 | | | חיי לילה | |
|  | | נו, כן, אז גם לילה מלקוס גילתה את האישה שבה, והיא מעדיפה להקרין סקסיות מהרחם ולא מהעיניים. אבל כל עוד היא כאן ולא בורחת חזרה לארגנטינה, מה אכפת לנו | |
| | | | |  | לילה מלקוס שרה במבטא דרום אמריקני כבד וקול עמוק ומחוספס. בסרט "בסמה מוצ'ו", היא מרביצה סולו של השיר, שלא היה מבייש אפילו את מרסדס סוסה. "בלי להשתחצן, זה רגע חזק בסרט", היא מתוודה. "פתאום בחורה לטינית שרה שיר שהוא מיתוס, כאילו שהסרט תפס פתאום צבע קובני עתיק משנות החמישים. זה רגע קסום, מימוש של חלום. מתנה. התחלתי את החזרות כשאבא שלי נכנס לבית חולים וגסס. שלושה שבועות אחרי שהוא נפטר התחלנו לצלם, וזה היה משהו שנתן לי טעם, שהחזיק אותי".
" בסמה מוצ' ו", בבימויו של יוסף פיצ' חדזה, שישודר ביום שישי הקרוב בערוץ הסרטים של הכבלים, במסגרת פרויקט "סרטים מכאן", הוא סרטה הראשון של מלקוס, בו היא מגלמת זמרת קובנית שמתקתקת רומנים מכל צד. לפני כן היא הופיעה בסדרת הטלוויזיה "המוסד", של יאיר דורי, וגם בה היא לא הצניעה את המבטים הלטיניים המפתים.
בחיים, כמו על המסך, מלקוס משדרת סקס, למרות שלראיון היא מגיעה עם אמה, אלבירה, שמתיישבת בשולחן הסמוך. "היא דבוקה אליי, כי רק אתמול חזרתי מחו"ל", היא מסבירה. בהמשך מתברר, שהקשר הסימביוטי ביניהן הוא עניין שבשגרה. כשמלקוס פושטת את הסוודר, אימא שלה אומרת בספרדית שאולי לא כדאי. מלקוס עונה שחם לה ומתפשטת. היא שואלת את אמה אם היא רוצה לשתות משהו, אבל זו אומרת שהמאטה ששתו בבית מילא אותה. היא לא צריכה כלום, רק להיות קרובה לבת שלה. את השם, לילה, בחרה האם לאחר שפגשה בזמן לימודיה אישה ממוצא מצרי. לימים הזדמן למלקוס לפגוש את הבן של אותה אישה, שבא לארץ מארגנטינה, שהה כאן שנתיים ועבד באיסוף פרחים במושב. כשנפגשו במקרה, הסתבר שאמו היא אותה לילה על שמה היא נקראת.
פוליטיקה לא מעניינת את מלקוס, אבל כמי שנושאת בגאווה את השם לילה, היא מצהירה: "אני מאוד אוהבת את הערבים. אני מוצאת שהם אנשים עם תרבות ונימוס. בלי להיכנס לפוליטיקה, לפני שמאשימים אחרים, צריך להסתכל איפה אנחנו לא בסדר, לא להיות קיצוניים; לחשוב על העתיד, לבנות משהו בשביל הדור הבא".
מלקוס הגיעה לכאן מארגנטינה בגיל 16, לאחר מפגש עם שליח של הסוכנות, שהציע לה לסיים את הלימודים בכפר סילבר. היא נדלקה, ארזה את הדברים, וחצי שנה אחר כך, המשפחה כולה - אימא, אבא ואחותה הבכורה, פרלה, זמרת אף היא-עלו בעקבותיה. מגיל צעיר, היא אומרת, היא הרגישה שהמשפחה באחריותה. "בגיל 4 הייתי קמה בלילות לראות אם ההורים שלי מכוסים", היא מנסה להסביר את העובדה שהם הלכו אחריה לישראל. "תמיד עזרתי להורים, הייתי הילדה המפנקת. לאבי ז"ל יש פה עוד שתי בנות גדולות מנישואיו הראשונים, והחלום שלו היה לאחד את המשפחה בארץ, אבל את יודעת, זה מפחיד לעזוב ולשנות. אני בן אדם של אינטואיציה, עשיתי סוויץ' ובאתי".
- מה עוד עשית מתוך אינטואיציה?
"התחלתי לשיר. בדרך כלל כשמישהי אומרת שהיא רוצה להיות זמרת, היא הולכת ולומדת. אני פשוט הרגשתי שאנשים רוצים שאני אשיר. הייתי גרפיקאית, ויום אחד פתאום לקחתי גיטרה בחנות והתחלתי לשיר, וכשהייתי צריכה להחליט בין מקצוע בטוח ומסודר לבין שירה, הלכתי על השירה".
- את מצליחה להתפרנס בארץ משירה?
"כשאני עולה על במה, זו בעיני אמנות. אני לא מכירה את המושג חלטורה. בכל פעם שיש לי הזדמנות לעלות על הבמה - זו מתנה בשבילי ".
- הופעת, למשל, בפרסומת לצבעי שיער של "אינדולה".
" כן, אבל זה היה בשביל החוויה. אני משייכת את הפרסומת הזו למקום הילדותי אצלי, ילדה שמשחקת בשיער, שהיא יפה ושכיף לה עם הצעצוע החדש שלה, השיער האדום".
המוזיקה הלטינית שמלקוס כל כך אוהבת, זרמה גם אל תוך חייה הפרטיים. לפני שנה וחצי היא התחתנה עם נגן כלי ההקשה ג'וקה פרפיניאן, אותו הכירה באנסבמל של אילן מוכיח כבר בגיל 22. אלא שבאותו זמן אחזה בבן זוג אחר במשך 4 שנים, ופרפיניאן נסע בינתיים ללמוד בחו"ל. כששב ארצה הם נפגשו במקרה במועדון, ולאחר שנתיים וחצי החליטו להינשא. בזמנו הצהירה שיש ביניהם חיבור קוסמי, אבל עכשיו היא "מעדיפה לעבור נושא". עם או בלי קשר, משהו עובר על מלקוס. גיל 30 תפס אותה עם תובנות חדשות. "לא הייתי רוצה לחזור לגיל 20, אני עוברת היום תהליך מדהים. לא יודעת אם זה קשור לגיל או לשנה, 2004, שזו שנה מדהימה לפי האסטרולוגיה. כולנו עברנו תקופה קשה. 2003 היתה שנה מזעזעת, ואני מרגישה שמשהו חדש ועוצמתי מתעורר ".
-מה השתנה אצלך בשנה האחרונה?
בקריירה תמיד הייתי מזוהה עם מוזיקה לטינית, אבל הודות לתוכנית של יוני רועה, רכשתי המון מהתרבות המקומית, וזה קירב אותי לאמן הישראלי שבי. אני 15 שנה בארץ, אוהבת להיות ארגנטינאית, אבל גם חלק מהתרבות הישראלית".
- מה את אוהבת בתרבות הישראלית?
"את התמימות. חזרתי עכשיו מארגנטינה, ואני יכולה להגיד שיש פה עדיין משהו תמים. למשל, אם אני קמה והולכת לשירותים במסעדה, אני יכולה להשאיר את התיק והפלאפון על השולחן. שם אין כזה דבר. או כשאני חוזרת מהופעות ויוצאת עם הכלבה שלי להסתובב ב-4 לפנות בוקר בלי פחד. אני מרגישה שפה זה עדיין כמו עיירה או כפר. יש המון עזרה, והישראלים לא מעריכים את זה".
- האם יש הבדלים בין הגברים הישראליים לאלה הלטיניים?
"בטח. לגברים בארץ יש כבוד לנשים, והלטינים יותר חוצפנים. הייתי בדיסקוטק בארגנטינה, גבר מדבר איתך שם ועוד שנייה מנשק אותך מרוב שהוא מתקרב. גברים ישראלים ביישנים יותר, אבל כדאי שהם יפסיקו כבר עם המנהג המגונה לקרוא לבחורה ברחוב,'בוא' נה'. אין כזה דבר, תיגשו אליה, די עם הבוא'נה הזה".
- את מרגישה שמתקיים בך איזשהו פיצול תרבותי?
"אם היית תופסת אותי לפני שנה, כשביקרתי בארגנטינה אחרי 9 שנים שלא הייתי שם, הייתי אומרת לך שאני 60 אחוז ישראלית ו-40 אחוז ארגנטינאית. היום אני מרגישה להפך, פגשתי שם את השורשים שלי והרגשתי טוב. נסעתי לפסטיבל הפולקלור הכי גדול בארגנטינה, 75 אלף איש ב-9 לילות , וההופעות משודרות בשידור חי לכל ארגנטינה. הופעתי מול 20 אלף איש". - אז את עוד חולמת בספרדית? "בספרדית, בעברית, בג'יבריש. בלילות ירח מלא אני קמה ומדברת מתוך שינה. אני גם מגלה דברים על אנשים לפני שהם קורים, אני מכשפונת קטנה". - מה עם תקליט בעברית? "עכשיו אני עושה שני פרויקטים במקביל, תקליט בעברית שאני עובדת עליו עם נתן כהן מלהקת'הנשמות הטהורות' ותקליט בספרדית, שאני נוסעת בסוף השנה להקליט אותו בארגנטינה ". - תגידי, מה עובר עלייך? "באתי מההרים בארגנטינה, מקוסקין, שזו עיר הררית עם אוויר צלול. פגשתי שם אנשים מדהימים, אפילו ילדה בת 4, שבאה למסור לי דברים על העולם הזה. ילדה יפהפייה, שלפני שעליתי לבמה, התקרבה ואמרה לי,'איזה כיף שאת שרה, איזו מתנה יש לך מאלוהים'. ואז היא אמרה,'גם אני אשיר יום אחד, תזמיני אותי לשיר'. הזמנתי אותה, ואחר כך ישבתי איתה בצד והיא אמרה,'תבקשי מאלוהים והוא יעזור לך'. אני בכלל עוברת תקופה מדהימה. אחרי תקופה של הרבה שאלות פתאום מצאתי את התשובות. יצאנו מתקופת דלי, של ריחוף, ונכנסנו לדגים, שזה מימוש. זה יקרה גם לך. זה משהו גדול, מה שקורה לי עכשיו". - ומה היה קודם? "רציתי להיות הרבה דברים בהרבה מקומות, והבנתי שאני רוצה להיות כלום בשום מקום. הייתי צריכה לקבל את העובדה שאני לא יודעת כלום, לא רוצה להיות חכמה גדולה ולקחת על עצמי אחריות, לא להרגיש את הכוח בלתת, אלא לדעת לקבל. אנשים חייבים לתת כדי להרגיש חשובים, אהובים, אבל הם צריכים גם לקבל, להיות פשוטים. את מבינה מה אני אומרת, להיות כלום בשום מקום? ". - מבינה, רק קשה לקבל את זה ממישהי שרוצה לעמוד על במה. "זהו, שזה מתוך אגו, רציתי להיראות, כדי שיאהבו אותי, והיום אין לי צורך להיראות, אלא להיות. לא לבנות איזושהי דמות". - דמות של בחורה סקסית? "לרצות להיראות סקסית זה דבר בנאלי. להיות סקסית בלי לרצות זה יפה. אם היום אני מקרינה סקסיות, זה ממקום אחר. אני לומדת ריקודי בטן עם מורה מדהימה, וזה אומר שלגוף הנשי יש ציר אחד: הרחם. צריך להתמקד בו, לא בחזה, בעיניים. תהיי אישה, לא נערה. זה הרבה יותר סקסי".
- רחם זה גם אימהות, יש לך תוכניות בקנה?
"זה יגיע. יש נשים שיש להן סדר בחיים, אבל לא אני. אצלי כל דבר בא ברגע שהוא צריך לבוא. אני לא מתכננת. אימהות בוערת בי מאז שגיליתי את עצמי כאישה, אבל זה לא הזמן כנראה. לכל אחד יש את הילד הקטן, שבאיזשהו גיל עזבו לו את היד. אני פגשתי את הילדה שעזבו לה את היד בערך לפני שנה. יש חור מאוד גדול מהרגע הזה וקודם צריך לכסות אותו. אחרי שאבא שלי נפטר לא הרשיתי לעצמי להישבר במשך שלוש שנים, כי תמיד הייתי הדמות החזקה של המשפחה. אבל לפני שנה התפרקתי, וזה דבר גדול, להתפרק".
- לא נבהלת?
"נבהלתי כשלא התפרקתי. אמרתי, מה זה, בנאדם כל כך רגיש כמוני לא בוכה? כל פעם דחיתי את הכאב. חשבתי שאנשים סביבי גם יתפרקו, אם אני לא אתן להם את הכוח, ולהפך, גיליתי שכשאת שבירה, את מקבלת הרבה חום, עזרה".
- ויש לזה קשר עם העובדה שאימא שלך פה איתך?
"תראי, אני לא יודעת אם זה טוב או לא, אבל יש לנו קשר חולני. אני מתקשרת אליה 5 פעמים ביום. היא גרה בכפר סבא. אני יכולה לקום בבוקר עם כאב בטן, ואני רק אומרת, אימא, והיא באה. הפחד הכי גדול בחיים שלי, זה לאבד את אימא שלי. עם זה אני לא אצליח להשלים. אלוהים ישמור, אני חושבת שאני אמות אם לא יהיה לי את אימא שלי. היא באה לכל הופעה, לכל תוכנית. היא עושה לי אוכל, מחבקת, מפנקת, אני לא יודעת לחיות בלי אימא. גם כשאני עושה על האש עם חברים, היא תמיד שם. לפעמים אני מוצאת את עצמי במועדון'פורטולוקו' עם אימא שלי עד 4 לפנות בוקר, וכשיוצאים לאכול משהו, היא באה והיא בת 70. אני לא מכירה קשר כזה. פעם אמרו לי שזה לא טוב".
- נו כן, את אמורה לכעוס על אימא שלך, להאשים אותה בכל מה שלא בסדר בחיים שלך.
"אני מתעצבנת עליה, אני מאוד דרמטית. אנחנו דרום אמריקנים, והכל אצלנו טלנובלה. אנחנו רבות בטירוף, אבל אני, אחותי ואימא שלי זה צוות בלתי נפרד. אם את שואלת אותי מי הזמרת הכי אהובה עליי, זו אחותי, פרלה. אימא שלנו יותר מדי מפנקת אותנו, גורמת לנו לא להתנתק ממנה. לפעמים צריך לשים לה גבולות, היא כל כך בתוך החיים שלי,
÷ אפילו בזוגיות t a m i s @ m a a r i v . c o . i l | |  | |  |
|
| | |
