שני הכובעים של רוני בראון עידו קינן וצביקה בשור 09/04/04 תעשיית המוזיקה העולמית בבעיה. את הנתונים שפורסמו אתמול (חמישי) קשה לפרש אלא כצניחה חופשית. מכירות המוזיקה צנחו ב-2003 בלא פחות מ-7.6 אחוזים. זו השנה הרביעית ברציפות שמכירות המוזיקה בעולם יורדות, והשנה, שנת יציאה עולמית איטית ממיתון חונק, הראו חברות התקליטים את הירידה הגדולה ביותר מאז כניסת ה-CD לשוק. הסיבות לירידה לא מעטות: המיתון העולמי בוודאי עושה את שלו, כמו גם כניסת ה-DVD ומשחקי הווידאו, שמקטינים את התקציב המוקדש לרכישת מוזיקה. כמה משפיעה תופעת הענק של החלפת הקבצים? הדעות חלוקות, כמו גם המחקרים. יש שרואים קשר ישיר בין השיר שהורד מהרשת והשיר שלא נרכש, ויש מי שטוענים שהשיתוף מתחיל היכן שהמסחר נגמר ממילא. ובכל מקרה, לפדרצייה הבינלאומית של תעשיית הפונוגרפיה, ה-IFPI,, השם האנכרוניסטי מאחוריו מסתתרות ענקיות המדיה והמוזיקה, ברור ששיתוף המוזיקה הוא אויב הנוגס במחייתן. על אלפי התביעות שהוגשו בארה''ב בשנה האחרונה נוספו עוד מאות שהוגשו באירופה לפני כשבוע. ומה בישראל? יו''ר הפדרציה הישראלית לתקליטים, רוני בראון, מדבר בשני קולות. מחד, בראיון שערכנו איתו, אמר שתביעת מחליפי מוזיקה בישראל היא צעד בלתי מוסרי, כל עוד חברות התקליטים אינן מציעות את המוזיקה שלהם באופן חוקי ומוסדר דרך הרשת. בארה''ב ובאירופה, שם החלו בהליכים משפטיים נגד מחליפי קבצים, מציעים גם חנויות מוזיקה מקוונות. בישראל, נכון להיום, יש רק חנות אחת של חברת NMC, שמוכרת רק חלק מהקטלוג שלה עצמה, ושום דבר של חברות התקליטים האחרות. בראיון ישן ל''חיים ברשת'', הודה בראון, שביום יום מכהן כמנכ''ל הליקון, כי בעולם הגשמי של הקומפט-דיסק, המחירים גבוהים מדי, וכמעט מצדיקים מרד צרכני. ''תפיסת העולם של האנשים היא שהם מוכנים לשלם עבור מוזיקה מחיר הוגן'', אמר אז, ''כשמחיר הוגן זה משהו שגם צריך לעשות סקרים כדי לקבוע מהו. אחת הסיבות שהם לא עושים את זה היא העובדה שאין פלטפורמה ממנה אפשר להוריד הכל, ופה אני מצדיק אותם''. אבל גם קול אחר מגיע מכיוונו של בראון. בשבוע שעבר אמר ל-ynet שמחליפי הקבצים הישראלים, אלה שבפניהם לא עומדת אלטרנטיבה אמיתית, אלה שיהיה בלתי מוסרי לתבוע מהם לתת את הדין על מחאתם-גנבתם, נמצאים תחת מעקב ורישום מדוקדק. ''בשבוע שעבר, בראיון ל-ynet, טען בראון את האקדח בכדורים לוהטים: ''אנחנו נעזרים בטכנולוגיות שעומדות לרשות ה-IFPI וה-RIAA ואוספים נתונים על גולשים ישראלים שמעמידים את התכנים ששמורים על הדיסקים הקשיחים שלהם לרשות משתמשים אחרים'', אמר שם. לאיזה בראון להאמין? האם לזה הסובלן, המסוגל לראות את הצד השני, לא כאויב אלא כלקוח של אתמול ובתקווה גם של המחר? או אולי נבחר להאמין לבראון השוטר, שמפעיל את כוחו כאוכף החוק, שבולש ובודק ומכין את תיקי יום הדין? אולי לשניהם. כנראה שבראון מהליקון באמת לא רוצה להתחיל לתבוע חולקי קבצי מוזיקה. זה לא יעשה לו הרבה טוב מבחינה תדמיתית, והוא עוד עלול למצוא את עצמו מול החרם הצרכני הראשון בישראל שיעבוד. אולי הוא באמת מסתכל על הסיפור מנקודת מבט מוסרית, חושב שלגולש הישראלי לא ניתנה ההזדמנות לעמוד מול מחירים הוגנים ולנהוג בהוגנות בחזרה. מצד שני, בראון מהפדרציה צריך להראות לחברים מהפדרציה העולמית שהוא עושה משהו. הרי לא מדובר כאן רק בכיס שלו, כשישראלים מורידים שירים של בריטני ו-50 סנט. לכן הוא מפעיל את הטכנולוגיות של ה-IFPI כדי לנטר פעילות של משתפי קבצים ישראלים. אז נו, יכולים לשאול מחליפי הקבצים הישראלים את עצמם, אז להכין את עורכי הדין או לא? התשובה, כך נראה, וממש כמו בפוליטיקה שחורגת מפוליטיקת המוזיקה, תלוי באיזון בין המצב בישראל ובלחצים המגיעים מאמריקה. אולי גם בראון מחכה לחברי הליכוד.