לכל דילדו שני צדדים ''פוסט-פורנו-מודרניסטית: 25 שנותי כזונת מולטימדיה'', ספרה האוטוביוגרפי של אנני ספרינקל, קונצרן הפורנו האגדי, משלב משחקי מין עם גברים וכוח נשי ניסן שור 06/02/04 ''אנני ספרינקל אוהבת את כולם. אנני ספרינקל מחפשת תשומת לב. אנני ספרינקל פמיניסטית. אנני ספרינקל רוצה קריירה, תהילה וכסף. אנני ספרינקל נהנית ממשיכה חייתית. אנני ספרינקל אוהבת גברים. אנני ספרינקל היא אישה מודרנית. אנני ספרינקל אוהבת סקס עם טרנסקסואלים, גמדים וגידמים. אנני ספרינקל מאוננת'' - כך מתארת את עצמה אנני ספרינקל בספרה האוטוביוגרפי ''פוסט-פורנומודרניסטית: 25 שנותי כזונת מולטימדיה'', שיוצא עכשיו בעברית בהוצאת ''אסיה''. ואני הייתי מוסיף גם - ''לאנני ספרינקל יש בז' ז'ים גדולים'', רק כדי להשלים את מרבית פרטיה של המשתגלת המנוסחת בתבל (וגם כי בז' ז'ים היא מילה שתמיד כיף להשתמש בה). ספרינקל נולדה כאלן סטיינברג, יהודייה, ביישנית, כעורה; הפכה לזונה (קריירה שנמשכה 25 שנה) ואז לשחקנית פורנו, מלכת S&M, חשפנית , דו-מינית וגם צלמת, אמנית מיצג, מורה לסקס ובעלת תואר דוקטור במיניות האדם. המידע הזה טוב כפיקנטריה, אך גם מסייע לקלוט קצת עם מי יש כאן עסק. סיפור חייה של ספרינקל אינו יהודי כלל וכלל. למעשה, הוא אינו טיפוסי בשום צורה. למרות שהוא מתקיים בגבולות של השיח הדכאני, הדיבור של ספרינקל על מין בספר, על פי כותרתו, הוא פוסט-פורנומודרניסטי - חסל סדר פמיניסטיות כעוסות וצדקניות בנוסח שלי יחימוביץ'. זה לא כיף להיות נרגנת לא סקסית. מקור הכוח הנשי של ספרינקל נובע, בין השאר, מכמות הזרגים העצומה אליהם נחשפה במהלך חייה. כל שפריץ אצלה הוא אג'נדה, וזאת בניגוד למרבית הפמיניסטיות הלוחמניות שאצלן כל אג'נדה היא שפריץ. ספרינקל אינה מתפקדת כקורבן הנשי הטיפוסי של תרבות המין - העיסוק האובססיבי שלה בסקס משחרר אותה, היא אובייקט המודע לכך שלכל דילדו יש שני צדדים. בסרטי הפורנו האגדיים שאליהם הצטלמה בשנות השבעים והשמונים היא נהגה להישיר את מבטה למצלמה, לא עשתה פרצופים של ''התימנייה החמה''. ספרינקל לא מצונזרת, לא מודחקת, אותנטית ביחס לגופה ומיניותה. למרות שב''פוסט-פורנו-מודרניסטית'' היא מלגלגת על כך שד''ר רות וסטהיימר אינה יודעת מהי טנטרה, הרי שלעתים קרובות מדי גולשת ספרינקל למשבצת מדריכת המין מהגיהנום עם כמה עצות דידקטיות, ניו-אייג'יות, לחיי מין נכונים, שהצליחו להוציא לי את החשק מלפנטז על יעל ברזוהר ( '' סקס יכול להקל כאבי ראש, מתחים ולחצים, סקס מחבר בין אנשים, מפיג בדידות והוא דרך נהדרת להביע אהבה'' ). אבל ספרינקל באמת עושה רושם של אישה שמחה המתנהלת עם גופה ועם סביבתה באורגיה אחת גדולה והרמונית. הספר גדוש בצילומי עירום נחמדים, אולם הוא אינו מחרמן. טוב, אולי קצת. אבל הוא מצחיק, וגם מרגש (תקופת גילויה של מחלת האיידס, המתוארת בספר, היא אחת התקופות המדכאות והמעניינות ביותר בסוציולוגיה ובהיסטוריה של התרבות הפופולרית באמריקה). בכלל , עסקי הפורנו של פעם היו הרבה יותר אנושיים ופחות מרוטשים מהיום. מומלץ לדלג על הקטעים בספר שבה מתארת ספרינקל את עיסוקיה כאמנית מיצג. נראה לי שזהו השפל היחיד שלה.