זה עוין זה התביעה שהגישו מקורבי הרב עובדיה נגד אתר הפורומים "הייד פארק" קיבלה כיוון לא צפוי * ייתכן שבית-המשפט, בצעד תקדימי, יזמן את הגולשים שפרסמו השמצות נגד הרב להעיד מבלי להיחשף דרור גלוברמן 14/03/04 מה אמור לעשות גולש שנפגע על-ידי מה שכותב גולש אחר בפורומים או בצ'טים? כאשר שניהם מסתתרים תחת כינויים או מספרי IP, הרי שלגולש הפשוט אין דרך לדעת מי השמיץ אותו ופגע בו, ולפיכך אינו יכול לפנות אליו, לדרוש ממנו להסיר את הפרסום ולהתנצל, וכמובן אינו יכול לתבוע אותו.השאלה המורכבת הזו עלתה לפני כמה חודשים בתביעה שהגישו כמה ממקורבי הרב עובדיה יוסף נגד בעלי אתר הפורומים הישראלי הייד פארק (www.hydepark.co.il). התובעים - דובר ש"ס לשעבר איציק סודרי,כלתו של הרב יהודית יוסף,הנכדים ציון בר-שלום ו גבי פרץ ומקורבים נוספים - טענו כי מפעילי האתר פרסמו בו עלילות שווא שהשפילו אותם ברבים,ולא נענו לדרישותיהם להסיר את הפרסום.מי אחראי על ההשמצות שפורסמו באתר כלפי בני ביתו של הרב עובדיה? אנשי הרב טוענים כי מפעילי האתר עצמו. אך מפעילי האתר "עשו פורוורד" לתביעה, והפנו אותה לכאורה לעבר ספקיות האינטרנט, במטרה שאלה יחשפו את פרטיהם של האחראים האמיתיים לפרסום, אותם גולשים שפרסמו את ההשמצות. התביעה הזו מתגלגלת כעת לכיוונים בלתי צפויים, ועשויה להביא לתוצאות משפטיות מרחיקות לכת, שישנו את חלוקת האחריות של ספקי אינטרנט, אתרים וגולשים למה שמתפרסם ברשת, ובעיקר בפורומים פתוחים. "גרוש רודף שמלות" בכתב התביעה טענו אנשי ש"ס כי "האתר, המתיימר לשמש אמצעי תקשורת אובייקטיבי, משמש למעשה כלי להפצת דברי שטנה ובלע נגד התובעים, תוך שבירת כל הכללים והמסגרות המקובלות. הנתבעים חצו את כל הגבולות והציבו רף חדש, הראוי לכל גנאי, לפרסום ולהפצת דברי לשון הרע, לשפיכת דמים בחוצות רחוב". הטיעונים הקשים נסמכו על הודעות שפורסמו באתר, ושכתב התביעה מצטט בפירוט."בשביל לדעת שש"ס הכי מושחתת, מספיק לקרוא על המלונות של אשר אוחנה, על הדירה של בניזרי ולראות את חיי הדולצ'ה ויטה של המשפחות יוסף וסודרי", צוטטה הודעה אחת. הודעה אחרת טענה כי סודרי הוא חילוני גמור, איננו מתפלל, גרוש רודף שמלות, לא שירת בצה"ל וטענות אחרות: "סודרי ידוע כגוי גמור והוא משתלט על תנועת ש"ס ועל ביתו של הרב עובדיה יוסף, כדי להגשים את שאיפתו להיות שר במדינת ישראל"." מן הפרסומים עולה ריח כבד של דיווח זדוני שכל מטרתו להכפיש שמם של התובעים, לעשותם ללעג ולבוז, לגרום להם בכוונה תחילה לנזקים קשים ולפגוע במעמדם", נאמר בכתב התביעה. התובעים טוענים כי ההודעות שקריות, נועדו להשפילם ופוגעות בפרטיותם. על פי כתב התביעה, הדברים הפוגעניים פורסמו בתפוצה רחבה ביותר, וכל גולש אינטרנט יכול להיחשף להן.את ההודעות פרסמו גולשים בהייד פארק, שבדומה לאתרי פורומים וקהילות אחרים, נכנסים ומשתתפים בו באופן חופשי ואנונימי. בהייד פארק יכול כל גולש לפתוח לעצמו פורום נפרד ולנהלו. בפורומים שבהם התפרסמו ההודעות הקשורות באנשי ש"ס, דנים הגולשים על-פי-רוב בעניינים הקשורים לקהילה החרדית ולחצרות השונות בה, ורובם הגדול של הגולשים בהם הם אכן חרדים.ובכל זאת, כתב התביעה מאשים את מנהלי האתר, וטוען שהם האחראים על פרסום הדברים, וכי עליהם לשאת במחיר ולפצות את התובעים, "בהחזיקם את השליטה הבלעדית על הדברים המתפרסמים באתר ובפורומים". לטענת התביעה, המפעילים "הם שמחליטים בפועל אילו דברים יתפרסמו בפורומים ואילו דברים לא יפורסמו מלכתחילה, או לכל הפחות יימחקו מיד לאחר פרסומם על-ידי אחרים". לאחר שגילו התובעים את הדברים שפורסמו באתר, הם פנו לבעלים ודרשו את הסרתם. בכתב התביעה הם כותבים כי חלק מההודעות אכן הוסרו לאחר קבלת הבקשה, אולם האתר שב והתמלא בהודעות מכפישות.לפי הרקורד המשפטי המועט שהצטבר עד עתה בישראל (ותואם גם את הנוהג בחו"ל, ובפרט בארצות-הברית), אין להטיל על ספק שירותים באינטרנט את האחריות למעשי המשתמשים בו, ובפרט אם נהג באופן סביר כדי לצמצם את הפגיעה, אם היתה כזו. בעבר המליצה ועדה ממשלתית לפטור נותני שירות באינטרנט מאחריות לתכנים פוגעניים, ולקבוע הליך של "הודעה והסרה", שלפיו הספק יסיר פרסום פוגע ברגע שייוודע לו על קיומו.ביולי 2002 קבע השופט רמי אמיר, בתיק בורוכוב נגד פורן, כי ניתן לראות בספק האינטרנט אחראי לפרסום פוגע שנעשה על-ידי אחד המשתמשים בו, רק אחרי שהספק לא נענה לדרישתו של הצד הנפגע להסיר את הפרסום. "הספק איננו המפרסם", כתב השופט, "הוא לא מקור הידיעה ואין לו גם זיקה ישירה ויכולות בדיקה מקיפות של אמיתות הידיעה. לכן, אין זה ראוי להטיל על הספק תפקיד של צנזור או שופט, אלא במקרים קיצוניים של פגיעה משמעותית, חד-משמעית ובלתי מוצדקת". לא צנזור ולא שופט אולם מה על אנשי ש"ס, שחשו נפגעים מהפרסומים? אם הם מעוניינים לתבוע את מי שעולל להם עוול ולהיפרע ממנו, ברור שהגשת תביעה נגד מפעילי האתר איננה רלוונטית, אומר עו"ד אביב אילון, המתמחה במשפט ואינטרנט ומייצג את הייד פארק. "גם הנתבעים, אנשי הייד פארק, לא יודעים מי עומד מאחורי הדברים", הוא אומר, ומזכיר כי התכנים הפוגעים הוסרו מהאתר לאחר פרסומם, בעקבות הבקשה.בחוות דעת יוצאת דופן שפרסמה השופטת יהודית שבח בתיק נגד הייד פארק, מצוין כי עילת התביעה מתבססת על העובדה שאין באתר ביקורת על הפרסומים לפני שהם עולים לאוויר, ושלא הוסרו באופן מיידי. אולם הגישה המקובלת אומרת, שלא ניתן לדרוש מאתרים לסנן את התכנים טרם פרסומם, בשל הפגיעה האנושה בטיבה של התקשורת במדיום הזה.עו"ד אלדד יניב, בא-כוחן של המשפחות סודרי ויוסף, מערער על דבריו של עו"ד אילון. ראשית, הוא אומר, עוד לא ברור שאתרי אינטרנט - גם כאלה שכוללים פורומים הפתוחים לקהל הרחב - אינם אחראים לטקסטים שמתפרסמים בהם באופן שוטף. "יש פסיקות סותרות, כך שלא ברור מה תהיה ההחלטה לענייננו. בכל מקרה, ברור שהתיק הזה יגיע לבית-המשפט העליון". שנית , טוען עו"ד יניב כי טענת הייד פארק, ולפיה הטקסטים הפוגעים לכאורה הוסרו ברגע שהתבקש האתר להסירם, איננה נכונה, וכי חלקם עדיין מופיעים בו. בין הפטיש לסדן אולם הדבר המעניין בתיק הוא הזימון ששלח עו"ד אילון לנציגי ספקיות האינטרנט הרלוונטיות-נטוויז'ן, אינטרנט זהב ו בזק בינלאומי, למסור עדות במטרה שיחשפו את פרטי הגולשים. "הבקשה טומנת בחובה סוגיה עקרונית בעלת תוצאות מרחיקות לכת, שטרם נקבעה לגביה הלכה מחייבת", כתבה השופטת."הייד פארק נמצא כאן בין הפטיש לסדן", אומר עו"ד אילון. "הוא הצינור שדרכו נוצר הקשר בין מי שעשה את העוול - מי שפרסם, ובין הנפגע - אנשי ש"ס. והם עושים שימוש ציני בצינור הזה. הם לא יודעים מי פגע בהם, אז הם תובעים את מי שהם מכירים, את הצינור". התובעים היו צריכים לדרוש את פרטי הגולשים מהספקים ישירות, אומר אילון, וכעת הם מאלצים אותנו לעשות את העבודה בשבילם.את הסוגיה הזו תיארה השופטת: מטבע הדברים, גולש מסוים אינו יכול לדעת את פרטיו של גולש אחר, ובאמצעיו הדלים לא יוכל לדעת לעולם את מקור הפרסום, וייוותר חסר אונים, חשוף ופגיע. לדבריה,סוגיית חשיפת פרטי הגולשים מצריכה עיון בכובד ראש. "על בית-המשפט למצוא את הכלים המתאימים לאפשר סעד לאדם שנפגע ממדברי לשון הרע באופן אנונימי", כתבה .בארצות-הברית קיים הליך משפטי, המכונה "הליך ג' ון דו" ( " הליך אלמוני פלוני" ), שבאמצעותו אפשר לדרוש מספק שירותי גישה להסגיר את פרטיו של גולש החשוד בדבר-מה, ולאפשר לו לשלוח את נציגו לבית-המשפט - שימו לב - מבלי להיחשף. אם יצא אותו גולש זכאי, הרי שאלמוניותו תישמר. החשיבות של ההליך הזה היא למעשה קיצור דרך משפטי שהופך תביעות שהיו מסובכות ומסורבלות עד היום, בגלל האנונימיות של הגולשים, להליך מעשי ופשוט יותר, שיקל גם על בתי-המשפט.תביעות אזרחיות, כמו הוצאת לשון הרע באינטרנט, פגיעה בפרטיות או הפרות זכויות יוצרים, יוכלו להתקצר תוך שימוש בהליך. בארצות-הברית, אגב, הגישו חברות התקליטים - ממש בימים האחרונים - גל תביעות שלישי נגד מאות גולשים שהפרו זכויות יוצרים, תוך שימוש בהליך ג'ון דו. ואכן, בישיבה הבאה ידון בית-המשפט בדרך שבה יזומנו הגולשים שזהותם עלולה להיחשף, וייסד את ההליך הזה, באופן תקדימי, גם בישראל.