גולנצ'יק סגן הרמטכ"ל גבי אשכנזי הוא כיום המנכ"ל בפועל של הצבא: ממונה על הקמת גדר ההפרדה, אוחז בסכין הקיצוצים, ובין לבין נושא בתואר "האלוף החברתי" שדואג לחיילים הרעבים. האם הכדורגלן לשעבר, שהתחנך בפנימייה צבאית ופיקד על הנסיגה מלבנון, יהיה הרמטכ"ל הבא? קווים לדמותו של האלוף הכי משפיע בצה"ל עמיר רפפורט צילום: רובי קסטרו 28/01/04 שתי חיילות שנקלעו ביום שישי לפני כחודש לבית קפה בכפר סבא, היססו במשך כמה דקות אם לגשת לסגן הרמטכ"ל, האלוף גבי אשכנזי, שישב בבגדים אזרחיים ליד אחד השולחנות, והיה שקוע בשיחה עם חברים. לבסוף תפסו הבנות אומץ וניגשו לקצין הבכיר. "אפשר להפריע? ", שאלו בחשש. אשכנזי הזמין אותן לשבת. אחרי שהחיילות הסדירו את הנשימה, הן סיפרו לסגן הרמטכ"ל ששתיהן משרתות כמש"קיות ת"ש (תנאי שירות) שאחראיות על טיפול בחיילים במצוקה. "שלשום היית אצלנו בבסיס", אמרו החיילות, "רצינו שתדע עוד כמה דברים על הקשיים של החיילים מעבר למה שכבר שמעת". אחרי ההקדמה המתבקשת, שקעו אשכנזי והחיילות בשיחה שארכה כרבע שעה ובמהלכה בירר סגן הרמטכ"ל פרטים מדויקים על האמצעים שעומדים לרשות המש"קיות כדי לטפל בחיילים שסובלים ממצוקה כלכלית בבית. קרוב לוודאי ששתי החיילות הצעירות היו היחידות בבית הקפה שזיהו את אשכנזי כסגן הרמטכ"ל, כי בניגוד בולט לדומיננטיות הרבה שלו בצה"ל, האלוף גבי אשכנזי הוא די אנונימי עבור הציבור הרחב. הוא אמנם הוותיק ביותר מבין חברי המטה הכללי (קיבל דרגת אלוף לפני שמונה שנים) ומנהל את צה"ל ביד רמה, אבל יחסי הציבור שלו? הם מדשדשים באופן קבוע. בצה"ל יש הסכמה כללית שאשכנזי הוא האלוף הכי משפיע. הוא חורש את השטח בכל הגזרות, מפקח על בניית גדר ההפרדה, מריץ תוכניות רב שנתיות לשינויים כמעט בכל תחום, הוא "שר האוצר" הצבאי שמנסה נואשות לחתוך את ההוצאות עקב הקיצוצים הדרמטיים בתקציב הביטחון והוא מכור למאמצים לשפר את הטיפול בחיילים הסובלים ממצוקה כלכלית. ההתמכרות הזו הדביקה לו את הכינוי "האלוף החברתי", והביאה אותו לעימותים לא קלים עם ראש אגף כוח אדם בצה"ל, האלוף גיל רגב. בחודש שעבר, במהלך הרצאה שנשא בפני משתתפי כנס הרצליה המתוקשר,נראה אשכנזי נבוך לנוכח המצלמות הרבות שכוונו אליו. לעומת זאת, בשיחה עם חיילים שנערכה בשבוע שעבר במועדון שמי גשם דלפו מתקרתו בחטיבה האחראית על גזרת שכם, הוא נראה פורח. אשכנזי התעניין בכל תקרית ירי שבה היו מעורבים הצנחנים שמשרתים בגזרה, אבל הקדיש את רוב הזמן כדי לשאול עולים חדשים ובודדים בארץ,כמו הצלף סטאס,עולה חדש מחבר המדינות: "איפה אתה גר? מי מבשל לך אוכל בבית? מי מכבס לך? יש לך מספיק כסף? ". מי הוא באמת סגן הרמטכ"ל, האלוף גבי אשכנזי? כדי לפצח את חידת אשכנזי צריך להגיע למושב חגור, דרום מזרחית לכפר סבא. אשכנזי נולד שם בשנת54', בנםהבכור של יוסף, שעלה מבולגריה כדי להשתתף בקרבות לטרון במלחמת השחרור, ושל פרידה, שהוברחה לארץ מחאלב שבסוריה כשהיתה רק בת עשר. בשנות ילדותו של אשכנזי היה מושב חגור מקום שכוח אל. בשעות היום נאבקו הוריו על הפרנסה שסיפקו בדוחק פרה חולבת ולול תרנגולות, ובשעות הלילה שמרו עם רובים צ'כיים מפני תושבי הכפרים הסמוכים. את אחת ההחלטות המשמעותיות ביותר בחייו קיבל גבי אשכנזי כבר כשהיה בן 14. השנה היתה68', וצה "ל של אחרי מלחמת ששת הימים היה בשיא הפופולריות. אשכנזי, כמו רבים מהנערים המתבגרים של אותה תקופה, חלם לעלות על מדים, והחליט להירשם לפנימייה הצבאית במחנה גלילות. הוא התקבל - מתוך אלפי מועמדים. שם קיבל לראשונה את משמעת הברזל הצבאית, ושם גם פגש לראשונה את ה"צפונים" מגימנסיה הרצליה. כדי להתפרק מדי פעם שיחק אשכנזי כדורגל כחלוץ בהרכב הראשון של קבוצת הנוער מכבי רמת עמידר, לצדם של ויקי פרץ, שלימים הגיע לליגות הבכירות באירופה, ואלי כהן, שמאמן כיום את מכבי נתניה. מי שראה אותו משחק זוכר כדורגלן מוצק שהיה כובש שערים בסגנון שאפיין גם את מסלול הקריירה הצבאית שלו: עם המון נחישות וכוח עד להשגת המטרה. שחקן "טנקיסט", שהזכיר את רוני רוזנטל. משפחתו עברה בינתיים לפתח תקווה. בביתם החדש היה קם בשבת בבוקר ויוצא בריצה לצומת ראש העין. משם המשיך בטרמפים למגרש ברמת עמידר. בשנת72' תלה את נעלי הפקקים והחליף אותן בנעלי צבא. כבוגר פנימייה צבאית היתה לו הזכות לבקש באיזו יחידה ישובץ. אשכנזי ביקש קורס טיס, ונדחה. ביקש סיירת גולני, ושוב נדחה. לבסוף הוצב בגדוד 12 של חטיבת גולני, שהיתה אז אפורה למדי, רחוקה מההילה הקרבית שיש לה היום. את קורס המ"כים בגולני סיים בהצטיינות ומיהר לצאת לקורס קצינים, שנקטע בגלל פרוץ מלחמת יום כיפור. אשכנזי נשלח כצוער לגזרת הלחימה ליד האגם המר בסיני. אחרי המלחמה חזר לבה"ד 1, נבחר לחניך המצטיין וקיבל את דרגות הקצונה מהרמטכ"ל דאז, דוד (דדו) אלעזר. שני קצינים מגולני ליוו את אשכנזי לאורך כל הדרך והשפיעו עליו רבות: אורי שגיא ואילן בירן, שניהם אלופים במילואים. "מבירן ספגתי את עקרון התכנון ארוך הטווח, את היכולת להפריד בין עיקר לטפל ואת הידע לטפח מפקדים", אמר פעם. "אורי שגיא שימש לי דוגמה למקצועיות. ממנו למדתי לא רק איך עושים דברים אלא גם למה, מעומקי הטכנוטקטיקה ועד לאסטרטגיה". כששגיא היה מפקד החטיבה, בשנת76', הוא צירף את אשכנזי לכוח המעטפת שנחת באנטבה במסגרת המבצע לשחרור בני הערובה. בסמוך לכך, נשא אשכנזי לאישה את רונית, בת למשפחת לויטה, מהמפורסמות והאמידות בכפר סבא (למשפחה עסקי נדל"ן שרונית עוסקת בהם עד היום). חתונת הזוג הצעיר נערכה בגני אורנים היוקרתיים, אבל החבר'ה מגולני הגיעו עם האבק על המדים. במהלך פשיטה בדרום לבנון, שהתנהלה כחלק ממבצע ליטני ב-78', נפצע אשכנזי בהיתקלות עם מחבלים. כסגן מפקד גדוד הוא הוביל כוח שנקלע לאש תופת בגזרה המרכזית, וספג כדורים שפגעו לאורך גופו באלכסון מן הכתף השמאלית, דרך כף היד ועד לירך הימנית. למרבה המזל, חלק גדול מהקליעים נתקעו בחגור שלו, ופציעתו הוגדרה כקלה בלבד. על מיטת בית החולים התלבט לגבי המשך דרכו הצבאית, והחליט להשתחרר. "הרגשתי שבע", סיפר לימים. "לא שהיו לי תוכניות באזרחות, אבל רציתי לעשות משהו אחר בחיים, להחליף אווירה". אבל הפרק האזרחי היה קצר מאוד. "ברגע שיצאתי, הבנתי שמקומי בצבא. כמה שבועות באזרחות הבהירו לי שבשבילי אין דבר חשוב יותר בחיים מאשר להיות מפקד גדוד בחטיבת גולני". אילן בירן שימש באותה תקופה כראש לשכת הרמטכ"ל וזימן את אשכנזי האזרח לפגישה עם רב אלוף רפאל איתן. בסוף השיחה הוא הודיע לרפול: אני חוזר. כשמונה בירן למפקד חטיבת גולני, הוא הגשים לאשכנזי את חלום חייו ומינה אותו למפקד גדוד 51. אשכנזי הפך מג"ד כבר בגיל 26. מימית לבופור אחת המשימות הקשות שעימן התמודד כמפקד בגולני היתה פיקוד על כוחות שעסקו בפינוי ימית ב-81', תוך עימותים קשים מול המתיישבים שהתבצרו בבתים. אולם את תהילתו קנה אשכנזי לא בשלום עם מצרים אלא במלחמת לבנון. כשיצא צה"ל למבצע שלום הגליל, אשכנזי היה סגן טרי למפקד החטיבה. גולני פוצלה למעשה לשניים, והוא קיבל את המשימה לעמוד בראש הכוח שיכבוש את הבופור, ואז ימשיך לנבטיה, לג'זין ולג' בל ברוך. על הבופור הוא איבד רבים מחיילי סיירת גולני, ובראשם את גוני הרניק ז"ל, אחד מחבריו הטובים ביותר שהחל את הקרבות בג'יפ לידו. בהתייחסו למלחמה השנויה במחלוקת אמר בעבר כי "הבתולים שלי נקרעו אחרי של"ג". לגבי הקרב בבופור, שכיבושו עלה במחיר כבד מבלי שראש הממשלה מנחם בגין ידע בכלל שיש נפגעים, הוא אמר כי "יש לי משקעים לא רק בגלל המחלוקת שפרצה אחרי שכבשנו את הבופור, אלא משום שאיבדנו חבר יקר. אני חושב שמבחינה צבאית טהורה, עשינו את הטוב ביותר שיכולנו לעשות בתנאים הקשים ששררו שם". אגב , מי שהחליף את הרניק בפיקוד על סיירת גולני תוך כדי הקרב בבופור היה משה קפלינסקי, כיום אלוף פיקוד מרכז. אחרי המלחמה סיים אשכנזי, שוב בהצטיינות, את המכללה לפיקוד ומטה של צה"ל, למד לתואר ראשון בהיסטוריה ונסע להשתלמות במכללה של המרינס האמריקני בקוונטיקו. כששב מארצות הברית חיכה לו בנמל התעופה קצין חי"ר וצנחנים ראשי, תא"ל איציק מרדכי, שמינה אותו להיות קצין האג"ם שלו. אשכנזי ליווה את מרדכי בימים הקשים בהם עמד במרכז חקירת פרשת קו 300, עד שזוכה. היחסים עם מרדכי החלו להתערער בימי האינתיפאדה הראשונה, אז כבר פיקד אשכנזי על חטיבת גולני. המח"ט נתן גיבוי לכוחותיו שפעלו בעזה וטען שהם קיבלו הנחיה מפורשת להכות מפגינים פלשתינים, בניגוד לטענות הרשמיות של פיקוד דרום, שבראשו עמד מרדכי. העימותים בין השניים הגיעו לשיא חדש כשמרדכי היה אלוף פיקוד צפון ואשכנזי פיקד על יחידת הקישור ללבנון. בעקבות תחקיר על היתקלות במהלכה נהרג חייל צה"ל, התווכח אשכנזי עם אלוף הפיקוד בשאלה מי נתן את ההוראה לגבי מיקום המארב, שהתגלה על ידי החיזבאללה. מרדכי, שלא רווה נחת מהפה הגדול של אשכנזי בדיונים הפנימיים, החליט למנות ועדה מטעמו שתבדוק היבטים שונים בתפקוד יחידת הקישור ללבנון, צעד שנתפש בצה"ל כהשפלת אשכנזי. בכל מקרה, הוא לא ממש שיתף פעולה עם הוועדה הזו. בגיל 42 קודם אשכנזי לדרגת אלוף, במסגרת תוכניתו של הרמטכ"ל דאז, אמנון ליפקין-שחק, להצעיר את המטה הכללי. זה קרה ב-96', שבוע לפני שבנימין נתניהו נכנס ללשכת ראש הממשלה ומינה את איציק מרדכי לשר הביטחון, מינוי שנחשב אז למכת מוות לעתידו של אשכנזי בצה"ל. כעוזר ראש אג"ם (תפקיד שלא קיים עוד במטכ"ל) עמד אשכנזי בראש ועדה שבחנה את מצבו של מערך המילואים והמליצה כבר ב-97' להקטין באופן משמעותי את הנטל מעל המילואימניקים, לשחרר אותם מהשירות בגילים צעירים יותר מאשר היה נהוג קודם, ולתת להם תגמול כספי מיוחד על השירות. ההמלצות הללו נתפשו אז כמהפכניות, היום הן כמעט ברורות מאליהן. כעבור שנה חזר לגזרה הצפונית, אותה הכיר היטב, הפעם כאלוף פיקוד צפון. דווקא מרדכי היה זה שהציב אותו בחזית היוקרתית ביותר דאז, ובצה"ל תפשו את המינוי כצעד הסברתי שנועד להפריך את הטענה שהמינויים של מרדכי נגועים בשיקולים אישיים, טענה שהתעוררה לאחר שנישל את יריבו המר, האלוף מתן וילנאי, מכהונת הרמטכ"ל שנראתה כמונחת בכיסו. השנים הקשות רונית וגבי אשכנזי לא עזבו את כפר סבא מאז שהתחתנו. יש להם שני ילדים (וכלב). הבן הבכור, איתי, השתחרר מצה"ל לאחר שלוש שנים ביחידת "אגוז", השייכת כמובן לגולני. הבת גלי התגייסה רק לפני חודשיים. הפנטהאוז של האשכנזים במרכז כפר סבא מארח לעתים קרובות חברים שמלווים אותם לאורך שנים. בשעות הפנאי, כשסגן הרמטכ"ל פושט את המדים, הוא נראה לא רק בבית קפה עם החבר'ה, אלא גם בחדר הכושר של הקאנטרי קלאב המקומי, שבו הוא מצליח להתאמן בתדירות של פעם בשבוע, תמיד בשעה מאוד מאוחרת בלילה. מנהל הקאנטרי, אדיר שמיר, לשעבר שוער נבחרת ישראל בכדורגל, הוא גיסו וגם אחד מחבריו הקרובים ביותר. לא בטוח שהאימונים השבועיים מחפים על העובדה שאשכנזי הוא מעשן כבד שמתאפק רק בקושי לא להדליק סיגריות במהלך דיוני מטה ארוכים, אך שולף את המצית מיד בסיומו של כל דיון. כך או כך, הוא התלונן לא פעם שבתפקידו במטה הכללי חסר לו העיסוק בספורט ובעיקר הכדורגל. במהלך ארבע השנים בפיקוד צפון הקפיד אשכנזי לשחק את המשחק האהוב עליו ביחד עם קציני וחיילי המפקדה, לפחות פעם בשבוע. אבל לא הכל היה פשוט בפיקוד צפון. "אלה היו השנים הכי קשות שלי", אמר לא פעם למקורביו. בתחילת הקדנציה הגיעה אליו ללשכה הידיעה המרה על כך שמפקד יחידת הקישור ללבנון, תא"ל ארז גרשטיין, שהיה אחד המפקדים שאשכנזי גידל בגולני, נהרג בפיגוע ברצועת הביטחון ביחד עם כתב קול ישראל, אילן רועה, הקשר סמ"ר עמר אל-קבץ והנהג, רס"ב עמאד אבו-ריש. מי שמכיר את אשכנזי מקרוב יודע שהלילות הכי קשים שלו היו בחמ"ל הפיקוד, כשידע שהבן איתי יצא לפעילות מבצעית נגד חיזבאללה. אשכנזי לא היה יכול לעצום עין בלילות האלה, אבל מאשתו רונית הוא חסך את המידע המלחיץ. כאלוף הפיקוד החזיק בתפישה המקובלת בצה"ל שנסיגה חד צדדית מרצועת הביטחון תהיה משגה, משום שהיא תזמין את חיזבאללה להמשיך בפיגועים גם לאורך הגבול הבינלאומי. ואולם, כשראש הממשלה אהוד ברק החליט על נסיגה, אשכנזי החל להיערך. הוא החליט לא לחכות לרגע האחרון והורה להתחיל להוציא את הציוד מהשטח לאט לאט: כל משאית שתיכנס לרצועת הביטחון כדי להביא אספקה לחיילים, תצא כשהיא עמוסה בציוד כמו שולחנות, מחשבים וריהוט אחר. ההחלטה הזו הוכיחה את עצמה כשצה"ל נאלץ לסגת מעט מוקדם מהצפוי, עם קריסת צד"ל ב-23 במאי 2000. אשכנזי הורה להפעיל מסך אש חסר תקדים בדרום לבנון, שכלל הפצצות מהאוויר וירי פגזים מהקרקע, שנועדו לחיפוי עד שאחרון החיילים יחזור הביתה, ללא שריטה. הישג הנסיגה נפגם מעט כשהתברר שעד למועד ההכרזה על השלמת הנסיגה לא הספיק צה"ל להעביר לישראל את כל המשאיות עמוסות הציוד מהצד הלבנוני של שער פאטמה, מה שגרם לכך שציוד יקר ומחשבים נפלו בידי חיזבאללה. עוד יום קשה בפיקוד צפון היה ב-7 באוקטובר 2000, אז נחטפו ללבנון החיילים עומר סואעד, עדי אביטן ובני אברהם. ועדת חקירה שמונתה אחרי החטיפה, בראשות האלוף במילואים יוסי פלד, הסתפקה בהערות והדחות שהגיעו עד לרמת מפקד האוגדה ברמת הגולן, תא"ל צביקה גנדלמן, אך לא כללו מסקנות נגד אלוף הפיקוד אשכנזי. פלד הבהיר בראיונות כי לדעתו אשכנזי איבד נקודות באירוע החטיפה, "אך עדיין יש לו יתרת זכות גדולה. אין מפקד שלא עשה שום שגיאה. גבי אשכנזי הוא אחד המפקדים שאהיה מוכן ללכת אחריהם בלילה חשוך לכל מקום". בראייה לאחור נראה כי פרשת החטיפה העיבה על הקריירה של אשכנזי אך לא מנעה את המשך הקידום שלו, שכן באפריל 2002 הוא מונה לתפקיד סגן הרמטכ"ל. אשכנזי הגיע לקריה בשלהי כהונתו של שאול מופז כרמטכ"ל, שלושה חודשים לפני כניסתו לתפקיד של משה (בוגי) יעלון. ידו בכל האמת היא שבשום מקום בפקודות צה"ל לא כתובות סמכויותיו המדויקות של סגן הרמטכ"ל, ולכן הנושאים שבהם הוא עוסק נקבעים במידה רבה על פי אישיותו ובהתאם למערכת היחסים בינו ובין הרמטכ"ל. כיוון שאשכנזי נחשב לקבלן ביצוע שלא מהסס יותר מדי בעת קבלת החלטות, ויעלון הוא לא רמטכ"ל ריכוזי, יצא שכל עבודות המטה הגורליות שמעצבות את פני צה"ל לשנים הבאות התרכזו בלשכת סגן הרמטכ"ל, בדיוק קומה אחת מתחת ללשכת הרמטכ"ל. אחת המשימות התובעניות הראשונות שנדרש לצלול לתוכן היתה הקמת גדר ההפרדה לאורך מרחב התפר, שהחלה זמן קצר אחרי מינויו. אשכנזי נוהג לסייר מאז לאורך תוואי הגדר לעתים קרובות, ביחד עם מנכ"ל משרד הביטחון עמוס ירון, כדי לוודא שהקבלנים עומדים בלוחות הזמנים. ביחד עם ירון מתמודד אשכנזי עם אתגר נוסף: איך חוסכים בכסף כדי לעמוד בתקציב החדש של מערכת הביטחון, שהצטמק בחמישה מיליארד וחצי שקל בין שנת 2002 ל-2004. הנושאים שבהם הוא עוסק רבים מספור. רק לפני כמה שבועות סיכם, לדוגמה, תוכנית רב שנתית לגבי שילוב בנות בצה"ל בפקודה שקובעת כי יבוטלו כל ההבדלים בהכשרה ובשיבוץ בין המינים. בצה"ל היו כאלה שמיהרו לייחס את העובדה שאשכנזי התלבש על נושא שירות החיילות לעיתוי גיוסה של בתו, מה שכמובן הוכחש בתוקף על ידו. מקורביו הכחישו גם את הטענות לפיהן מעמדו הבכיר הוא שהשפיע על ההחלטה לקדם את אחיו, אבי אשכנזי, לדרגת תת אלוף. יחידתו של האח אבי, אגב, היתה אחת הנפגעות העיקריות בתוכנית הקיצוצים האחרונה של צה"ל. זר שהיה נקלע לביקור שערך ביחידה זו לפני מספר חודשים, היה מתקשה לגלות כי סגן הרמטכ"ל והמפקד שלה הם אחים. גבי תחקר את אבי לעומק ולא חסך אף שאלה קשה. יש חיילים רעבים למרות שכבר ב-87' סומן אשכנזי במוסף "אנשי 2000" של "מעריב" כאחד הקצינים שצפויים להוביל את צה"ל בשנות האלפיים, סגן הרמטכ"ל חשדן מאוד ביחס לתקשורת וממעט להתראיין. זה, אגב, לא אומר שהוא לא מודע לתדמית שלו. אחת ההחלטות הראשונות שקיבל כסגן רמטכ"ל היתה לוותר על רכב השטח שניתן בעבר לקצינים במטה הכללי. הוא ויתר גם על נהג בשירות קבע שמגיע לו, והסתפק בנהג בשירות סדיר. לא ברור האם אשכנזי לגמרי שלם עם התדמית שיצאה לו כ"אלוף החברתי", אבל הוא בהחלט משמר אותה באמצעות עיסוק כמעט אובססיבי במצבם של החיילים שסובלים ממצוקה כלכלית. לפני כשנתיים וחצי הפתיע את חבריו במטה הכללי. "אני רוצה לספר לכם שיש חיילים רעבים בצה"ל", אמר אשכנזי לאלופים, למרות שהנושא לא היה על סדר היום. "גיליתי בשטח חיילים שלא יוצאים לחופשות שבת אלא מעדיפים להישאר בבסיס, כי אין להם מה לאכול בבית", אמר . מי שלא אהב לשמוע את הדברים היה ראש אגף כוח אדם, האלוף גיל רגב, שמתוקף תפקידו אחראי על נושא הטיפול ברווחת חיילי צה"ל. אבל אשכנזי "לא ספר" אותו והמשיך בשלו: "לאיכול להיות שיהיו לוחמים בצה"ל שהתפקוד שלהם ייפגע או שלא יוכלו להמשיך לשרת בקרבי, בגלל שההורים שלהם פוטרו ממקום העבודה". זמן קצר אחר כך יצר קשר עם תורמים מחו"ל שהעניקו מאות אלפי שקלים לרכישת מקררים, מכונות כביסה, מזרנים ומיטות לחיילים בפיקוד צפון. הצעד היה שנוי במחלוקת משום שהפלה לכאורה לרעה חיילים משאר הפיקודים, אבל האגודה למען החייל הרימה את הכפפה, גייסה כסף וקנתה את הציוד גם לשאר נזקקי צה"ל. העיסוק של אשכנזי בנושא מצוקת החיילים הביא לכך שלמרות הקיצוצים בתקציב הביטחון, סכום הסיוע הישיר שניתן לחיילים לוחמים במצוקה ממפקדיהם דווקא שולש בשנה האחרונה, מ-12 מיליון שקל ל-36 מיליון . במהלך מפגש עם מפקדי פלוגות ומפקדי גדודים הפועלים ברצועת עזה, לפני כשבועיים, אמר להם אשכנזי כי "צריך לשים לב שהיום המצוקה הכלכלית היא לא רק של חיילים משכבות מצוקה מוכרות, אלא גם של חיילים ממעמד בינוני שההורים שלהם מתקשים למצוא עבודה. תסייעו להם. . . זו לא רק משימה קרבית שעומדת בפנינו אלא ממש משימה לאומית". מרשים לעצמנו כיוון שהוא ממעט להתראיין, אשכנזי לא נתפס באמירות מעוררות מחלוקת מבחינה פוליטית. בדיוני הערכת המצב שמתקיימים בצמרת צה"ל הוא נחשב מתון למדי וזהיר לגבי הצעות לפעילויות מבצעיות שעומדות על הפרק. מצד שני הוא לא נגרר לאווירת ה"אוטוטו שוב תהיה הפסקת אש", ששורה על חלק מבכירי הצבא. בסקירה למפקדים ברצועת עזה לפני כחודש העריך סגן הרמטכ"ל שהסכסוך עם הפלשתינים אינו עומד לפני סיום. "אני חושב שהאיום כל הזמן מתפתח", אמר למפקדים. "תלמדו מלבנון, המעגלים של התפתחות העימות כאן יותר ארוכים מאשר המעגלים שהיו בלבנון, אבל מה שהיה שם בסופו של דבר יגיע גם לעזה. תחשבו מה עושים מול טילי סאגר ומול מלחמת גרילה יותר קשה ממה שיש כבר עכשיו, ותתחילו לעסוק בזה במקביל למשימות השוטפות, כי מי שמייצר יתרון בלחימה זה מי שמצליח להיערך ראשון לאיום הבא". בכל סיור בשטח חוזר אשכנזי על הסוגיה שמטרידה אותו: הנורמות של חיילי ומפקדי צה"ל. "תקפידו על נורמות, נורמות, נורמות", אמר אשכנזי למפקדים בעזה. "אני מוטרד מכך שבשם הלחימה אנחנו מרשים לעצמנו דברים שלא היינו מרשים לעצמנו בנסיבות אחרות. נורמות מתחילות בכל רמה, מהמפקד, מהמח"ט, מהמג"ד, ממפקד הפלוגה, ממפקד הכיתה. נורמות זה גם להקפיד על כך שייעשה הטיפול הנדרש בטנק או בנגמ"ש, אפילו אם עייפים מאוד אחרי שעות רצופות של פעילות מבצעית", הוא אמר. לחיילים בשכם אמר אשכנזי בשבוע שעבר: "האתגר הגדול שלכם הוא לצאת לכל מבצע כאילו זו הפעם הראשונה שלכם, כמו שחקן כדורסל שעולה דרוך גם למשחק ה-40 שלו באותה עונה. אם היתקלות תסתיים בנפגעים לכוחותינו או בתוצאה 0-3 זה תלוי בכם וברמת הדריכות שלכם. כחיילים אתם הקובעים. שתיים-שלוש דקות אחרי היתקלות אמנם מגיעים גם הקודקודים, אבל בדרך כלל בשלב הזה נותרים רק התחקירים. תקפידו על המקצועיות. אם לא תעשו לעצמכם הנחות, לא יהיו אנחות ". אין פרוטקציות מי שחורש עם אשכנזי את השטח ומגיע איתו לכל מיני פינות, לא יכול להתעלם מההערכה הרבה, שלא לומר הערצה, שרוחשים לו מפקדים בכל הרמות. "הוא תותח, הבוס הגדול של צה"ל", אמר עליו מאחורי הגב מג"ד שריון שפגש בו. בלשכה שלו "מוכנים להתאבד" בשבילו. למרות שחלפו כבר 16 שנה מאז שהעביר את הפיקוד על חטיבת גולני, אשכנזי לא ממש עזב את הבית שבו גדל. הוא עדיין מורעל על הכומתה החומה, כמו לוחם צעיר. גולנצ'יק בנשמה. בשבוע שעבר, למשל, כשסייר במחסום בשכם, החל לרדת גשם זלעפות. בסמוך עמד הרכב שלו, פועל עם מזגן במצב חימום. אבל סגן הרמטכ"ל התעקש לעמוד בגשם השוטף, לרדת לפרטי נוהלי המחסום ולהורות שבכל רגע נתון יעמדו במחסום לפחות קצין אחד וחייל דובר ערבית שוטפת. כמובן שאף אחד אפילו לא העז להציע לו מטרייה. לפני כשנה וחצי, דחף ותקף חייל ממשטרה צבאית שעיכב את כניסתו לשער מחנה מטכ"ל. במסגרת עמדת ההשפעה הנוכחית שלו, אשכנזי גם נלחם בדיוני שיבוצים במטה הכללי למען קידום של כל קצין שצמח בחטיבת גולני או בצפון בכלל, אם הוא מעריך אותו. ומה לגבי הקידום של אשכנזי עצמו? לפני כמה שנים גישש השר לשעבר לבטחון פנים, פרופ' שלמה בן-עמי, לגבי האפשרות שאשכנזי יפרוש מצה"ל וימונה למפכ"ל המשטרה. אשכנזי דחה את ההצעה על הסף. היעד שלו היה ונשאר כס הרמטכ"ל. אלא שאשכנזי לא לבד במרוץ ללשכת הרמטכ"ל, וחלק ממתחריו הם דווקא חבריו הטובים ביותר (ראו מסגרת). בצמרת צה"ל אומרים כי אילו היה הדבר תלוי רק ברמטכ"ל יעלון, הוא היה מעוניין שאשכנזי ימשיך כסגנו לפחות עוד שנה-שנתיים. אבל הנוהג בשנים האחרונות הוא שבכל קדנציה של רמטכ"ל יכהנו לפחות שני סגנים, כדי לאפשר תחרות שווה על תפקיד הרמטכ"ל. עד להכרעה יעברו על אשכנזי עוד חודשים ארוכים של מתח. בזמן הזה יוכל לעקוב אחרי הקריירה של בתו, גלי, שנמצאת ממש בתחילת הדרך. גלי סיימה לפני שבועיים קורס מדריכות חי"ר ושובצה כמדריכת חיילים בנהיגה בנגמ"ש מסוג "אכזרית". לטקס הסיום של הקורס שלה, שנערך ביום גשם, התייצבו ההורים הגאים, רונית וגבי, והאח הבכור איתי, כמו כל שאר ההורים. הם הקפידו לא להיכנס לאזורים בבסיס שהיו מותרים רק לחיילי ולמפקדי הבסיס, "כדי שאף אחד לא יפתח את הפה". למרות ההקפדה להיות ככל ההורים, אחרי הטקס נפוצה השמועה שבוגרות קורס מדריכות החי"ר קיבלו צ'ופר ויצאו לחמשוש (חופשת שבת שמתחילה כבר ביום חמישי) בניגוד לחופשת שישבת רגילה, כפי שהיה נהוג בקורסים קודמים, וזאת רק בגלל שבתו של גבי אשכנזי נמצאת בין המסיימות. השמועה עשתה לה כנפיים עד ללשכת סגן הרמטכ"ל בתל אביב, מה שהביא את אשכנזי להרים טלפון מיידי למפקד בית הספר לחי"ר, כדי לבדוק האם היא נכונה. מפקד הבסיס נשבע בשיחה כי ההחלטה על חמשוש שיינתן לחיילות התקבלה כבר בסיומו של קורס המדריכות הקודם, כדי שהחיילות ייסעו הביתה עם ההורים במקום בהסעות יקרות, וסגן הרמטכ"ל נרגע. הרמטכ"ל הבא למרבה האירוניה, המועמדים העיקריים שיתמודדו מול גבי אשכנזי על תפקיד הרמטכ"ל הבא, אחרי משה (בוגי) יעלון, הם שני חבריו הטובים: מפקד חיל האוויר, האלוף דן חלוץ, ואלוף פיקוד המרכז, משה קפלינסקי. חלוץ ואשכנזי גדלו באותו מושב בשרון, חגור. הם אמנם לא באותה שכבת גיל (מפקד חיל האוויר מבוגר מסגן הרמטכ"ל בחמש שנים), אבל עצם העובדה ששניהם מאותו הכפר ושהיתה ביניהם היכרות מוקדמת חיברה ביניהם גם במהלך השירות בצה"ל. במשך תקופה ארוכה נחשבו אשכנזי וחלוץ לאלופים המקורבים מאוד זה לזה במטה הכללי. גם קפלינסקי ואשכנזי הגיעו מאותו בית, אלא שהפעם מדובר בחטיבת גולני. קפלינסקי (48) צעיר מאשכנזי בשנתיים ופעמים רבות לאורך המסלול המשותף שלהם בחטיבה הוא שירת מתחתיו, קרוב מאוד אליו. בין משה ופנינה קפלינסקי לבין גבי ורונית אשכנזי קיימת ידידות משפחתית שנמשכת שנים. בצה"ל מעריכים שבחודש מרס הקרוב יוכרז מינויו של חלוץ לתפקיד סגן הרמטכ"ל. במקרה כזה ימשיך אשכנזי לטפל בכמה פרויקטים וייצא ללימודים עד ההכרעה על הרמטכ"ל הבא. קפלינסקי צפוי להתמנות בעוד שנה לראש אגף מודיעין. באופן טבעי, המאבקים הסמויים שהחלו על התפקיד, שיתפנה בעוד שנה וחצי או שנתיים וחצי, פגעו במערכת היחסים בין חלוץ, אשכנזי וקפלינסקי, שקיבלה גם ממד של מתיחות, אם כי מקורביהם נשבעים שהם אינם במריבה, אלא רק ב"תחרות בריאה". בינתיים מנחשי העתיד בצה"ל לא פוסלים גם את האפשרות שהסוס שיגיח מאחור, ואולי יזכה לבסוף במרוץ לרמטכ"לות, יהיה אלוף פיקוד הצפון הנוכחי, בני גנץ, הצעיר מכל שאר המועמדים. * amirr@maariv.co.il