עולם בטראנס טראנס הוא לא רק זרם מוזיקלי חדיש. הגירסה המקורית והמלאה של המושג מתייחסת למצב תודעתי קיצוני במיוחד שאליו מגיעים דרך טקסים פולחניים שעדיין מתקיימים בתרבויות שונות בעולם. בין היתר ניתן לראות שם אנשים המאמצים התנהגות של תינוקות, פירסינגים בלתי אפשריים או אנשים הלועסים שברי זכוכיות בלי להישרט. גילי חסקין, טייל ותיק ורציונליסט, היה גם הוא סקפטי, עד שאירוע פולחני שאליו נקלע באינדונזיה שכנע אותו בקיומם של מצבי תודעה אחרים. אחרי שצפה בעשרות טקסים כאלה ברחבי העולם וזכה לתמיכה מאנשי אקדמיה הוא מפרסם עכשיו מחקר בנושא וטוען שגם הנביאים התנ"כיים היו בטראנס עדי כץ 18/02/00 "ששת הצעירים בעלי המבט המנומנם החלו לרקוד לצלילי המוזיקה המונוטונית על גבי סוסים מעץ. בהדרגה הפכו תנועותיהם למהירות יותר ונשלטות פחות. הם הניעו את ראשיהם מטה ומעלה, קיפצו בתזזית, הניעו את עיניהם לצדדים בהבעה שדמתה במבט ראשון לשיגעון הולך וגדל. הם התיזו ריר וזרקו את עצמם על הקרקע כשהבעת אימה בעיניהם. לא היה ספק, הם היו אחוזי אקסטזה". המקום הוא גודונג סונגו, קבוצת מבני פולחן עתיקים באי ג'אווה באינדונזיה. האירוע הוא טקס טראנס. גילי חסקין, טייל ומדריך טיולים שנמנה עם הצופים המבועתים בטקס, פותח בתיאור הזה את עבודת המחקר שלו על אירועי טראנס בעולם. "כאשר הצעירים כבר היו מהופנטים", הוא ממשיך, "ניגש אליהם אדם מבוגר יותר בעל עיניים חודרניות והחל להצליף בשוט על גבם, אך אלה לא הוטרדו כלל מן המכות. הם היו בערפול חושים."עוצמת המכות הלכה וגברה. השלב הבא היה גיהוץ גבם של הנערים במגהץ גחלים שלא הותיר אפילו כווייה קלה על הגב החשוף. בהמשך הובל אחד הנערים הצידה כשראשו מורם אל על והאדם שהצליף בו קודם האכיל אותו עכשיו בזכוכיות. הבחור לעס את הכוסות ואת נורות החשמל, ואלו אפילו לא ש רטו את שפתיו. חברו לעס מסמרים שננעצו בתפוח אדמה, ומלבד רעד בפניו לא נראה כי משהו מיוחד בא אל קרבו. גם אלו בינינו שטענו שמדובר בסך הכל באחיזת עיניים לא הצליחו להסביר את הקלות הבלתי נתפסת שבה לעס הבחור את סכיני הגילוח". "חשבתי שזו רמאות" חסקין, תושב קציר, נשוי ואב לשלושה, מטייל בעולם כבר למעלה מ­20 שנה. בשנים האחרונות הוא משמש כרכז ההדרכה של החברה הגאוגרפית נאות הכיכר. כבנו של מדריך טיולים ותיק הוא ספג את אהבת הנדודים מילדותו, ומאז שסיים את שירותו הצבאי ב­79' חרש כמעט כל פינה בגלובוס. "ככל שאני מטייל אני רוצה לטייל יותר", הוא אומר.ההתמחות העיקרית שלו היא דרום אמריקה, אהבתו הגדולה ביותר מאז דרך בה לראשונה בתחילת שנות השמונים. "המפגש עם היבשת הזאת היה בשבילי אגרוף בבטן", הוא אומר. "עברתי שם את חוויית הטבע החזקה בחיי". הדבר החשוב לו ביותר בטיוליו הוא החקירה והגילוי. חסקין לא אוהב ללכת על שבילים סלולים.במשך שנות טיוליו הוא התוודע לשלל תופעות ומנהגים עממיים במקומות שונים ובדרגות שונות של מוזרות. אבל טקס הטראנס בגודונג סונגו, שבו צפה לפני חמש שנים, עשה לו משהו. "אני לא אשכח את תחושת החשמל באוויר. זה דיבר ישר אל הפחדים שלנו. אנשים נשכו שפתיים והחווירו. פרופ' יעקב רז, חוקר פילוסופיית המזרח, שהיה איתי שם, אמר שהוא מרגיש שהוא תכף נכנס לזה בעצמו. הוא היה צריך להתרכז מאוד חזק כדי לא להיסחף. זה היה מגעיל אבל מלא קסם, מזעזע אבל מושך, מהפנט, מכשף".אחרי החוויה המטלטלת הזאת החליט חסקין לחקור את הנושא. "אני רציונליסט, אני לא מאמין בשום דבר שאי אפשר לתפוס אותו בשכל, אבל זה בכל זאת הציק לי נורא", הוא מספר. "זה החזיר אותי לטקסים דומים שראיתי קודם אבל בחרתי להדחיק את המשמעות שלהם ולפטור אותם כרמאות".חסקין החל לבדוק בספרות ולדבר עם אנשי אקדמיה החוקרים את הנושא, ביניהם פרופ' רז ופרופ' נחום מגד. הוא פגש במיסיונרים שצפו בטקסים כאלה באזורים נידחים בעולם והגיע אפילו לתנ"ך. "מצאתי שכל הנביאים בעצם היו בטראנס. המלה 'נקראתי' שהנביאים השתמשו בה התקשרה אצלי לרוחות שקוראות לשאמאנים העממיים, שמנהלים רבים מטקסי הטראנס".­ מה זה טראנס?"טראנס זה לא רק מסיבות של טריפים ואקסטזי. זה מעבר למצב תודעתי אחר. זה מסע שפורץ את מחסומי הגוף והנפש ומגיע למחוזות שאינם מוכרים לנו ביום­יום. הוא מתבטא באיבוד תחושת הגוף הרגילה וביכולת לעשות בגוף מעשים שאינם אפשריים בכל מצב אחר. הטראנס מזכיר בכמה מובנים מצבים היפנוטיים". "אנשים הקיאו מזה" חסקין נתקל בתופעה לראשונה כבר לפני 20 שנה, כשטייל בברזיל. "נקלעתי לטקס הקנדומבלה, טקס של הדת האפרו­ברזילאית בבהאיה. זה התקיים בתוך אולם סגור. המשתתפים עמדו במעגל והדליקו נרות לקדוש בשם פאי דו סנטוס (אבי הקדושים). הם קראו לרוחות מהעבר האפריקאי והאינדיאני שלהם, שמייצגות כוחות טבע, להיכנס לתוכם. לאט­לאט הם התחילו לרעוד, לרקוד, להניף את הידיים בתזזית, להזיל ריר ולהיזרק על הרצפה. זה נמשך אולי חצי שעה. אחר כך הם התעוררו והתנהגו כאילו כלום לא קרה".­ איך התייחסת לזה?"באותה תקופה לא הייתי מוכן לקבל את הרעיון שזה אמיתי. אולי הייתי צעיר מדי, אולי לא היה לי מבט רחב על דברים. התייחסתי לזה בציניות, חשבתי שזה בלוף."כמה שנים אחר כך לקח אותי הנהג שלי בטיול בטורקיה לטקס של הדרווישים המרקדים, שהם סוג של מיסטיקנים מוסלמים. הטקס נעשה בבית פרטי, במחתרת, כי הטקסים האלה אסורים על פי החוק. מטרת הטקס היא להביא לאחדות עם האל. המשתתפים לבשו גלימות לבנות שמסמלות תכריכים וחבשו טורבנים שמסמלים מצבות. האימאם קשר אותם בחבל והם התחילו לרקוד. אחר כך הוא התיר את החבל והם המשיכו לרקוד במעגל כשהם פושטים ידיים לצדדים וזורקים את הראש אחורה תוך כדי מלמול של 'אללה, אללה' שהכניס אותם למצב אחר. ברקע היתה מוזיקה מדיטטיבית שהזכירה צליל של סיטאר. אחרי משהו כמו חצי שעה הוא העיר אותם".­ למה אנשים נכנסים לטראנס?"כדי להתחבר לעולמות אחרים, לעבור חוויה מסוג אחר. כדי להתקרב לאלוהים".­ אתה לוקח מטיילים לטקסים האלה?"לא כל אחד בנוי לדברים האלה, אז אני מסביר מראש במה מדובר ומי שרוצה בא".­ איך אנשים מגיבים לזה?"חלק אומרים שזה מגעיל, יש כאלה שממש הולכים להקיא. חלק אומרים שזה קשקוש, שזאת הצגה. זה בדרך כלל מרגיז אנשים, זה מאיים עליהם. אנשים לא אוהבים להתחכך בדברים שאין להם הסבר, הם רוצים תשובות ברורות לכל דבר".­ למה נועדו בעצם כל ההצלפות והמגהצים ואכילת הזכוכיות? "להראות לקהל שהאיש עבר למצב תודעה אחר, כי הטקסים האלה נעשים תמיד בנוכחות הקהילה, וגם כדי לוודא שהוא כבר בתוך התהליך. אבל יש בטקסים האלה גם דברים אחרים. הם כמעט תמיד תאטרליים. לעתים יש הדמייה של מסע, כמו רכיבה על סוסי עץ".­ מה מכניס את המשתתפים לטראנס?"יש אקטים שונים כמו מוזיקה מונוטונית, מג ע, מים קדושים, פרחים, שתיית משקה כלשהו. הטמילים בסינגפור נכנסים לטראנס כתוצאה מאפר מתים ששמים על מצחם. באקוודור ובפרו משמש בתפקיד הזה סם בשם אייסווקה. ישנם גם חפצים קדושים שמסייעים בכניסה לטראנס כמו ה'כריס', שהיא סכין מקודשת, או ה'לונטרס' ­ כתבים מקודשים החרוטים בעלי דקל באינדונזיה. לעתים מספיקים בגדים מיוחדים". מזלגות בלחיים באינדונזיה, מספר חסקין, הטראנס הוא כלי שימושי מאוד ומהווה חלק אינטגרלי מהטקסים הדתיים ואירועי הריפוי. גם בחלק מאמנויות הבמה האינדונזיות הוא קיים. בסינגפור (שם הוא נערך על ידי בני הקהילה הטמילית­הינדית) ובדרום הודו מקיימים טקס בשם תאי פו סאם (התרת הנדרים). "אני ראיתי את הטקס הזה בדרום הודו. שם הוא הוצא אל מחוץ לחוק. זה אירוע טראנס שהוא שיאו של תהליך התנזרות מאכילת בשר ומיחסי מין שנמשך שלושה חודשים."הטקס עצמו כלל נעיצת מזלגות או גבעולי במבוק עבים בלחיי המשתתפים ונעיצת ווים בחזה ובגב שאליהם היה מחובר בחבלים אפיריון כבד שנישא על השכם. זה היה ממש מדהים. האנשים שנתקעו בהם כל הדברים האלה לא נראו כאילו הם חשים בכאב כלשהו והם בכלל לא דיממו".­ מי משתתף בטקסים האלה?"המשתתפים הם בדרך כלל אנשים שנדרו בשעת מצוקה נדר שישתתפו בטקס. הנודר מתחייב על מספר הקילומטרים שיצעד ועל משקלו של ה'קבאדיס', אותו אפיריון, שיישא. אתה יכול לראות בתהלוכה הזאת ילדים בני שש לצד נשים זקנות. חלקם, אגב, אנשים מן היישוב, משכילים, מתקדמים, בעלי מקצועות חופשיים. זה כך גם בקנדומבלה בברזיל. אנשים ב תרבויות האלה יכולים גם ללכת עם לפ טופ וגם לתקוע לעצמם מזלגות בלחי בטקס טראנס".­ ומה גורם לאנשים משכילים לחורר לעצמם את הלחיים?"בכלל במזרח המושג חילוניות לא קיים. רוב האנשים שותפים לחוויה הדתית שהטקסים האלה הם חלק ממנה. חלקם כאמור עושים את זה כחלק מהתרת נדרים שהם נדרו כשבן משפחה היה חולה או כשהיו בצרה אחרת".באי פוקט שבדרום תאילנד מתקיים במסגרת "פסטיבל הצמחונים" (על שם התפריט הצמחוני הנהוג במהלכו) של בני הקהילה הסינית באי טקס טראנס. המשתתפים נכנסים לאקסטזה בהמוניהם והכוהנים נועצים בלחייהם חפצים שונים, החל בשיפודים וכלה בכידוני אופניים.בטקס דתי שנערך בטסקו שבמקסיקו צולבים אדם באמצעות נעיצת מסמרים בידיו וברגליו בלי שטיפת דם אחת תצא מגופו. "אני ראיתי צליבה כזאת בפיליפינים, וזה היה מדהים. האיש לא דימם ולא הוציא הגה מפיו כשנעצו בו את המסמרים. הוא היה שעה שלמה על הצלב, וגם אחרי שהורידו אותו לא נשאר על הגוף שלו שום סימן".­ הוא היה בטראנס?"בוודאי. העיניים שלו היו מזוגגות, הנשימה שלו היתה מואצת. היו לו עוויתות ורעידות והוא נטף זיעה וריר". סעודת חולדות טקס האומבנדה, שגם הוא כמו הקנדומבלה שייך לדת האפרו­ברזילאית בברזיל, הוא פחות חודרני. "בטקס הזה אנשים מזמינים לגופם רוחות של מתים, בעיקר של ילדים קטנים. מרבית המשתתפים הם נשים שילדיהן מתו והן רוצות לתקשר איתם."זה נעשה במקומות פתוחים, כמו יער טיז'וקה בריו. האשה שמנהלת את הטקס מביאה את הנשים לטראנס באמצעות מוזיקה מיוחדת, שתייה והסתכלות אל תוך עיניהן. הנשים נזרקות על הרצפה, רוקעות ברגליים. לפעמים הן עושות קוקיות בשיער, שמות מוצץ בפה ופועות בקולות של תינוקות שהן לא היו מסוגלות להפיק במצב רגיל".­ זה מזכיר את טקסי הוצאת הדיבוקים שעושים לפעמים אצלנו."יש בזה משהו, אבל בזמן שכאן רובנו מתייחסים לזה בלעג, בתרבויות אחרות אף אחד לא לועג לזה". טקסים אחרים, מזעזעים במיוחד, כוללים הרג אכזרי של בעלי חיים. "בטקס שראיתי בג'אווה באינדונזיה אנשים בטראנס תפסו תרנגולות חיות ופשוט טרפו אותן. הם שיסעו אותן לגזרים בשיניים ואכלו אותן כשהן עדיין מפרפרות. זה היה נורא. האנתרופולוג קליפורד גירץ, שחקר את הנושא, תיאר אנשים שזללו חולדות ואחר כך התגוללו בצואה ואכלו גם אותה". ­ כל אח ד יכול להיכנס לטראנס?"היכולת הזאת היא נרכשת. יש מקומות שלומדים את זה אצל מאסטר מיוחד. אנשים שנכנסים לטראנס הם כאלה שאין להם עכבות מפני העניין. עקרונית כל אחד מאיתנו יכול לגעת במצבי תודעה אחרים. היכולות הללו אינן מוגבלות לאנשים בעלי סגולות נדירות. בתאי פו סאם מאות אנשים נכנסים לטראנס ומבצעים דברים בלתי אפשריים. "פרופ' סלומונוביץ, מומחה להיפנוזה מבית החולים וולפסון שעזר לי בתחקיר וגם נתן לי להתנסות בתהליך של היפנוזה, טוען שהיכולת להיכנס לטראנס מקבילה ליכולת להתהפנט. היא קשורה לדבריו ביכולת הריכוז. לאנשים עם יכולת ריכוז גבוהה יש אפשרות להיכנס למצב הזה. בכל מקרה, גם בטראנס וגם בהיפנוזה אדם לא עושה דברים נגד הקודים של עצמו. אי אפשר לגרום לו לעשות דברים שהוא אינו רוצה". השאמאן אבל היכולת להפוך את הטראנס לעיסוק קבוע היא נחלתם של בודדים. הללו, הקרויים בתרבויות שונות "שאמאנים", הם אנשים בעלי יכולת תקשור עם עולם הרוחות. "השאמאן הוא הרבה יותר מאשר מדיום", אומר חסקין. "השאמאן משנה את מצב התודעה שלו בטכניקה של אקסטזה, כשהמטרה יכולה להיות ריפוי, השגת מידע, ראיית הנולד, קשר עם רוח של מת או בקשת הדרכה".­ הוא מעין מכשף?"השאמאן הוא מכשף, רופא, רוקח, פסיכולוג, שחקן. בכל מקום תפקידו שונה, בחברות שבטיות בדרום אמריקה הוא מנהל אפילו את חיי המין של הקבוצה. כלי העבודה שלו הם כמעט תמיד ­ בנוסף לצמחי מרפא ­ גם תאטרון, ריקוד עם מסכות או בלעדיהן ולעתים אף ציור או פיסול. "השאמאניזם לא קשור דווקא לפרימיטיביות; גם בחברות מודרניות באסיה, כמו יפן, קוריאה והונג קונג, התופעה שכיחה. הטקס השאמאמניסטי מתאפיין במצב אקסטטי. השאמאן מאבד את הכרתו בלי להתעלף. הוא רועד, שואג, מנפנף בידיים וברגליים, בוכה, צוחק, מקלל, וכך הוא עובר לעולם הרוחות".השאמאנים הם לעתים אנשים הסובלים מנכות או מליקוי שכלי. על פי האמונה העממית, אנשים כאלה ניחנו בסגולות מיוחדות כפיצוי על מוג בלותם. ביפן העוסקות בשאמאניזם הן עיוורות."טקס הטראנס עלול להיות מסוכן נפשית ופיזית. קשה לפעמים לדעת איך תחזור ממנו, אבל השאמאנים לא בוחרים בזה. הם נקראים על ידי הרוחות בילדותם או בנעוריהם".­ מה מכשיר אותם לתפקיד הזה?"יש להם איזושהי מיומנות מולדת, משהו במבנה הנפשי שלהם מאפשר את המעבר למצב האחר. הרבה מהם הם אנשים עם אישיות רופפת, עם נטייה להיסטריה ואלמנטים סכיזופרניים. רובם טיפוסים שלא מסתגלים חברתית. לפעמים הם ממש מנודים, למרות שהחברה זקוקה לשירותיהם". ­ אז אולי הדברים שהם חווים הם בסך הכול ביטוי למחלת נפש?"לא הייתי מגדיר אותם כך. מכיוון שיש כל כך הרבה וריאציות של שאמאנים, אסור לעשות הכללות. אגב, לא כל טקסי הטראנס הם דרמטיים והיסטריים. הטקס יכול להיות מאוד סטטי, כמו היפנוזה. יש טקסים כאלה שנעשים בישיבה ובשתיקה, בשקיעה עמוקה, מדיטטיבית. השאמאן מגדיר זאת לעתים כטיסה, ריחוף או שיכרון".הטראנס, אומר חסקין, אינו נחלתן של תרבויות פרימיטיביות בלבד וקיים כמעט בכל התרבות האנושית. "התרבות המערבית חסמה את עצמה מפני היכולות הללו כי במאות האחרונות האידאל היה שליטה ע צמית, אבל הדברים האלה עדיין קיימים. המשיכה אל הבלתי נודע והרצון להתחכך בעולם שמעבר לרציו אינם מוגבלים לאסייתים, אינדיאנים או אפריקאים."גם בתרבות המערבית התקיים לאורך ההיסטוריה זרם לא רשמי של מיסטיקה וכישוף. זה בא לביטוי בריקודי המוות של המאה ה­14, ליל המתים ועוד. בסוף המאה ה­19 הופיעו באירופה עשרות כתות ספיריטואליסטיות שתקשרו עם רוחות. ביהדות קיים הזרם הקבליסטי המאמין בשכינה ובמלאכים, וגם באיסלאם יש מיסטיקנים."בתרבות הבאסקית בספרד ובעצם בכל נגזרות התרבות הקלטית מתקיימים עד היום אירועי טראנס, וכך גם בתרבות הלאפית בצפון סקנדינביה. גם המודעות שיש כיום למוגבלותו של המדע גורמת למשיכה אל הבלתי נודע ולעיסוק בספיריטואליזם, בסיאנסים ובאירועי תקשור".­ אז היום אתה פחות ציני?"השכל עדיין מתקשה לתפוס את זה ואני לא יכול להגיד שחוויתי את החוויות האלה בעצמי, אבל אני משוכנע היום שיש מצבי תודעה אחרים". הפקולטה למדעי הטראנס את עבודת המחקר שלו מגדיר חסקין כשילוב של החוויות האישיות שעבר ביחד עם החומר התאורטי שהביא מהספרות, משיחותיו עם אנשי אקדמיה ומהסיפורים ששמע ממטיילים אחרים ומתושבים מקומיים בארצות שונות.חסקין, בעל תואר ראשון בגאוגרפיה וארכאולוגיה ותואר שני בלימודי ארץ ישראל, שלמד במקביל גם אנתרופולוגיה כשומע חופשי, אינו מגדיר את עבודת המחקר שלו כעבודה אקדמית. העבודה לא נעשתה לדבריו בכלים של אנתרופולוג. היא נועדה לספק את סקרנותו האישית ולשמש את מערך ההדרכה של החברה הגאוגרפית נאות הכיכר בדומה לעבודות שעשה על נושאים כמו קרנבלים בעולם, שווקים, יהודי הודו, איי יוון, תרבות האינקה ועוד. "למעשה התחלתי לחקור את תופעת הטראנס עוד לפני שידעתי שאני עושה את העבודה", הוא מספר. "כשהבנתי שיש קשר בין הדברים שראיתי במקומות שונים בעולם, התחלתי להתעמק בזה. פניתי לפרופ' יעקב רז, שעוסק בפילוסופיה מזרחית, שנתן לי את הזווית של המזרח הרחוק ובעיקר יפן, ולפרופ' נחום מגד, אנתרופולוג וארכאולוג של דרום אמריקה שנתן לי מידע בנושא השאמאניזם."בהדרגה התחלתי להבין שהנושא הזה כובש אותי, לא יכולתי לעשות שום דבר אחר. הלכתי לספריות, לאוניברסיטה, מצאתי ספרים ומאמרים. התחלתי לחזור למקומות בעולם שראיתי בהם את הטקסים ולתעד. דיברתי עם אנשים שעוסקים במיסטיקה ובאיסלאם, חיפשתי בתנ"ך, נרשמתי לטיפול בהיפנוזה אצל פרופ' אלכסנדר סלומונוביץ מבית החולים וולפסון, שהפנט אותי ודיבר איתי על הקשר בין היפנוזה לטראנס."ידידי חורחה לואיס, חוקר תרבויות עתיקות ומיסטיקן ידוע מפרו, לקח אותי למכשפים זקנים ושאמאנים, חברים במקסיקו לקחו אותי לטקסים כאלה שם. חברי הטייל דן­דן בולוטין הוסיף לי חומר על רופאי אליל שפגש, שנכנסים לטראנס. בכל מקום שאני מגיע אליו אני מחפש את הטקסים האלה, ועדיין אני מרגיש שלא סיימתי לכתוב את העבודה הזאת. יש לי עוד הרבה מה לחקור".