שר האוסקרים זה היה לילה של פנטזיה "שיבת המלך", הסרט האחרון ב טרילוגיית "שר הטבעות", גרף לא פחות מ-11 פרסי אוסקר במעט הפסלונים המוזהבים שנשארו, התחלקו השחקנים שון פן, שרליז ת' רון, טים רובינס ורנה זלווגר מאת זאב ינאי 02/03/04 ממש כמו באגדות, גם לסרטי "שר הטבעות" נדרשו שלושה ניסיונות כדי להצליח. ואיזו הצלחה זו היתה. "שיבת המלך", הסרט האחרון בטרילוגיה המצליחה, גרף שלשום לא פחות מ-11 ( ! ) פסלונים בטקס פרסי האוסקר בלוס-אנג' לס, והפך לאחד משלושת הזוכים הגדולים ביותר בהיסטוריה של הטקס. "שר הטבעות: שיבת המלך" זכה למעשה בכל אחת מהקטגוריות שבהן היה מועמד: הסרט הטוב ביותר, הבימוי, העריכה, התסריט המעובד, התפאורה, התלבושות, האיפור, האפקטים המיוחדים, הסאונד, שיר הנושא והפסקול. "עכשיו זה רשמי. לא נשאר אף אחד בניו-זילנד להודות לו", אמר המנחה בילי קריסטל כאשר הבמאי הניו-זילנדי פיטר ג' קסון, עלה לבימה בפעם המי-יודע-כמה, כדי לקבל פרס נוסף. אבל לא כל הפסלים נוסעים לניו-זילנד. בפרס השחקן הטוב ביותר זכה חביבם של המהמרים והמבקרים שון פן, על משחקו בסרט "מיסטיק ריבר", בבימויו של קלינט איסטווד. שותפו לסרט, השחקן טים רובינס, גרף את פרס שחקן המשנה. השנה התאהבה הוליווד בנשים החזקות. בפרס השחקנית הטובה ביותר זכתה היפהפייה הדרום אפריקנית שרליז ת' רון, שגילמה תפקיד של רוצחת סדרתית בסרט "מונסטר". רנה זלווגר, שגילמה נערה דרומית ואיטית, אך עצמאית ולוחמנית בסרט "קולד מאונטן", זכתה בפרס שחקנית המשנה. גם משפחת האצולה של הקולנוע האמריקני, משפחת קופולה, מצאה אתמול סיבה לחגוג. זכייתה של סופיה קופולה בפרס התסריט המקורי הטוב ביותר על הסרט "אבודים בטוקיו", הפכה את שבט קופולה למשפחה השנייה בהיסטוריה שזכתה בפסלון המוזהב במשך שלושה דורות. סבה של סופיה, קרמיין, קיבל את הפרס על הפסקול של הסרט "הסנדק 2", ואילו אביה, במאי "הסנדק", גרף במהלך השנים לא פחות מחמישה פרסים שונים. בפרס סרט האנימציה הטוב של השנה זכה, כצפוי, "מוצאים את נמו". הסרט הזר הטוב ביותר הוא "שיחות נפש" הקנדי של דניס ארקן. אוסקר על מפעל חיים הוענק לבמאי בלייק אדוארדס, שביים בין היתר את הסרטים "ארוחת בוקר בטיפאני", " ויקטור ויקטוריה" ו"הפנתר הוורוד". בתום הטקס הלכו המנצחים הגדולים לחגוג במסיבות הוליוודיות ראוותניות. אבל החגיגה הגדולה ביותר נערכה בניו-זילנד, מולדתו של פיטר ג' קסון והמדינה שבה צולמה הטרילוגיה המנצחת. "זהו יום של גאווה בניו-זילנד", הודיע אחד משרי הממשלה, וההמון החוגג הריע. ניצחון המחוצ'קנים אפשר, אם רוצים, לקחת את רשימת זוכי האוסקר של אתמול ולפתח איזו תזה מלומדת על "מגמה" ו"אג' נדה": הוליווד לומדת לקבל את השונה, המעורער, המובס והנידח. בקיצור-את פיטר ג'קסון. אפשר, אבל למי יש כוח. בסך הכל, האקדמיה כרעה אתמול ברך בפני מי שהראה לה איך לרוקן את הכיסים של מיליארדי הוזים ומפנטזים מחוצ'קנים ברחבי העולם. אני לא מוכן להישבע, אבל לרגע נדמה היה כי מידותיהם של הפסלונים שחולקו אתמול הונמכו במספר סנטימטרים, כדי להתאימם למידת הוביט. הוליווד, עיר בעלת מידות נוצריות ראויות, תמיד ידעה לתגמל קדושים מעונים בדמות כוכבים זוהרים ויפים, המטילים בעצמם מום למען התפקיד. רנה זלווגר, שעטתה סחבות קרועות, שכבות אבק וזבל פרות. טים רובינס המסכן, שבסרט אחד צריך היה גם להיות מנוצל מינית בידי גברים, גם לשחק באיפוק מול שון פן האינטנסיבי וגם לראות אותו לוקח את האוסקר הראשי. וכמובן, שרליז ת'רון שאחרי הופעתה המשכנעת כזונה ורוצחת סדרתית ב"מונסטר", לא תצטרך עוד לשכב עם גברים בעיר הזאת בשביל תפקיד. גם אם תתחנן, מי המשוגע שיבקש ממנה להתפשט. אי אפשר לבקש מהאמריקנים לגלות סובלנות ופלורליזם כל הזמן. וכך, גם "אבודים בטוקיו", שנהנה להסתלבט על זרים, שפתם הגרונית העילגת ומנהגיהם האקזוטיים, זכה לנתח משלו. סופיה קופולה המשביחה מיום ליום לקחה את אוסקר הכמעט-היה-לי-תסריט שלם-אבל-העדפתי-להשקיע-באווירה-ובשם-משפחה. בתוך עשר-עשרים שנים היא תעשה סרט טוב באמת. באותה רוח נדיבה של סובלנות ואיפוק נתנו המפיקים לכוכבים לדבר כמה שהם רוצים, אבל דאגו לשדר אותם לעולם בעיכוב של חמש דקות, כדי לוודא שאף אחד לא ישתטה באמת. מעניין כמה כסף עשה "שיבת המלך" בחמש הדקות האלו.