משחקים מסוכנים האלימות במשחקי המחשב עולה מדרגה: לאחר שבארה"ב בוצעו מעשי רצח בהשראתם, הוטלו מגבלות חמורות על מכירתם לבני נוער * בישראל השוק פרוץ: כל ילד יכול לקנות משחקים אלימים ללא כל הגבלה * שנה תמימה חלפה, אבל הוועדה שהוקמה כדי לדון בנושא רק מתכנסת ומתכנסת ירון טל 08/02/04 ב-25 ביוני 2003 הגיעו שני נערים, ויליהם וג' שוע באקנר, לכביש מהיר בטנסי, כשהם חמושים ברובה, והחלו לירות לעבר מכוניות נוסעות. מהירי נהרג אדם אחד וצעירה נוספת נפגעה באורח אנוש. אותם נערים סיפרו לשוטרים שעצרו אותם, כי הם היו בסך הכול משועממים, וניסו לחקות את משחק המחשב האהוב עליהם GTA.ארבע שנים קודם לכן, באפריל 1999, שני תלמידים, אריק האריס ו דילן קלבולד, נכנסו בין כותלי בית-הספר "קולומביין" בקולורדו, ארה"ב, רצחו מורה ו-12 תלמידים - והתאבדו. הרצח המזעזע עורר סערה בארה"ב והכניס לא מעט הורים מודאגים לפאניקה: מה הניע נערים כה צעירים לבצע מעשה כל-כך מטורף? התשובה ניתנה מאוחר יותר, כששוטרים מצאו במחשבי השניים משחקי מחשב כמו דום ומורטל קומבט.מיד עם מציאת המשחקים האשימו ארגוני הורים כי חשיפת הנערים למשחקים אלימים הולידה במוחם את הרעיון לצאת למסע הרצח המטורף. עדות לכך הופיעה לטענתם בקלטות הווידיאו שנמצאו אצל אחד הנערים, ובהן נאמר: "זה יהיה כמו בדום".אבל תביעות שהוגשו בארה"ב נגד חברות המשחקים נדחו על-ידי ביתהמשפט, בטענה שלא ניתן להוכיח קשר מובהק בין משחקי מחשב אלימים להתנהגות אלימה, ולא ניתן להטיל על מפתחי משחקי המחשב אחריות ישירה לכל התנהגות חריגה של הנחשף אליהם.מקרה הרצח האחרון בטנסי העלה בחזרה לסדר היום הציבורי בארה"ב את נושא האלימות במשחקי מחשב, וגרר אחריו פיקוח הדוק יותר של רשויות החוק על התעשיה. מדינות כמו פלורידה, לדוגמה, חוקקו לאחרונה חוקים חדשים, העוסקים בהגבלת מכירת משחקי מחשב אלימים. רשתות שיווק ענקיות, הונחו לבדוק תעודות זהות מרוכשי המשחקים. התעללות בחפים מפשע רוב הקולות הקוראים לפיקוח הדוק יותר על תעשיית משחקי המחשב מודאגים מתופעת ההידרדרות המוסרית, שמופיעה לאחרונה במשחקים כמו Postal2 ,ManHunt ואחרים - משחקים המעלים את רף האלימות כדי ליצור פרובוקציות ולמשוך קונים, והופכים את האלימות למוצר צריכה המשווק במסווה של משחק מחשב.המשחק פוסטל-2 של חברת Running With Scissors לדוגמה , עורר טרם צאתו מחלוקות אינסופיות בארה"ב והוא נאסר למכירה בלא מעט מדינות ברחבי העולם. עלילת המשחק מתארת את דמותו של בחור רגיל לחלוטין, שנשלח על-ידי אשתו לסדרת משימות שגרתיות, כמו לקנות חלב במכולת או לפדות את המשכורת בבנק, שאותן הוא מעביר תוך שהוא מחסל ומתעלל בעוברים ושבים חפים מפשע.פוסטל-2 כולל גרפיקה ריאליסטית מתקדמת, כאשר סביבת המשחק היא העתק זהה לעיירה אמריקנית טיפוסית, הכוללת עשרות דמויות, שאת כולן אפשר לחסל בדרך כזו או אחרת. השחקן יכול לרסס "להנאתו" עוברי אורח תמימים ברובה ציד, לשרוף אותם בעודם חיים, להטיל עליהם את מימיו או לכרות את ראשי אלו העומדים לפניו בתור.מה שמבדיל את פוסטל-2 ממשחקים אלימים אחרים, הוא שהמשחק אינו מכריח את השחקן להיות אלים, ואף אינו מעניק תמורה כלשהי לאלימות, אלא הוא שבוחר מתי ובאיזו עוצמה להפעיל אלימות.האלימות בפוסטל-2 שונה מכל אלימות על צורותיה המקובלות במשחקי מחשב. היא אינה בנויה ומתפקדת כתוצר נלווה מעלילת המשחק (סיפור מלחמה או פשע), אלא מהווה מטרה לכשעצמה. האלימות היא המרכיב המרכזי והיחידי שאמור להסב עניין לשחקנים, ובכך היא מתפקדת למעשה כ"מוצר", עטוף ומשווק לכל דורש באמצעות טכנולוגיה המטשטשת בין מציאות למשחק מחשב. יותר חשוב מהעלילה משחקים כדוגמת פוסטל-2 הם נוף חריג בתעשיית משחקי המחשב. אפשר לשייך אותם לתת-ז'אנר של משחקי פעולה, ולכנות אותם "משחקי אלימות" - משחקים שבהם האלימות חשובה יותר מהעלילה, מהמשחקיות או מעיצוב השלבים.המתנגדים לאלימות במשחקי המחשב טוענים כי צעירים הנמצאים בשלב הגיבוש הראשוני של אישיותם, אסור שייחשפו למחזות של אלימות כל-כך קיצונית שיכולה - כמו באירועים ב"קולומביין" ובטנסי-להשפיע לרעה על הבחירות שלהם. מולם מתייצבת תעשיית משחקי המחשב, הטוענת כי החינוך הלקוי בבית ההורים ונושא אחזקת הנשק בארה"ב הן בעיות חמורות הרבה יותר.לא ברור כיצד ייגמר הוויכוח האינסופי בנושא האלימות בתעשיית משחקי המחשב. הגופים השמרניים וההורים המודאגים בארה"ב לא ירפו, עד שתימצא הדרך לפקח על התעשיה ולהגביל את חשיפת האלימות מבניהנוער. דבר אחד בטוח: המאבק בין הצדדים טרם הסתיים, וימשיך לספק עוד ועוד כותרות גם בתקופה הקרובה. "השיטה האירופית מתאימה" אבל בישראל המצב שונה. בארץ קיימות מגבלות גיל על לא מעט תכנים המשודרים באמצעי התקשורת, כמו טלוויזיה וקולנוע. אך בניגוד לארה"ב, בישראל יכול כל ילד לרכוש איזה משחק מחשב שהוא רוצה, ללא הגבלה, ועל מפיצי המשחקים לא מוטלת החובה להדפיס אזהרה על אריזות המשחקים.בארה"ב, לדוגמה, הוקם איגוד ה-ESRB ( איגוד הדירוג האמריקני למשחקים) שתפקידו לדרג משחקי מחשב לפי קבוצות גיל,החל מהדירוג EC - המיועד לגילאי 3 ומעלה, ועד ל-Adults Only( AO), המיועד למבוגרים מגיל 18 ומעלה. בנוסף, חובה לציין על גבי עטיפת המשחק מהי הסיבה לקביעת הדירוג, כמו אלימות קשה, שימוש בשפה בוטה וכדומה.בפברואר 2003 החליט שר התעשיה והמסחר דאז, ח"כ דני נוה, כי הגיע הזמן לפעול בנושא סימון משחקי מחשב, במטרה למנוע חשיפת אלימות ופורנוגרפיה מבני נוער. נוה החליט על הקמת ועדה שבה יקחו חלק יו"ר המועצה לשלום הילד, יצחק קדמן, הממונה על הגנת הצרכן במשרד התמ"ת, עו"ד יצחק קמחי, והפרסומאי גיל סמסונוב.תפקיד הוועדה לבדוק אם כדאי לאמץ את הסימונים הנהוגים בארה"ב, את אלו הנהוגים באירופה או דווקא לקבוע סימונים המתאימים למדינת ישראל. שנה תמימה חלפה, אך טרם הוסדר נושא הסימונים במשחקי המחשב.עו"ד קמחי אומר בתגובה, כי "הנושא חי ונושם, והוועדה ממשיכה להתכנס ולדון בנושא. בחנו מספר שיטות, ונראה כי השיטה האירופית היא המתאימה ביותר לישראל. בתקופה הקרובה נתכנס שוב, נזמן ונשמע יבואנים. אני מעריך, בשיקול דעת השר, שהוועדה תאמץ את אחד הדגמים המתקדמים בעולם לסימון משחקים, ובסופו של דבר נגבש את ההמלצות לסימון ברור וקריא על עטיפות המשחקים". "90% מהמשחקים מזויפים" בחברת הד-ארצי מולטימדיה, אחת המפיצות הגדולות בישראל למשחקי מחשב, מודעים בהחלט לבעיית הסימונים. לטענתם, הנושא נמצא באחריות משרדי הממשלה, שעדיין לא עיגנו את סימון המשחקים בחוק. לדברי קרן שחר מהד-ארצי מולטימדיה, "חברת הד ארצי פועלת לפי שיקול דעתה בנושא, ובכותרים מסוימים דווקא מקפידה לשים אזהרת גיל".אבל גם במשרד התמ"ת וגם בחברות הפצת המשחקים, מודעים לכך שבישראל נושא סימון המשחקים לא יפתור את הבעיה. על-פי הערכות, 90% ממשחקי המחשב בארץ מזויפים, או מורדים באופן לא חוקי מתוכנות שיתוף הקבצים ברשת. נתון מדהים זה מציב סימני שאלה על אפקטיביות מנגנון סימון המשחקים. עו"ד קמחי אומר בתגובה: "אנחנו יכולים לסמן את המשחקים, אבל אי-אפשר להתעלם מאחריות ההורים להגביל את מה שילדיהם משחקים במחשב".על מי אם כן נופלת האחריות? על הממשלה? על הכנסת? ואולי בכלל על ההורים שאמורים לדאוג לילדיהם? לא ברור. אבל דבר אחד בטוח - גם לאחר שיקום במדינת ישראל מנגנון לסימון משחקים אלימים ותחול הגבלה על מכירת משחקים לצעירים, עדיין תצטרכו לשאול את עצמכם אם אתם באמת יודעים מה עושה הילד שלכם כשהוא מסתגר בחדר ומשחק במחשב.הכותב הוא עורך ערוץ המחשבים של "מעריב אינטרנט"