 | | | כולנו אומרים: איסתרא בלגינא קיש קיש קריא | |
|  | | השפה הארמית המסתורית עדיין חוגגת בפיהם של כמה אלפי ישראלים. רוביק רוזנטל פגש באחרוני הדון קישוטים וחזר עם המדריך לארמית מדוברת | |
| | | | |  | יש לי חיבה מיוחדת לארמית. בעיניי היא קרובה ברוחה לעברית יותר מהערבית. היא גם תרמה מילים חשובות לעברית של ימינו כמו "אמא", "אבא" ו"אדרבא". יש בצליל שלה משהו ביתי, ידידותי ועממי. "צפרא טבא" ו"עינא בישא" ו"ביש גדא" שפה רכה לעומת הנוקשות והתוקפנות של הערבית הספרותית. זוהי אותה שפה עתיקה שבה כתבו את ספר דניאל ואת התלמוד הבבלי, ובשפה הזו דיברו מיליוני אנשים במזרח התיכון הישן, יהודים ונוצרים. יש להם ניבים ולהגים וצורות שונות ומשונות, אבל היא אותה הארמית, השפה השמית השלישית המדוברת היום בעולם לצד העברית והערבית. השפה הזו הולכת להיעלם מן העולם, ובאלף השלישי תהיה עוד אחת מאלפי השפות המתות שהיו ואינן. אבל מתברר שלשפה הזו כמה עשרות אלפי דוברים חיים בישראל, ויש לה גם דון קישוט ההולך ומתעד אותה לפני שתיעלם. קוראים לו חזי מוצפי. חזי מוצפי לא נולד לשפה הארמית. הוא בן 31, נולד למשפחה יוצאת עיראק בפתח תקווה, לומד בחוג ללשון עברית באוניברסיטת תל אביב ובמהלך לימודיו התאהב בשפה הארמית והחל לחקור אותה. הוא יודע על בוריין את כל ארבע השפות הארמיות הנהוגות בישראל, על להגי המשנה שלהן, ומ דבר בחופשיות עם דוברי ארמית מבית אמא. הוא מכיר את הניואנסים הקטנים ביותר המבחינים בין הלהגים ואפילו גילה לפני שנתיים בכפר זכריה שבשפלה אשה זקנה המדברת בלהג ארמית אשר דובר על ידי 20 איש עם עלייתם ארצה מכפר ביג'יל שבכורדיסטן. האשה נפטרה בינתיים, ומהארמית של כפר ביג'יל לא נותר זכר. מוצפי מתרוצץ, מקליט, רושם ומתעד את ארבעת הלהגים שעוד נותרו להם דוברים. הארמית היתה פעם השפה השלטת במרחבים העצומים של עיראק וסוריה, עד שהערבית החלה לדחוק את רגליה. שלוש קבוצות מיעוט שימרו אותה, גם כדי ליצור בידול תרבותי, וגם מפני שחיו באזורים מבודדים יותר: היהודים (בעיקר אלה שחיו בכפרים שבהרים ולא הושפעו מהערבית), כת המנדעים הקטנה והנוצרים שדיברו בה בהמוניהם. הנוצרים, כמו היהודים, נמלטים גם הם בגלים מהארצות המוסלמיות ומתפזרים בעולם, וכמו הארמית היהודית גם הארמית שלהם הולכת ונעלמת. בסידני שבאוסטרליה התקבצה קהילה גדולה של נוצרים דוברי ארמית. הגל האחרון הגיע לשם אחרי מלחמת המפרץ. לקהילה בסידני מערכת מסועפת המשמרת את הארמית בעיתונים, בספרים ובתחנות רדיו. מוצפי, במסגרת חיפושיו אחרי תפוצות הארמית, הג יע לסידני ופגש דוברי ארמית, והוא מדבר בשפתם באותה רהיטות מדהימה שבה הוא מדבר עם מרדכי סיידוף ועם ניסן אביב בשפתם.לניסן אביב (צפוני) יש מטרה בחיים. הוא רוצה לשמר את הארמית החיה, שבה דיבר עם הוריו כשהיה ילד בעיר אורמי שבאזרבייג'ן הפרסית, ושבה דיברו יהודים בכורדיסטן. מדי זמן קצוב, זה 45 שנה, מעלה ניסן הצגות בארמית. את ההצגות הוא כותב בעצמו, ומשתתפים בהן שני אחיו, חביב ("קומיקאי נהדר") ואלישע, הזמרת שושנה כהן, רוזה לוי ואחרים. לצורך ההצגה הם שוכרים אולם בחולון. בהצגה האחרונה היה אולם מלא מפה לפה של 400 איש, אבל ניסן מספר שהוא יכול למלא גם אולם של אלף איש. פעם אחת עולה ההצגה, ואז מחכים להצגה הבאה. ניסן מציג לפניי קלטת וידיאו של ההצגה. על הבמה מדברים ארמית שוטפת. אני מנסה לאמץ את הידע שלי בתלמוד אבל לא מזהה אף מילה. זה נשמע כמו פרסית, וגם חיתוך הדיבור של ניסן עצמו פרסי. הקהל נראה מתמוגג, ויש בו קשישים וצעירים, כולם מבינים, מוחאים כפיים וצוחקים. ניסן עצמו מחבר שירים, על מילותיהם ולחניהם, אבל לא מוצא תחנות רדיו להשמיע בהן את הקלטות שלו. בעבר היו לו פינות ברדיו קהילות ישראל (היה רדיו כזה) וברדיו פיראטי באזור חולון. היום מבקשים ממנו בתחנות הרדיו דיסק, אחרת זה לא נשמע טוב, והוא מגייס כספים. על הפרק: מחזמר בארמית, שיציג את "החתונה של נאש דידאן", חתונה הנמשכת שבוע ואין דומה לה בכל חתונות העולם היהודי, כך ניסן. ניסן גר בדרום תל אביב, באזור הנושק לפארק מנחם בגין. הוא עלה ארצה ב51' מאורמי. אורמי היא, כאמור, עיר בצפון פרס, באזרביג'ן הפרסית. יהודי אורמי הם בעלי ייחוס. הם עברו לשם לפני מאות רבות מבבל. במצוקות העתים שנפלו על היהודים המשיכו להתפזר, בעיקר בטורקיה וברוסיה, אבל בשנות החמישים היתה באורמי עצמה קהילה של כ3,500 איש. הם דיברו ברחוב טורקית בניב אזרי, בבית הספר פרסית, ובבית, מדגיש ניסן, "רק ארמית". גם יהודי אורמי שעזבו אותה במהלך הדורות המשיכו לדבר בארמית במקומות אליהם הגיעו, ולצד זה אימצו את שפת המקום. באוניברסיטה, אומר ניסן, אומרים שהארמית של יהודי אורמי "נקייה ושלמה" לעומת הארמית של יהודי כורדיסטן. עולי אורמי המשיכו במסורת הדיבור בארמית בישראל, אבל כבר אז חלו קלקולים בטוהר השפה, כאשר התחתנו עם בנות עדות אחרות ונאלצו לדבר בבית בשפה המו בנת לשני בני הזוג. ניסן עצמו דיבר עם אשתו הראשונה פרסית בהיותה בת לעדה הפרסית. בניו שומעים ארמית אבל כבר אינם מדברים בה, ונכדיו מנותקים ממנה לחלוטין.במושב נס הרים שבפרוזדור ירושלים חיים מרדכי ונאזה סיידוף. שניהם מדברים ארמית עד היום, זה עם זו, גם אם בשפה משורבבות מלים עבריות. כאשר מרדכי רוצה כוס מים הוא אומר לאשתו, "נאזה, האווי חד טיפה מאיה". כלומר, הביאי לי מעט מים. "חד טיפה" הוא במקרה זה תרומת העברית לארמית המדוברת בנס הרים. סיידוף הגיע גם הוא בראשית שנות החמישים מהכפר בי תנורא שבכורדיסטן, כפר שתושביו דיברו כולם ארמית. יהודי כורדיסטן נחלקו על פי השפה בה נהגו לדבר: חלק דיברו קרמאנג'י, היא הכורדית הנהוגה בידי הכורדים החיים באזור, אחרים דיברו ארמית. כדרכה של שפה מדוברת באזורים כפריים, פיתח כל כפר להג משלו, וכך יש הבדלים אפילו בין הארמית של מרדכי מבי תנורא לזו של אשתו, שבאה מהכפר הסמוך בומארנה. אלה הם הבדלים קטנים, אבל יש להגים רחוקים שכמעט קשה לדובריהם להבין אלה את אלה."בי תנורא" פירושו בית התנורים, על שם התנורים החפורים באדמה שאפיינו את הכפר, אבל לדעתו של סיידוף מד ובר ב"ביתא נורא", כלומר, בית האש. תושבי הכפר הגיעו אליו מקווקז. האגדה המקומית מספרת שכאשר הגיעו ראשוני הכפר למקום נגלה אליהם אליהו הנביא והקים שם בדרך נס את בית הכנסת המקומי ואחר כך עלה במרכבת אש השמימה. כאשר הגיעו אנשי בי תנורא לישראל קיבץ אותם סיידוף, שהיה בצעירותו מעין מנהיג מקומי, וכולם הקימו יחד את מושב נס הרים. כאן, בסביבה חברתית סגורה יחסית, המשיכו לדבר ארמית, באחת השפות הארמיות הקרויה לישאנא דני.דוברי ארמית מכפרים אחרים הגיעו למושבים כמו שתולה בצפון או אלקוש, וכן לאבן ספיר שבפרוזדור, והמשיכו שם את מסורת הארמית. דיברו ארמית גם בירושלים, שאליה הגיעו עולים רבים מכורדיסטן. בסך הכל מעריכים את מספר דוברי הארמית בישראל בכ25 אלף נפש, המדברים בארבע שפות ארמיות נפרדות ובעשרות להגי משנה. הדוברים הצעירים ביותר הם בני 50. צליל הארמית של משפחת סיידוף שונה לגמרי מהצליל הפרסי של ניסן אביב ומזכיר ערבית.כאשר מתחילים לפרק את המילים, מנצנצת הארמית התלמודית בכל זוהרה, גם כאן וגם שם. לארמית הקרויה "לישאנא דני" (הלשון שלנו), אותה דיברו יוצאי צפון כורדיסטן העיראקית, נותרו כ8,000 דוברים, המשובחים בהם בני יותר מ70, ורק לשפה הארמית הזו עשרה דיאלקטים שונים. זוהי השפה בה מדבר מרדכי סיידוף. לארמית הקרויה "לישאנד נוסאן", כלומר, "הלשון שלנו עצמנו", נותרו קצת יותר מ2,000 דוברים. הם חיו בתחום הנהרות הזאב הקטן והזאב הגדול. בארמית הקרויה "הולאולה" ("היהודית"), בה דיברו ברחבי כורדיסטן האיראנית, מדברים כעשרת אלפים איש, ובה כמה עשרות עולים צעירים יותר מאיראן.למשפחת סיידוף שמונה בנים, שלושה מהם חיים במושב. אחד הבנים, אלי, שחי עם משפחתו בקומה הראשונה בבית ההורים, גדל בסביבה דו לשונית. הוא מבין את הארמית אך אינו משתמש בה. נכדיו של מרדכי כבר ישכחו אותה. ניסן אביב בן ה65 אינו רואה סיכוי להישרדותה של השפה. את כל ההצגות שהוא מעלה הוא מתעד בקלטות וידיאו לדורות הבאים, שספק אם יצרכו אותן. מול הנס שקרה לעברית, שחזרה להיות שפה חיה אחרי אלפי שנים, לארמית צפוי גורל אחר לחלוטין. דווקא היא, שדיברו בה יהודים (כמו נוצרים ומוסלמים) ברציפות לאורך אלפים רבים של שנים, ושבה נוצרו אוצרות התלמוד והגמרא, נמחקת והופכת לשפת מהגרים שעוד דור לא יהיה בה שימוש.מילון קצר עבריארמי ב ארמית מדוברת, בניב לישאן דני, בנוסח נס הרים:בית ביתאבן אדם נשאעין עינאראש רישאלחם לחמאבשר פסראמלך שולטאנאסוס סוסאכלב כלבאשמים שמא (והנוצרים אומרים "שמייא")ילד יאלא (ילדה ילתא)דרך אורחאיד אידאגרביים גרוואארץ אתראים יאמאהר טורא (קרוב ל"צור")כובע כותיתא (קרוב ל"כיסוי")דג נוניתאעיתון ספאריומא (מילה מודרנית: ספר יומי)חודש ירחארוח פוחא | |  | |  |
|
| | |
