"לא לחכות, להכות" את המשפט הזה אמר השבוע קצין בכיר בפיקוד הצפון, בעקבות הארועים הקשים בדרום- לבנון. בתחילת השבוע, אחרי 11 חודשים של שקט, נהרג עאקל האשם, מפקד חטיבה בדרום- לבנון, מפיצוץ מטען. אחר- כך נהרגו שלושת חיילי צה"ל, מירי טילים. אז כבר לא היה ספק: חיזבאללה מעוניין להגביר את המתיחות בדרום- לבנון. מה עושים עם הבוץ הלבנוני? לשאלה זאת יש יותר מתשובה אחת, וזו של אהוד ברק נוגדת את כולן יואב לימור 04/02/00 כבר הרבה זמן, 11 חודשים ליתר דיוק, לא נראו פניהם של קציני פיקוד הצפון כל­כך נפולות. חיסולו של הקולונל עאקל האשם החזיר אותם באחת לצהרי ה­28 בפברואר שנה שעברה, אז נהרג תת­אלוף ארז גרשטיין, מפקד צה"ל בדרום­לבנון.הציניקנים, ויש לא מעט כאלה בקרב מפקדי צה"ל בצפון ­ תוצר­לוואי מתבקש של אלפי שעות לבנון ­ הצליחו, בלי מאמץ, למצוא לא מעט קווים מקבילים בין שני הארועים. אז, כמו הפעם, בוצע החיסול ביום ראשון, קצת אחרי השעה 12 בצהריים. בשני המקרים היו אלה מטעני חבלה שהופעלו בשלט­רחוק, על­ידי חוליה שכיוונה היטב ופגעה במדוייק. ויותר מכל: גם בשנה שעברה וגם השבוע צה"ל לא הגיב.היעדר התגובה, כל תגובה, הרתיח את המפקדים הבכירים בצפון, כמו­גם את כל צמרת צד"ל. על­אף שהרמטכ"ל, רב­אלוף שאול מופז, אמר שלשום כי "אין כל מתח בין צה"ל לממשלה", לא היה צריך להתאמץ כדי לשמוע את האכזבה והמרירות בקרב הקצונה הבכירה בצה"ל. דבריו של הקצין הבכיר ­ שהופיעו באמצע השבוע בעמודו הראשון של מעריב, ולפיהם "הממשלה מתרפסת בפני הסורים ומסכנת אותנו" ­ היו מהעדינים שנשמעו בשיחות סגורות. דברים בוטים אף יותר השמיעו בכירי צד"ל, שתהו בינם לבין עצמם אם "ממשלת ישראל הפנימה כבר באיזה אזור היא חיה".ראש הממשלה ושר הביטחון אהוד ברק, לא אהב (בלשון המעטה) את דברי הקצינים. בביקורו ביום שלישי במוצב עולש ובמפקדת יק"ל (יחידת קישור ללבנון) במטולה, הוא ניסה, ללא הצלחה, להחזיר את האמון בו ובמדיניותו ­ ובעיקר להרגיע. על­פני השטח הוא הצליח; בפועל, היוו דבריו אכזבה גדולה. רבים בצה"ל ובצד"ל טענו כי דבריו אודות האיפוק והריסון הנדרשים כעת היו בבחינת "זריעת רוח שתביא לקצירת סופה". קצין בכיר אמר כי זו הפעם האחרונה שבה נכנע השותף הלבנוני למדיניות הישראלית; בפעם הבאה, הבהיר, לא יחכה צד"ל אפילו דקה לפני שיגיב ­ ובעוצמה. בפיקוד הצפון זוכרים היטב איך לפני שנה וחצי, אחרי שנהרגו שני ילדיו של מג"ד צד"ל, שנהרג אף הוא בעבר, שיגר צד"ל פגזי תותחים לעבר צידון ­ והביא למטחי קטיושות על הגליל. "זה רק עניין של זמן עד שהתסריט הזה יחזור על עצמו", ניבא הבכיר. "להכאיב גם לסורים" לכאורה, היו שני הארועים השבוע בצפון מקשה אחת. בזה אחר זה ניחתו המכות: תחילה חיסולו המתוכנן­עד­דק של האשם (עליו אמרו ביום שלישי קציני מילואים מסיירת מובחרת כי יחידתם היתה מתגאה ב"איכות כזו של מודיעין ובדיוק כזה של ביצוע"), ואחר­כך שני טילי ה'טאו' שנורו לעבר מוצב 'גלגלית' וגרמו למותם של שלושת חיילי צה"ל, רס"ן תדהר טמפלהוף, סמ"ר ליאור ניב וסמ"ר צחי מלכה, זכרם לברכה.בפועל, מדובר בשני ארועים נפרדים, נטולי כל קשר ביניהם. הירי ל'גלגלית' בוצע במסגרת הלחימה השוטפת של צה"ל באזור הביטחון, כמותה מתנהלת בדרום­לבנון כל יום. אמת שהחיזבאללה זיהה, כנראה, את שיירת מפקד החטיבה המרחבית שהגיעה למוצב, אבל מפקדי צה"ל בגיזרה יודעים לומר בוודאות שהירי היה מתבצע בכל מקרה, וכמותו בוצע במקביל למוצבים אחרים בגיזרה. בחודש ינואר היו בדרום­לבנון 15 מקרים של ירי טילי 'טאו' לעבר עמדות תצפית במוצבים, אותן מזהה החיזבאללה כפגיעות במיוחד. 14 פעם נכשל האירגון, ובפעם ה­15 החדיר שני טילים לתוך העמדה. צה"ל, שמיגן בשנתיים האחרונות את מוצביו ­ בפרוייקט שזכה לשם הקוד האופטימי 'חומות של תקווה' ­ לא יכול הי ה לסגור הרמטית גם את עמדות התצפית; אלוף פיקוד הצפון, גבי אשכנזי, כבר אמר השבוע ש"לצערנו, בעמדות תצפית חייבים להיות חלונות לתצפית", ואלה אכן מהווים נקודות תורפה. בעמדה דומה, אגב, נהרג בשבוע שעבר סמ"ר רפי זנגויל מגבעתי במוצב 'רותם', גם הוא מטיל 'טאו' שפגע במדוייק בעמדה בה שהה.בפיקוד הצפון לא רואים בפגיעה ב'גלגלית' חריגה מהפעילות השיגרתית של חיזבאללה נגד צה"ל. לעומת זאת, חיסולו של האשם נתפס בצה"ל כ"קפיצת מדרגה חמורה", שאסור היה להבליג עליה. בחודשים האחרונים עושה חיזבאללה מאמץ עילאי לייצר פיגועים איכותיים במיוחד, כאלה שיגרמו לתוהו­ובוהו בדרום­לבנון ויטרפדו את התהליך המדיני. שלושה נסיונות כאלה כשלו באחרונה: ירי של טילים לעבר אוטובוס סמוך למוצב 'ליבנה', פיצוץ מטען מעבר לגדר הגבול הבינלאומי סמוך למוצב 'ציפורן', ופיצוץ מכונית התופת על שיירת מרצדסים של צה"ל בתוך העיירה קלייעה. בשלושת המקרים הקודמים נכשל החיזבאללה, השבוע הוא הצליח.לא כאן המקום להתייחס לחיסול עצמו, למעט שתי עובדות: החיזבאללה זכה לשיתוף פעולה מבפנים, והאשם עצמו התרשל וסבל ביום ראשון משאננות­יתר; במשך שנים הוא נהג להראות לכל מי שהתארח בבית הנופש שלו בכפר דיבל ­ בהם רבים מבכירי צה"ל ­ כיצד מפעיל הגנרטור בחצרו את הבאר, והמידע על­כך זלג לחיזבאללה שהניח בדיוק שם את המטענים.אולם מעבר לפרטים הללו, מטרידה בהרבה את צה"ל העובדה שחיזבאללה בחר להגביה מאוד את רף הפיגועים שלו, בנסיון לדגדג את חוש התגובה של ישראל. בצמרת הצבא שררה השבוע תמימות דעים שישראל חייבת להגיב ולשים "קו אדום ברור" שאותו לא יעז החיזבאללה לחצות. בעוד צד"ל דיבר מפורשות על "נקמה", דיברו בצה"ל במושגים אחרים (גם בהתחשב בכך שישראל לא נקמה את מותו של גרשטיין) וביקשו לכוון את התגובה למקום שבו מתקבלות ההחלטות בלבנון ­ לדמשק.לא בכדי אמרו הרמטכ"ל מופז והאלוף אשכנזי, כי סוריה עוצמת עין מהמתרחש בדרום­לבנון ומאפשרת לחיזבאללה לפעול באופן חופשי ולעשות הכל, למעט ירי קטיושות על הגליל. מעבר להעברת המסר לאסד (שחריפים ממנו הועברו אליו בצינורות דיפלומטיים, באמצעות ארצות­הברית וצרפת), ביקשו בצה"ל לאותת גם לממשלה בירושלים על דרך התגובה המתבקשת. רבים במטכ"ל מאמינים כי "שעת המסרים פגה והגיעה שעת המעשים", ואלה "חייבים להכאיב קצת גם לסורים, כדי שיבינו שלאחריות יש גם מחיר". קצין בכיר בחר במילים אחרות, עדינות יותר, כדי לסכם את הנושא: "אם בעבר הסכימה הממשלה לנהל שיחות בשפרדסטאון בעוד החיזבאללה נלחם בלבנון, עכשיו הזמן לשים לזה סוף. הסורים צריכים להבין שיש או שלום או מלחמה, והבחירה היא שלהם. הגיעה השעה שבמקום שהקבינט יתכנס בירושלים, הוא יתכנס בדמשק ויחליט לאן פניו מועדות ­ לשלום או למלחמה". "כולנו קבוצת סיכון" עיתונאים רבים המכסים את המלחמה בלבנון, בהם כתבים צבאיים וכתבי הצפון, ביקשו השבוע להיכנס ללבנון. חלקם, כדי לסקר מקרוב את הלך הרוחות בצד"ל לאחר חיסולו של האשם; אחרים ­ כדי לבקר במוצבי צה"ל לאחר הפגיעה ב'גלגלית'.התשובה שניתנה לכל הכתבים היתה אחת: שלילי. צה"ל לא נימק, כהרגלו, ורבים מהכתבים רתחו וסברו כי הצבא מסתיר ומסתתר. הסיבה האמיתית, הנחשפת כאן לראשונה, היא אחרת לגמרי: בסוף­השבוע האחרון שרר בדרום­לבנון, בדיוק כמו בישראל, מזג אוויר קשה במיוחד, שכלל שלגים וערפל כבד. קצין בכיר מגלה כי חיזבאללה ניצל את התנאים הללו עד תום, והחדיר חוליה לאזור הביטחון, שהניחה את מטעני החבלה שהופעלו נגד האשם. מטענים נוספים שהונחו (למעשה זירות, הכוללות מספר רב של מטענים כל אחת) באזור הביטחון כבר אותרו ופורקו השבוע בידי כוחות צה"ל ובעיקר צד"ל; חיסולם של גרשטיין והאשם מלמד כי המטרה העיקרית בהצבתם היא פגיעה במפקדים בכירים.מטעני החבלה הם עדיין האיום המרכזי על הכוחות הפועלים בדרום­לבנון. בחודש ינואר נחשפו בדרום­לבנון 15 זירות מטענים. שתי זירות נוספות נחשפו השבוע, ועוד אחת שהתפוצצה שלשום, פ געה בכוח של צד"ל והרגה את אחד מלוחמיו. רק לשם השוואה ­ בכל שנת 99' התגלו באזור הביטחון 65 זירות מטענים, וגם בכך רואים בצה"ל הוכחה ברורה להסלמה בפעילות החיזבאללה. קצין בכיר אמר השבוע, שלא לציטוט, כי לאף­אחד אין תעודת ביטוח שהזירה הבאה לא תהיה קטלנית ­ ועל מי היא תופעל. "זה יכול להיות אני או מפקד אחר בגיזרה, זו יכולה להיות שיירה, וזה יכול להיות טנק. כולנו נמצאים בקבוצת סיכון גבוהה, וצריכים לעשות מינימום טעויות ולקוות למזל".אולם גם הקצין הזה טוען כי מעבר לזהירות ולמזל יש דברים נוספים שניתן (וצריך) לעשות. לדבריו, "על כל מכה שהחיזבאללה נותן, הוא חייב לחטוף מכה בחזרה, שאחרת תיאבונו, תעוזתו וחוצפתו רק יגדלו". הבכיר סבור ש"יש מספיק מטרות, מתשתיות ועד אנשים", ורק צריך להחליט במי ומתי לפגוע; ועוד: "הפגיעה חייבת להיות מיידית. לא לחכות, להכות". אותו קצין אמר כי חיזבאללה פיתח "סוג של יהירות", שניכרה היטב השבוע, כאשר אנשיו העריכו כי ישראל לא תגיב על חיסולו של האשם ו"לא ירדו לבונקרים כהרגלם, אלא המשיכו בפעילות אינטנסיבית של לחימה". "ישראל", מוסיף אותו קצין, "חייבת להחזיר את העכברים ל חורים; להשיב את הגלגל לקדמותו, למצב שבו אנחנו הרודפים והם הנרדפים".כך, אגב, סבורים גם חיילי צה"ל, הפרושים בתוך אזור הביטחון ולאורך הגבול. מפקדים רבים התאכזבו השבוע, כאשר במהלך ביקורו של ברק במוצב 'עולש', לא קם אף חייל ודרש ממנו להסביר מדוע אין תגובה ישראלית מיידית לארועים האחרונים. הקצינים סבורים כי מוראו (ואולי היה זה קסמו) של ראש הממשלה נפל על החיילים, שבשיחות פחות פורמליות, מדברים אחרת. מפקד בכיר בגיזרה אמר כי לדעת החיילים, ישראל צריכה להיות היוזמת ולא המגיבה, והם עצמם מבקשים רק "לפעול, לפעול, לפעול".בקשות דומות עולות גם משיחות עם מפקדי וחיילי צד"ל. בניגוד לעמיתיהם מצה"ל, הם דווקא אמרו את הדברים מפורשות לברק, בפגישתם עמו, במטולה. "אנחנו מכירים את הערבים ואת האזור, והחיזבאללה מבין רק כוח. תן לנו לפעול, ואנחנו נדע כבר מה לעשות", אמרו לראש הממשלה. ברק לא נענה לבקשה, וביקש "איפוק וריסון". הצד"לניקים לא אהבו את ששמעו, והבהירו זאת היטב באופן שאינו משתמע לשתי פנים. בשיחה עם מעריב אמר הקולונל נבי אבו­רפיע, מפקד החטיבה המזרחית בצד"ל: "סוריה נגדנו, לבנון נגדנו, חיזבאללה נ גדנו וישראל לא מאפשרת לנו להגיב. אנחנו כמו מטען. כשהוא יתפוצץ, אי­אפשר לדעת מה יקרה". מי מנצח, מי מפסיד ראש הממשלה הבהיר השבוע כי ישראל תגיב על חיסולו של האשם, אך תעשה זאת "בזמן, במקום ובדרך שתבחר". תגובה כזו עשויה לבוא בכל רגע, ויתכן שלא. כל ממשלות ישראל, מאז 85', הבטיחו תגובה כמעט אחרי כל ארוע קשה בלבנון. מעטות קיימו. גם העובדה שישראל ממשיכה להיות כבולה להבנות מבצע 'ענבי זעם' לא משפרת את המצב, שהרי אלה מדברות על הימנעות מפגיעה באזרחים, ובשני הארועים השבוע מי שנפגעו היו קצינים וחיילים.בצה"ל קובעים כי ההכרח בתגובה השבוע ­ מעבר ל'רף הפיגועים' שעלה קומה ויותר ­ נובע גם מסיבה נוספת: בחודשים הקרובים צפוי החיזבאללה להגביר את פעילותו ואף להסלימה, כהקדמה ליציאה המובטחת של צה"ל מדרום­לבנון בחודש יולי השנה. גורמי הערכה צפו השבוע "עלייה דראסטית" בהיקף פעילות החיזבאללה בתקופה הקרובה, וזאת "בכל הרמות": הטקטית, של מטענים­טילים­מרגמות­ירי, והאסטרטגית, של פיגועי איכות.הגורמים קובעים כי חיזבאללה מבין שישראל תצא בכל מקרה מלבנון, והוא מבקש לקחת לעצמו את הקרדיט על­כך, או בלשונם, "לגזור את הקופון". לדעתם, חיזבאללה חושש כי ישראל תצא מלבנון כמנצחת, במסגרת הסכם שלום עם סוריה, והוא מבקש ­ בכל מחיר ­ "להראות כי הוא זה שגירש את צה"ל מהאדמה הלבנונית הכבושה".מהסיבה הזו משקיע חיזבאללה בשבועות האחרונים, יותר מתמיד, גם באפקטים החזותיים שמלווים את פעילותו: כל ארוע מצולם ומתועד, והתמונות מופצות במהירות ברחבי העולם. המטרה ברורה ­ להראות מי יוזם, מי פוגע ובעיקר מי מנצח ומי מפסיד.נתוני הרווח וההפסד היו, עד לפני עשרה ימים, לטובת צה"ל. באופן ברור נפגע חיזבאללה הרבה יותר משפגע, וסיכום שנת 99' הצביע על כך היטב; למרות עלייה מאסיבית בפעילות האירגון, הצליחו צה"ל וצד"ל להקטין בכ­50 אחוז את מספר ההרוגים והפצועים, ובה­בשעה להנחיל מספר גבוה מהרגיל של נפגעים לצד השני. הנתונים הללו הוצגו בגאווה על­ידי הרמטכ"ל מופז, שהסביר אותם בשיפורים טכנולוגיים ומודיעיניים ובהפעלה מושכלת יותר של הכוחות בשטח ושל חיל האוויר.אולם הרמטכ"ל לא התייחס בסיכום השנה שלו לשני פרטים, שלקציני פיקוד הצפון חשוב מאוד להזכירם: בשנה שעברה נהרגו ­ לראשונה זה שנים ארוכות ­ שני אזרחים בקריית­שמונה מפגיעת קטיושות, ובין הרוגי צה"ל באזור הביטחון היה גם תת­אלוף ארז גרשטיין. מותו של קצין בכיר כל­כך אינו דבר שבשיגרה, ועמיתיו של גרשטיין ללחימה בצפון מאוד לא אהבו את העובדה ששמו נעדר מסיכומיו של מופז. בגיזרה שבה מפקדים בכירים נמצאים על הכוונת וכל אחד יודע שהוא עלול להיות הבא בתור (ותזכורת לכך, שאיש בצפון לא ממש זקוק לה, ניתנה השבוע עם חיסולו של עאקל האשם), לדברים כאלה יש משמעות שמעבר לסמליות; אף­אחד מהם לא רוצה להישכח אחרי זמן כל­כך קצר.