ערוץ הילדים גלאט כשר שני אחים מחסידות גור מריצים את הלהיט החם ביותר ברחוב החרדי. סרטים המבוססים על סיפורי צדיקים המיועדים לילדים. ואיך מתגברים על האיסור לצפות בקלטות וידאו? מעבירים את הסרטים לדיסקים במחשב. הרבנים לא מתנגדים לכך שלמה צזנה 21/12/99 הלהיט החם במיגזר החרדי הוא סרטים על גבי תקליטורי מחשב. כניסת המחשב כמעט לכל בית בישראל לא דילגה על החרדים, של­40 אלף בתי אב אצלם כבר יש מחשב. כאשר מדובר בשיעור כזה מתוך כ­100 אלף משפחות, לא פלא ששני אחים, יהודה ואברהם גרובייס מחסידות גור, החסידות המרכזית של "אגודת ישראל", מנסים להכשיר את המדיום באמצעות סרטי מחשב שהם יוזמים, מפיקים וגם משחקים בהם בתפקידים הראשיים. וכך יש לנו בעצם ערוץ ילדים חרדי.בסרטים האלה אין נשים, השחקנים כולם חרדים. "פרסמנו מודעות רחוב ובעיתונות החרדית ושלחנו בפקס את הטקסט למי שביקש להשתתף בסרט" מסביר יהודה גרובייס. "אחר כך הזמנו אותו למבחן בד ובחנו איך הוא עובר מסך. בחרנו רק חרדים, אחרי שצפינו בנסיונות של סרטים דומים בהם חילונים משחקים חרדים. זה לא אותו דבר. ההתנהגות היומיומית, כמו לברך על כוס מים לפני שלוגמים ממנה, המבטים, תנועות הידיים, הכל שונה".יהודה הוא סוכן ביטוח, אב לשניים מבני ברק. אברהם ערך מקומון חרדי באשדוד, אב לארבעה. "כל התסריטים הם בנושאים ערכיים יהודים", אומר אברהם גרובייס. "אנו מחפשים דרכים להעביר מסרים חינוכים, ללמד הסטו ריה ולהצחיק". עד עכשיו הם הפיקו שלושה סרטים עלילתיים באורך מלא. אחד הסרטים "לא תוכל להתעלם" מספר על עלילותיו של רבי חנינא בן דוסא, דמות תלמודית שהתפרסמה במעשי חסד. העלילה היא על שכנו של רבי חנינה, שעבר דירה לעיר מרוחקת ושכח תרנגולים בחצר. נכדיו של בן דוסא שאלו את סבם מה לעשות עם התרנגולים והוא הורה לקחת אותם. בינתיים נהנו בני משפחת בן דוסא מהביצים שהטילו תרנגולי השכן, אחר כך מכרו את התרנגולים וקנו כבשה, שבעקבותיה נולד עדר שלם. אחרי עשר שנים הגיע השכן ושאל אם מצאו בחצר במקרה תרנגולים. בן דוסא העניק לו עדר כבשים ששווה הון.הסרטים מבוססים על ספרי ילדים שכתבה ברכה קונבליביץ, סופרת ילדים ידועה בציבור החרדי שמתבססת על סיפורים מהמקורות. לקונבליביץ, שהיא גם מפקחת מטעם החינוך העצמאי שאחראית על אזור הדרום, יש קשר משפחתי לאחים גרובייס. בתה מלי נשואה ליהודה.אתרי הצילום מבקשים להתחבר לנופי הארץ. חברון, מדבר יהודה, המושב החרדי קוממיות ולטרון. העריכה נעשית באולפנים מקצועיים, כמו באולפני תל אביב ו­ג.ג בנווה אילן, שם עורכים גם סדרות טלווזיה לערוץ הראשון ולערוץ 2. שם גם מוסיפים לסרט ים את המוסיקה החסידית. "אנחנו משתדלים לא להבהיל את הצופים" הכניסה לענף הקולנוע, אומרים האחים, "נעשתה משיקולים כלכלים נטו". יהודה גרובייס מסביר: "אני לא רוצה להפסיד כמו הקולנוע הישראלי. אני לא רוצה להפוך שנורר כמוהם. אצלנו כל מה שקשור לחינוך ולילדים זו עבודת קודש, אבל אנו משתדלים לחסוך עד כמה שאפשר בעלויות. סרט שאנו מפיקים עולה סכום בסדר גודל של 10­20 אלף דולרים. במושגים של הציבור החרדי מדובר בסכום גבוה מאוד. נכנסתי לענף לראות כסף ובסרט השלישי כבר הרווחתי".מחיר סרט הוא כ­60 שקל. הפצת הקלטות נעשת בדוכנים בחנויות מוסיקה ובעיקר דרך רשת המרכולים "גלאט מרקט". שם אפשר לרכוש את התקליטור במחיר מוזל של כ­20 שקל אם מבצעים קניה מעל סכום מסוים. עד כה נמכרו כ­25 אלף תקליטורים. "כבר יש העתקות ושוק פיראטי", הם מספרים. לכן הכניסו בתחילת הסרט, לצד איור של לוחות הברית, הודעה שבה נאמר: "לא תגנוב. על­פי דין תורה ועל פי חוק, אסור להעתיק תוכנה זו או להפיץ אותה בלי אישור".יהודה, חדש אמנם בעסק, אך מרגיש בטוח: "הציבור החרדי מנסה להדביק פער של 60 שנות קולנוע. אנו יודעים לעמוד על הרגלים". עם זאת, הוא מרגיע, "לכוכבי ערוץ הילדים אין מה לחשוש. אצ לנו אין נשים על המסך. אין לנו ריסוק של חלליות ומכוניות על המסך ולא קטעי אלימות. אצלנו מפילים סוס דוהר וכבר מדובר באפקט מדהים. אנחנו משתדלים שלא להבהיל את הילדים הצופים".הדמויות הרעות לא מקללות ולא נוקטות אלימות. בכל זאת, הם מוצגים כ"רעים". שודדים למשל, עמוסים בנשק, מתנהגים כשיכורים, מעוותים את הפרצוף בכעס ובעצבנות. דם לא מראים על המסך וגם לא מדברים בשפה זולה. "מעריצים מזהים אותנו ברחוב" בחודש האחרון הם כבר הפכו כוכבים והתראיינו בערוצי הרדיו החרדיים. "מזהים אותם ברחוב. כל הזמן קוראים לנו בשמות של הדמויות ששיחקנו. אפילו לאשתי קוראים אשתו של רבי חנינה בן דוסא", סיפר יהודה.הכוכבים החדשים מכירים את עמיתיהם החילונים מהגנבת מבטים בחדרי העריכה, אבל לא רואים בהם "דמויות חיקוי".האחים גרובייס מודעים לבעייתיות שבהקרנת סרטים לציבור חרדי ולכן מתייעצים עם אנשי חינוך ורבנים לגבי כל פרט. בעבר פסלו הרבנים ליצנות, אך השניים מנשמעים מעודדים: "הומור לא גס נתפס כחיובי במגזר החרדי. זו מצווה להיות שמח. בשם האדמו"ר מברסלב אמרו לנו, שאם ההומור לא בא על חשבון משהו והוא לא פוגע באף אחד, אין בו כל פסול. להפך, זהו עסק מבורך"."חיפשנו פתרון לילדים שלא ניזונים ממשהו אחר", מסביר יהודה את גישתם. "יש צמאון גדול מאוד בעניין הזה. אמהות שמחפשות תעסוקה לילדיהם, בחופשים, בשעות הפנויות, מצאו פתרון נהדר. להושיב אותם מול המחשב ולקבל שקט במשך שעתיים".הבעיה המרכזית היא איך למנוע הכנסת "סרטים כלליים" שמונפקים על גבי תקליטורי D.V.D שהם בגדר "תועבה", לבית של יראי שמיים. "כמו שיש מס עדות, שחלקן כשרות וחלקן לא, כך בכוונתנו ליצור מצב שיש סרטים כשרים וסרטים טרפים", אומרים האחים. אבל על דבר אחד הם מסכימים: "האינטרנט, שאי אפשר להגביל את השיטוט בו, אסור".