של מי המסיכה הזאת בכלל עם פורים או בלעדיו, רובנו גולשים ברשת עם מסיכה גדולה על הפנים * אבל לאנונימיות הזו מסתמן סוף: התאגידים הכלכליים שבזכותם הרשת מתפתחת סבורים שהגיע הזמן לעבור לאינטרנט מזוהה * האם לכל אחד מאיתנו תהיה בקרוב כתובת IP אישית? שרית פרקול וכרמל ויסמן 07/03/04 "הקרנבל האולטימטיבי", " נשף המסיכות הגדול", " מגרש משחקים בזהויות בדויות" - אלה רק חלק מהכינויים שהודבקו לאינטרנט במהלך השנים.ממש בתחילתה,כששימשה בעיקר חוקרים באוניברסיטאות אמריקניות,הרשת היתה מורכבת מאנשים מזוהים, עם שם פרטי ושם משפחה. אבל תוך זמן לא רב, בד-בבד עם גילוי השימושים הפחות אקדמיים והיותר שובבים שלה, השתרשה מוסכמה של כינויים. ומרגע שגילו הבריות את החופש לחבוש מסיכות מתי שמתחשק להם, גם אם אין זה פורים - לא יהיה פשוט להיפרד מהן. בשנים האחרונות, עם המעבר לממשל מקוון ולביצוע יותר ויותר עיסקאות פיננסיות דרך הרשת, מסתמנת שוב מגמה של גלישה מזוהה, כלומר לא אנונימית. בצד החברתי של המגמה הזאת נמצאים אתרי קהילה ומשפחה, כשבראשם אתר חבר' ה. "האינטרנט נולד בחטא", מכריז שלמה אונגר, יו"ר קבוצת מחשבה, בעלת אתר חבר'ה. "האנונימיות היא החטא הקדמון של האינטרנט, שפגע בתהליכים הכלכליים והסוציאליים שלה. לא תשכנעו אותי ששיטוט בצ'טים אפלים זו התנהגות נורמטיבית, שלא לדבר על כמות ההשקעות שירדו לטמיון בגלל שנבנו מודלים עסקיים לרשת אנרכיסטית.אנשי עסקים רוצים פלטפורמת תקשורת רצינית, ולכן הם פועלים לשנות את פרוטוקול ה-IP האנונימי ל-PIP, ' פרסונלIP ', כך שכל גולש יהיה מזוהה, וה-IP ישמש תעודת זהות ברשת". אם חזונו של אונגר יתממש, האינטרנט יהפוך לעוד מסך שטוח בבתינו, שדרכו ימכרו לנו אותם מוצרים ואותו עולם. האם לשם רצינו להגיע? בינתיים, המדיניות של אתר חבר'ה היא מהחלוציות בתחום הסרת המסיכות ברשת. האתר מחייב זיהוי ומאפשר איתור של כל מי שכותב בפורומים שלו. לפני כחודש, ביצע אונגר את מהלך קריעת המסיכות האולטימטיבי מעל פניהם של הגולשים, בהשיקו צ'ט מצולם במצלמת רשת באתר. עם זאת, כשהוא הקרין את מסך הצ'ט בגאווה בכנס אקדמי באוניברסיטת חיפה לפני מספר שבועות, זע האולם בכסאו באי-נוחות, והרגיש כחרדי שנקלע לרובע החלונות האדומים. אותם גולשים שמשדרים מהבית לגולשים שכמותם, ראויים לזכותם לכבות את המצלמה, לו היו יודעים שאולם שלם של אנשי אקדמיה ועיתונאים צופה בהם כעת. האם זהו הכיוון העתידי של הרשת? אבינועם בן-זאב, ראש היחידה לשילוב הטכנולוגיה בחינוך במכללת אורנים, סבור שלא. לדבריו, לכל היותר יווצר שילוב בין חיים מזוהים לבין חיים במסיכה. "האינטרנט אינו יכול להתפתח כולו לכיוון המזוהה, משום שהטכנולוגיה מאפשרת לא להזדהות", אומר בן-זאב, שירצה מחר על דמויות בדויות בכנס השנתי של איגוד האינטרנט הישראלי. "האדם הוא גיבור קטן מול הטכנולוגיה. תראו מה קורה לגבי שכפול עוברים. האנושות מפחדת מהטכנולוגיה הזו, והיא אסורה כמעט בכל ארצות העולם, אבל אין סיכוי שהיא תיעצר. כך גם לגבי הטכנולוגיות של האנונימיות. מצד שני, האינטרנט מאפשר לפתח הרבה מאוד פונקציות מזוהות. משרדי הממשלה יכולים במידה רבה לעבור ולפעול באינטרנט, וגם חלקים משמעותיים מהכלכלה". בן-זאב סבור כי לא זו בלבד שהדמויות הבדויות אינן הולכות להיעלם, הן אפילו עומדות להיכנס אל העולם שמחוץ למחשב: "ייתכן שמעמדן של הדמויות הבדויות יעוגן במסגרת זכויות אדם, בדומה לזכויות השמורות לאנשים בשר ודם. דמויות שעד כה לא עוררו עניין מוסרי או משפטי מיוחד, עומדות לדרוש לעצמן אוטונומיה. ממעמד נחות של התחזות הן עומדות לצאת במאבק גלוי על זכותן המוסרית להתקיים,ועקב כך גם על זכותן ליהנות מזכויות אדם הנגזרות מאורח קיומן הייחודי". אתה רואה מצב שבו יהיו אזורים מזוהים רבים באינטרנט,אבל האנשים שלמדו לשחק במסיכות יסרבו לוותר עליהן? "האזורים המזוהים ילכו ויתרחבו. חלק מאוד משמעותי מהאזורים המזוהים במציאות יעברו אל תוך הרשת. השאלה היא כיצד נוכל לתפקד כאנשי מסיכות. האנושות התרגלה לחיים מזוהים ודחקה את חיי המסיכה למקומות נידחים, בדרך כלל במועדים של עד כמה ימים בשנה. זה מתחיל להשתנות. חיי המסיכה מלווים רבים מאוד מגולשי האינטרנט במובני אורח חיים, והדרישה היא לעוד ועוד פונקציות שניתן יהיה לנהל מאחורי מסיכה. ואני מדבר גם על חיי אישות: יש אהבות גדולות בין אנשי המסיכות, ולא כולן עוברות לחשיפת הזהויות. לא מעט מאנשי המסיכה כותבים על הלבטים שלהם מפני הזיהוי, וחוששים מאכזבות. ובעצם, מדוע לא? קשה להתחרות עם האטרקטיביות של החיים מאחורי מסיכות. חיי מסיכה קרובים מאוד לחיים על-פי הפנטזיות. אני גם חושב שטוב שכך. יש לנו נפש מספיק רחבה כדי שתוכל להכיל גם חיים מזוהים מלאים וגם חיי מסיכה מלאים. הבעיה העיקרית היא שעדיין איננו רגילים לכך". האמת והפתרונות מצויים בדרך כלל איפשהו באמצע. "עם כל הכבוד לפרטיות, אנחנו משלמים מחיר תמורת המסיכה", מצהיר פרופ' שיזף רפאלי, מהפקולטה למינהל עסקים וראש המרכז לחקר חברת המידע באוניברסיטת חיפה. "אני לא מדבר רק על האפשרות שימכרו לנו מוצרים מתאימים וזולים יותר אם יידעו מי אנחנו. למסיכה ולמיגון המוגזם יש גם מחיר חברתי-מוסרי: מסיכת האנונימיות נותנת חסות לטרור ברשת, לאלימות במשפחה, לעבריינות ולשחיקה בסולידריות החברתית. היא מהווה תירוץ מודע - או לא מודעלהיעדר מעורבות, ומתנגשת בצרכים החברתיים שלנו. המסיכות לא רק מסתירות את זהותנו, אלא גם מעוותות ומערפלות אותה ואת לכידות הקבוצה". על-פי השקפתו של פרופ' רפאלי, הפרטיות אינה זכות יסוד בתאלמוות, אלא שיח של 200 השנים האחרונות. כשהיא מתנגשת באינטרסים חברתיים אחרים, כשהיא זכות לעשירים ואינה מועילה לעניים, יש לעשות סדרי עדיפויות ולהדביק למסיכה תווית מחיר. "אונגר רוצה IP מזוהה כי הוא רוצה למכור לנו. ברור שהוא נסחף. הטכנולוגיה הולכת היום לפתרונות ביניים, כמו P3P, לאפשר למשתמש לבחור על אילו ממדי פרטיות הוא מוכן לוותר בתמורה להנחות והטבות שונות, אם בכלל. כל גולש יקבע מה פרטי בעיניו ואיפה הקו האדום שלו עובר", מסביר רפאלי. צעדים ראשונים של יישום P3P ניתן לראות היום כבר בדפדפן אינטרנט אקספלורר, ברמה הבסיסית ביותר: אנחנו יכולים לבחור לקבל או לא לקבל "קוקי" מאתר שמעוניין לזהות אותנו. אם נבחר להשאיר את המסיכה, ההפסד כולו שלנו, אבל עדיין אנחנו הבוחרים. "פתרון ביניים לא יומצא על-ידי משפטנים, דרוש הסדר חברתי, אמנה חברתית שתפשר בין הצורך במסיכה מול הצורך בקריעתה", מסכם רפאלי. "אני מעריך שהצורך להתמודד עם בעיית דואר הזבל, למשל, יוביל גם הוא להגברת השליטה של המשתמש בזיהוי מקור הדואר. ייתכן שזהות הדואר תקושר עם רשתות תקשורת אחרות כמו טלפון סלולרי.ההפרדה בין מסרים מיידיים להודעות SMS היא הפרדה מלאכותית שלא תחזיק מעמד, ובכל אחד מהממשקים הללו קיימות רמות פרטיות אחרות.ההבדלים בין הטכנולוגיות בעלות המסיכה לטכנולוגיות בלעדיה ילכו וייטשטשו. אבל לאיזה כיוון? אני לא חושב שהטכנולוגיה יכולה לנבא ". בת כמה הבת של השכן? הרשת מאפשרת לגולשים לתפור לעצמם מסיכות, אבל במקרים רבים אחרים היא דווקא מסירה מעל גולשים ואזרחים רגילים את הזכות הבסיסית לפרטיות. בשבוע שעבר נחשף אתר האינטרנט שכנים, שמאפשר לכל אחד לצפות ברשימת הדיירים ברחוב שלו או באזור בו הוא גר. השיטה פשוטה: מקישים את שם הרחוב והעיר או את מספר המיקוד, ומקבלים את שמות כל הדיירים באזור, מחולקים לפי גיל. מדובר, כמובן, בפעולה שהיא לכאורה עבירה על חוק הגנת הפרטיות. האתר מתבסס כנראה על מאגר המידע הסודי של פנקס הבוחרים, שדלף לאינטרנט כבר לפני שנים. זהו לא האתר הראשון שמשתמש במידע הזה: בעבר פעל גם האתר רשומון, שהתבסס על המידע שבפנקס הבוחרים, ואיפשר לכל גולש להגיע למידע, שכלל שם מלא, מספר זהות, כתובת, תאריך לידה ושם האב. אתר שכנים פועל מארצות-הברית, מה שיקשה על זרועות החוק להפסיק את פעולתו.