 | | |  | | | | | |  | פיה ופלצן. ענת כותבת: ''אני משתדלת ללמד את בני איתמר בן השבע לדבר נכון, ובמסגרת זו מסבירה לו כמה כללים. כשדיברתי על'בגד כפת' בראש מילה נתתי דוגמאות להבהרה. איתמר חשב על זה רגע ואז אמר: אה, כן? ? ומה זה פיה? ? ? האמת , נשארתי ספיצ' לס''.
פיה היא מילה שנולדה מדמיון הצליל ל-Fee הגרמנית ו-Fay האנגלית באותה משמעות. צלילה עברי ומזכיר צורות נקבה כמו ''שיה''. במילונים היא מוגדרת ''לועזית''. את איתמר בן השבע זה לא משכנע, ובצדק. ''פיה'' היא מילה עברית, רק מה? עם פ' רפה בראש מילה. ומה עם ''פלצן'', מי שמשמיע דברים נפוחים ללא כיסוי? המילה התפתחה מ''פלוץ'', נפיחה יידישאית, כהגדרת אדם הנוהג לתקוע פלוצים, על משקל ''פעלן'', כמו שחצן, חמדן ועוד. באופן רשמי היא מוגדרת סלנג, אך היא דוגמה נוספת להתבססותה של הפ' הרפה כעיצור לגיטימי בראש מילה או הברה.
כמוהן: פרחה, פשלה, פדיחה ופיסטוק שמקורן ערבית, פרגן, פוי מיידיש, פלירט מאנגלית ועוד רבות רבות. מחלק מהן נגזרו פעלים כמו פישל, פברק, פרגן, פספס וכדומה. סלנג? שיהיה סלנג. העברית לא יכולה בלעדיהן.
ניכוס וכיכוב. נעמי ושמוליק מאירי כותבים: ''ויכוח נוקב פרץ במקומותינו: ניכוס - בכ' רפה או בכ' דגושה? יהיה לנו נוח יותר להגות את המילה בכ' רפה, כפי שמציע גם מילון רב מילים, למרות שההיגיון והדקדוק אומרים לנו שלא זו הדרך הנכונה''.
'' ניכוס'' בכ' רפה היא אכן צורה ''בלתי דקדוקית'', אבל בהשפעת המילה הנפוצה ''נכס'' היא הדרך הנפוצה. שגיאה? סלנג? מה זה חשוב בעצם. על מי שאומר באופן דקדוקי ''ל? כ?צ?ב'' או ''צ? צוב'' נאמר שהוא אולי צודק, אבל יש בהתעקשותו סוג של טיפשות.
סיבוב ודיבוב. עניין סבוך מעט יותר גלום בשאלה של הקורא גיל: ''בעקבות האזנה לדיווחי התנועה בגלגל''צ, שבהם מדווח על עומס בס? לוב (Sibuv) מוצא , רציתי לשאול: איך נכון לומר - ס? לוב או ס? יבוב (Sivuv) ? ''.
בעניין זה מתחבטת האקדמיה ללשון כבר יותר מ-40 שנה . על פי הגדרת רונית גדיש, המזכירה המדעית של האקדמיה, מתרוצצות כאן שתי גישות. על פי הגישה התאורטית יש לומר ''סיבוב'', ב' רפה, מאחר שהפועל הוא ''לסובב'' - כלומר, כאן וכאן יש תנועה ארוכה לפני ע' הפועל. הגישה השנייה היא גישה מסורתית האומרת שאין משקל כזה, ''פיעול'' ללא דגש, ויש ללכת על פי שם הפעולה המסורתי והנפוץ של בניין פיעל, עם דגש. ב-58' התקבלה הגישה התאורטית שהוביל פרופ' טור סיני, והוחלט על ''סיבוב'', אבל כאבי הבטן הרבים הובילו לדיון נוסף באקדמיה בעניין לפני כעשר שנים. הגישה הכללית בדיון המאוחר היתה ש''ס? לוב'' עדיף, אבל הוחלט לא לשנות החלטה ותיקה.
השאלה של גיל מעידה שהבעיה אינה רק תאורטית או מסורתית, אלא גם מעשית. ס? לוב וסיבוב חיות זו ליד זו, וגיל מבולבל בצדק. במקרה קרוב, בשורש ד.ב.ב, נוצר דווקא בידול: לדובב פירושו לגרום למישהו לדבר, ולכן שם הפעולה הוא דיבוב. ל?דל?ב פירושו להביא גרסה קולית עברית לסרט בשפה זרה, ולכן שם הפעולה הוא ד? לוב.
ל?ל?ן וזלולים. הבלבול והפיחות במעמד חוקי הדגש באותיות ב', כ', פ', שרק בהן יש כיום הבחנה בין הצורה הדגושה לרפה, אינם חדשים. יצחק אבינרי מצביע על הפרת כללי הדגש בשפת הדיבור במאמר משנת52' '' המוני העם אומרים עקרל ושלור, בדגש. ברפיון שלאחר שווא נע נזהרים רק מעטים. ל?ל?ן מבטאים הכל בב' דגושה''. ל ?ל?ן ואחותה הצעירה ל?ל?נייה, שנותרו ממנה רק אנדרטאות מעלות עשן במפרץ חיפה, הן גיור של המילה הערבית המקבילה ל?ל?נ, אחיה הבכור של הגבינה הפופולרית ''לבנה''. הדוגמאות שמביא אבינרי מזכירות את העברית הגלילית, בעיקר היבנאלית. מילון הסלנג העולמי מסביר שבגליל העליון בתקופת ראשית ההתיישבות היה ניסיון ליצור ניב מסוים לאזור, ועד היום ניתן לשמוע מילים כמו ''כ?ל?ד'' או ''ע? ל?ה''. המשפט המפורסם ''הזלולים על הקירות הללנלנים'' נועד לעקוץ את הגלילים. בשפת הדיבור העכשווית הכלל ישראלית נהוגות מילים כמו שציבה, שפוך, שלור ימינה וכדומה.
אבינרי מתייחס גם לקבוצה מטרידה של מילים שבהן נפגשות כ' וח' מפגש שובר שיניים: הכחיש, הכחיד, הכחיל, מכחול ועוד. הוא קובע שאת המילים האלה צריך לכתוב ולומר ''נגד כללי הדקדוק'' בכ' דגושה: הצחיש, מצחול וכדומה, וגם מביא דוגמאות תומכות מהמקרא. אבינרי נותר בודד במערכה.
נזירה וחומר. ומה קורה לבכפ אחרי ו' החיבור ואותיות השימוש ב, כ, ל? לפי כללי הדקדוק לא יבוא כאן דגש, אבל בדיבור שולט הכאוס, והנטייה היא לצורה הדגושה. מילון הסלנג של בן-יהודה ובן-אמוץ מציג כאן דוגמאות המלעיגות על המקפידים בעניין כמו ''נזירה וחומר'' ו''מכבי נתניה עלתה לחרה דשא'', וגם דוגמאות של תיקון יתר: ''כל קצין וחצין'' ו''כל קריין וחריין''.
ולסיום , סקופ לשוני. ד''ר מרדכי ברן, המכונה גם מוטלה, ראש החוג ללשון במכללת אורנים, חוקר בהתלהבות את הלשון הקלטית, שממנה נותרו בעולם כמיליון דוברים באזורים שונים בצרפת, וויילס, אירלנד וסקוטלנד, וגם שם היא שפה שנייה ובסכנת הכחדה. לשפה הזו, שיש לה עבר עתיק ומפואר, יש כמובן כללי דקדוק. אחד מהם הוא שכמה עיצורים מקבלים שתי צורות הגייה אחרי תנועה או עיצור הקרוב לתנועה (כמו אותיות למנ''ר): קשה ורכה. ומהם העיצורים (בהתאמת לעברית) ? ניחשתם . בגד כפת.
| |  | |  |
| | | |  | |  | אול וויי לונג
| |  | | | אול אראונד - מכלול. ''ההונדה הזאת, האול אראונד שלה, כל החבילה שלה נהדרת'' (תשדיר פרסומת).
אול וויי לונג - לאורך כל הדרך. ''הפועל באר שבע, אול וויי לונג אמרתי שהיא לא קבוצה שבנויה לאליפות'' (אלי גוטמן, 7.2).
ביי פאר - במרחק רב. ''אנחנו יכולים למזער את הסיכון היום עד למינימום שהוא ביי פאר יותר רחוק מאשר הסיכון בהריון ובלידה'' (שלמה משיח בדיון בוועדה לתרומת ביציות).
הוט . ולהלן קובלנתה הצודקת בעליל של עדנה השל: ''לאחרונה מושמעת הפרסומת'hot מביאה כל מה שמיוחד ומקורי ביצירה הישראלית'. הכל , מלבד השם hot! האם המפרסמים והמתפרסמים אינם מקשיבים למה שהם אומרים? ''.
| | | | |
| | | | | | | גשם תרתי משמע
| | | | | בעקבות ''לכל הרוחות והשדים'' ( '' הזירה הלשונית'', 6.2) כותבת תמר הירדני: ''כדאי לציין את הדמיון בין'רוח' ו' גשם' לעומת'רוחניות' ו'גשמיות', מבחינת היות זה בלתי נראה וזה נראה''. ההקבלה אכן מפתיעה, אך ככל הנראה אין קשר אטימולוגי בין גשם לבין גשמיות. גשמיות במובן חומריות נוצרה בימי הביניים. חיים גיא מסביר ש''גשמי'' היא תעתוק לעברית של המילה הערבית ''?ג'ס מ? אני'', גופני , וזאת מצא במקור הערבי של ''מורה נבוכים'' של הרמב''ם.
עירא המרמן שואל: ''האם יש מילה בעברית ל Windy? ''. המילה הקרובה ביותר היא ''סוער'' אבל רק בהתייחסות לרוחות, ולכן ייאמר ''מלווה ברוחות סוערות''. בהמשך לדיון במדור זה במילה פלצן, ל-Windy משמעויות נוספות: ברברן נפוח, ואדם הנוטה להפריח נפיחות בפומבי, כלומר, פלצן תרתי משמע.
| | | | |
| | | | | | | חשיש ומצבה
| | | | | סטלן כותב: ''מן הנפש נגזר גם הנפס, החשיש, שמרגיע ומשובב את הנפש''. סטלן צודק בעובדות אך לא בפרשנות: נפס ככינוי לחשיש נולד מפעולת השאיפה. נפס סיגריה: עישן (או שאף ונשף) סיגריה. נפס חשיש: שאף חשיש. בסלנג הסטלנים הפעולה הפכה לשמו של המוצר.
באשר לביטוי ''לעשות נפשות'' טוען הגולש שמוליק: ''מקור הביטוי מאבותינו אברם ושרי, שלקחו עימם את הנפש אשר עשו בחרן''. הסבר זה מצוי גם באבן שושן. במדור התייחסתי לביטוי שבו ''נפשות'' מופיע בריבוי, וכאן הכוונה המקורית היא למצבות. יעקב ספיר מוסיף על כך כי ככל הנראה היתה ל''נפש'' משמעות של מצבה כבר במקרא כמו בפסוק ''ועל נפשות מת לא יבוא'' (ויקרא כ''א 1). בעשורים האחרונים, כותב ספיר, השתרש גם המנהג להנציח שמו של פלוני בשערי הספרים: ''נפש ל. . . המנוח ''.
ותיקון , ''נפש'' במשמעות נח מופיע לראשונה במקרא, בבניין נפעל, בשלוש הופעות. המפורסמת שבהן בספר שמות: ''וביום השביעי שבת ויינפש'', ותודה לעידו רוט ותמר הירדני.
| | | | |
|
| | |
