בא לי שכל העולם יידע את האמת על אבא שלי למרות שהיא משוררת, מחזאית ובמאית, בראיון הראשון בחייה ננו שבתאי, 24, לא חושפת את עצמה לצורך מכירות ויחסי ציבור, אלא משום שכדבריה "הגיע הזמן להפסיק לשתוק". בראיון יוצא דופן בחריפותו היא מספרת לאורנה קדוש על שנאתה לאביה אהרן שבתאי ועל החלטתה לנתק עימו כל קשר מאת אורנה קדוש 14/04/00 כבר כמה שבועות שננו שבתאי מרגישה שהיא "נאכלת מבפנים", ורוצה לספר לכל העולם מה היא חושבת על אבא שלה, המשורר אהרן שבתאי, ולמה החליטה לנתק כל קשר איתו. "כל האנשים מסביבי היו נגד האפשרות שאני אתראיין. כולם אמרו שזה לרדת לרמה שלו, ולהתלכלך, ולא להציג עצמי בפני העולם בתור מי שאני באמת, אבל אני לא יכולה. אני נאכלת מבפנים. זה מרעיל אותי. יש לי הרגשה שהדבר היחיד שיעזור לי, הוא להוציא את מה שיש לי".­ באיזה מובן יעזור?"אני לא יכולה להיות אצילת נפש: בא לי שכל העולם ידע שהוא כזה, למרות שאני בטוחה שאף אחד לא חושב שהוא היה אבא נפלא. זה די ברור שלא. יש לי גם צורך להוציא משהו רע: כעס, שנאה, להיפרד בצורה שאין ממנה דרך חזרה. מצד שני, ברור שכל אדם שיש לו קצת מודעות פסיכולוגית, יגיד שזוהי קריאה לאבא שלי: 'אולי בכל זאת תאהב אותי?', וזה לא יקרה".­ את חושבת שהוא לא אוהב אותך?"זה לא רק שהוא לא אוהב אותי. הוא לא אדם שיודע לאהוב. ואותי בטח שלא".­ ואת?"אני אוהבת אותו אהבה נכזבת כל החיים. אני חושבת שבמקום הזה תמיד יהיה אצלי חור. כל החיים אני מחפשת למלא את החור הזה. מצד שני, אבא שלי אומר שאני מלאת שנאה. זה נכון: אני מלאה שנאה כלפיו, ויש לי את כל הסיבות".עד כדי כך היא כועסת ופגועה, שחשבה לשנות את שם משפחתה. את השם ננו ­ שם יווני שהעניק לה אביה, שהוא ד"ר ומרצה לתאטרון ושירה יוונית, שתרגם עשרות מחזות מיוונית לעברית ­ היא דווקא אוהבת. "ננו היא דמות שמופיעה בשירים של משורר יווני עתיק. היא אשה יפה שכותבים לה שירי אהבה. אני לא אשנה את שמי הפרטי. זה מוגזם. אני כבר מחוברת אליו".­ ול"שבתאי" לא?"לא יודעת. למה שאשא את שם המשפחה של האדם המניאק הזה? לא מגיע לו. דיברתי עם המשפחה שלי. עשינו ישיבה בבית וחשבנו על שמות אחרים. למרות שרק אני רציתי לשנות, כולם עזרו לי. הייתי מרוצה וחשבתי שמחר אלך למשרד הפנים ואשנה, וזה ישחרר אותי. אחר כך בן דוד שלי הציע לי לישון על זה כמה לילות, ועכשיו נדמה לי שאם אני אשנה אני אתן לאבא שלי יותר מדי משקל. אז יאללה, שיהיה השבתאי המקולל הזה. מה אכפת לי?". "אנחנו לא מוכנות לספוג יותר" היא בת 24, גבוהה, יפה, חטובה, דומה מאוד לאביה. על פניה קבוע החיוך השבתאי המקסים, שכמו אצל אביה אהרן שבתאי, ודודה הסופר יעקב שבתאי, מסתיר מאחוריו נפש מסוכסכת וסובלת.כמו שניהם, גם היא ניחנה בחוש מפותח לאירוניה, ויודעת להגיד דברים קשים בצורה מצחיקה. כמו שניהם, היא ניחנה בכשרון כתיבה, ומקווה להיות הכוכב הספרותי הבא שיוצא מהמשפחה. כמה משיריה החושפניים ­ שבחלקם מתארים יחסים קשים ביותר עם אביה ­ יפורסמו בגיליון הבא של כתב העת לשירה "שבו". מחזה שכתבה, "להגיד מותר הכל", בכיכובן של ירדן בר­כוכבא, אביטל פסטרנק וחוה אורטמן, יוצג בספטמבר בתיאטרון הרצליה החדש. שבתאי היא גם הבמאית (ר' מסגרת).אבל הפעם, בראיון הראשון בחייה, שבתאי לא באה לקדם יצירה שלה: אין לה ספר חדש, אין לה הצגה, אין לה תקליט ואין לה תערוכה. היא לא חושפת את עצמה לצורך מכירות ויחסי ציבור, אלא משום ש"הגיע הזמן להפסיק לשתוק. אני מדברת גם בשם אחותי, ושתינו מאוד בטוחות שזה הצעד הנכון. כל השנים ספגנו וספגנו, ואנחנו לא מוכנות לספוג יותר".היא מדברת בשטף וקשה להפסיק אותה. היא מתארת את אביה כשחור משחור, ולא תמיד העובדות שהיא מספרת נשמעות כמצדיקות כעס ושנאה כל כך קשים כלפיו. היא אומרת שהיא מנועה מלספר דברים נוספים, שלדבריה מזעזעים, הקשורים ביחסו של אביה לאחרים, בעיקר לאחיה. "אני יכולה לדבר רק על עצמי, ועל אחותי שהרשתה לי לדבר עליה. האחרים לא רוצים להיחשף, ויש הרבה דברים שאני באמת מנועה מלספר, שיכולים להבהיר עד כמה שאבא שלי לא יודע מה זה רגש, לא יודע לאהוב, יודע רק לפגוע ולהרוס".להחלטתה של ננו, לנתק את הקשרים עם אביה, הצטרפו אחותה הבכורה לטם, 28, ואחיה למואל, 22. שניהם אמרו לי כי הם תומכים בננו, ועומדים מאחוריה. האח גומא, 26, היה השבוע בחו"ל ולא היה אפשר להשיג את התייחסותו. יש עוד שני אחים צעירים, בן 18 ובן 14, שאותם החליטו הבוגרים לא לערב במאבק כנגד האב. "האמת מטהרת" כמה מילות רקע הכרחיות: אהרן שבתאי, 60, היה נשוי לקולין ברוצקוס קרוב ל­25 שנים. הם דגלו בלידה טבעית ובהנקה ארוכה (ננו, בתם השלישית, היא הראשונה שנולדה בישראל בשיטת לבואייה), ובחלוקה שווה של עבודות הבית וגידול הילדים. יחד הביאו לעולם שישה ילדים. שבתאי התגאה במשפחתו וכתב עליה שירי הלל בספר "הפואמה הביתית". בין השאר כתב על אשתו קולין "אנחנו גבר ואשה בלתי מתגרשים".אלא שבסתר היה שבתאי מאוהב באחותה הצעירה והיפה של אשתו, דפנה, שגם היא היתה נשואה ואם. הוא כתב שירי אהבה לדפנה, שאותה כינה "ד'", וכשיחסיו עם אשתו התערערו, התוודה בפני דפנה על אהבתו אליה והציע לה לברוח יחד. היא סירבה. הפסיכולוגית שטיפלה בו בכל הפרשה הזו היתה איטה ברוצקוס, אמן של קולין ודפנה.שלושה שבועות אחרי הפרידה מקולין והווידוי בפני דפנה, מצא שבתאי אהבה חדשה: עורכת הסרטים זיוה פוסטק. דרכה גילה את המיניות שלו, ועליה כתב ספר שירה ארוטית חסר מעצורים בשם "זיוה". את פרידתם המכוערת, שש שנים אחר כך, תיעד בספרים "הלב" ו"בחודש מאי הנפלא". זמן קצר לאחר מכן התאהב באשתו הנוכחית, פרופסור לבלשנות ופעילת שמאל קיצונית, טניה ריינהרט. כדרכו של שבתאי, שמושפע באופן טוטאלי מרעיונותיה של האשה שבה הוא מאוהב, הפך גם הוא לאיש שמאל קיצוני והחל לכתוב שירה פוליטית.את כל הדברים האלה, והרבה יותר מהם, סיפר שבתאי בפתיחות מדהימה בשיריו ובראיונות עימו. בראיון שערכתי איתו לפני כחודש, לרגל הוצאת ספרו החדש על המיתולוגיה היוונית, לא היה מעצור לפיו. בין השאר סיפר על המשולש הרומנטי שלו עם קולין ודפנה, על קנאתו באחיו יעקב, על מקרים שבהם היכה נשים, ואפילו דברים אינטימיים ופרטיים ביותר, כמו העובדה שמאז פגש את אשתו הנוכחית הפסיק לאונן ולהזות על נשים אחרות, בעוד שבעבר נהג לעשות זאת תוך כדי צפייה בסרטים פורנוגרפיים."היום מתביישים במילה 'אמת'", אמר שבתאי בראיון. "לי חשוב לא למרוח דברים אלא להגיד אותם במלוא בהירותם ודייקנותם. להגיע לכנות מרבית גם אם יש בזה פרובוקציה של להגיד דברים שלא אומרים. האמת מטהרת". "לא רק שהוא לא תמך בכתיבה שלי, אלא תמיד זלזל בי" ילדי שבתאי כבר התרגלו לכתבות כאלה. "כולנו יכולים לשבת לארוחת הערב", מספרת ננו, "אפילו עם האח הכי הקטן שלי, ולצחוק: 'אבא שלי הפסיק לאונן, איזה קטעים'. זה מגוחך. כולם רואים את זה כך. וחוץ מזה, מה רע בלאונן? כולם אמרו את זה. האמת היא שהתרגלנו. אבא שלי תמיד כתב שירים בחופשיות. בתור ילדים היינו צריכים לקרוא שיר כמו 'כשכולם הולכים לישון אני מאונן על השולחן במטבח'. זה לא מפתיע שיש לי פחד מהאיש הזה. עוד כילדה פחדתי לפתוח דלת ולמצוא אותו מאונן. שירי 'זיוה', שכולם צחקו עלינו בגללם, היו כבר אחרי הטראומה".­ השירים הפריעו לך?"לא. לא אכפת לי שהוא כותב. התגאיתי בו בדברים מסוימים. 'אהבה' למשל הוא ספר מרגש ומקסים בעיני. אבל לדעתי אפשר להיות אמן ולממש את היצריות שלך, ועדיין להיות בן אדם ואבא ואיש טוב, ולא להיות אכזרי. הוא פגע פגיעה אנושה באמא שלי, וכשהיא ביקשה ממנו להשהות קצת את פרסום הספר, הוא סירב. תחשבי על זה: הוא עזב אותה, וגם ניסה לבגוד בה עם אחותה, וגם לפרסם על זה ספר, וגם לא הסכים לדחות את הפרסום, ואפילו לא הסכים לשנות את האות של השם הכל כך חשוב, והתעקש על ד'. מה יש? ל' לא טוב? צ' לא טוב? זה מקומם ומזוויע. ועד היום הוא חייב לנפנף בסיפור הזה בכל כתבה. האחים הקטנים שלי היו בהלם".­ למה?"הם לא ידעו את כל הסיפור עם דודה שלי, הם גילו את זה רק עכשיו, בראיון האחרון, וקיבלו את זה מאוד קשה. אולי אי אפשר להסתיר דברים מילדים, אבל אפשר לרכך. למה להכניס לילד משהו מלוכלך? זה היה נורא. כמה שהאח שלי הקטן הוא בוגר, והוא ציני, ויכול לקחת דברים ברוח טובה, זה בכל זאת זעזע אותו. לגלות שאבא שלך, הדבר שאתה מקווה שהוא טוב, לאט­לאט מתפורר לך ונהיה מפלצת, זה לא פשוט".­ את חייבת להסביר, למה את אומרת עליו דברים קשים כל כך."תראי, הוא לא אנס אותנו, או משהו כזה, אבל לאורך שנים עברנו התעללות. אפילו כשהוא עוד היה בבית, והיה מגדל אותנו ומטפל בנו, שמות החיבה שלנו היו 'ראש פיפי', 'יבלת', ו'כלבת ביתנו'. אין לו שום צנזורה. הוא באמת אכזרי. זה אולי נשמע משעשע, אבל לילד קטן זה בכלל לא משעשע כשאבא שלו קורא לו בשמות כל כך מעליבים. אז כן ­ הוא טיפל בנו כשהיינו קטנים, אבל מבחינה רגשית הוא היה מנותק. וברגע שגדלנו הוא לא אהב אותנו. רק המשיך לרדת עלינו ולהעליב אותנו ולהת עלם מאיתנו בכל פעם שהיינו במצוקה, פיזית או נפשית. במיוחד לגבי לטם, אחותי הגדולה, ולגבי. אין ספק, שיש לו צד שוביניסטי".­ באיזה מובן?"כשהייתי קטנה, הוא שמח שלמדתי לקרוא והיה נותן לי ספרים ומעודד אותי, אבל בגיל מסוים היה מין ניתוק חד. לא רק בגלל הגירושים. לא רק שהוא לא תמך בכתיבה שלי ובדברים שלי, אלא תמיד זלזל בי. אם הייתי פחות חזקה, הייתי מזמן עוזבת את הכתיבה. בסך הכל, פעם אחת בחיים הראיתי לו שני שירים שכתבתי. הוא מיד התחיל לעשות לי הרצאה כמה הנוער בימינו לא יודע לכתוב, ורק חושב על תוכן ולא על צורה. בשביל שהוא יאהב אותנו, צריך להיות אפס. כלום. לא להתחרות בו ולא לבקר אותו. את אחותי הוא לגמרי דיכא".­ גם היא כותבת?"היא מציירת מאוד יפה. ממש מוכשרת. אבל כשהיא הראתה לו ציור שלה הוא אמר: 'מה את מציירת רק את עצמך?'. הוא קוטל כל דבר שבא מתוכנו ויש בו משהו אישי. אחותי הושפעה ממנו לרעה יותר ממני. היא הטובה בין שתינו. היא תמיד היתה יותר קרובה אליו. היא נשארה הילדה הקטנה שלו, ואת כל הרצון שלה לתשומת לב ואהבה, היא הפנתה להרס עצמי. היא סבלה מדיכאון ומאנורקסיה".­ איך זה קש ור?"אני חושבת, שאם פעם אחת הוא היה מחבק אותה, היא לא היתה צריכה לחכות שנים למשהו שאין, ולהפנות את כל הכעס כלפי עצמה. גם לי יש את זה, אבל מגיל צעיר ידעתי שאני צריכה להפנות את הזעם שלי לכתיבה ולמשחק. אגב: מאז שגם לטם מחרימה את אבא שלי, היא קפצה, לדעתי. היא יצאה מהדיכאון, טפו טפו. אני בטוחה שזה יתברר כדבר טוב בשבילה, ההתפכחות הזו".בראיון סיפר אהרון שבתאי כי ילדיו, שסירבו לקבל את זיוה פוסטק, מיודדים עם אשתו הנוכחית, טניה ריינהרט. ננו שבתאי טוענת כי ההפך הוא הנכון. "חשוב לו להדגיש שהילדים שלו אוהבים אותו ואת אשתו, אבל זה לא כך. הוא גם אמר שלכל אחד מאיתנו יש אופניים באמסטרדם, איפה שטניה מלמדת. רק שניים בכלל מאיתנו היו שם. אחותי שהיתה שם, שמעה את אבא שלי מדבר בטלפון עם טניה, ואומר לה שבכל בוקר כשהוא רואה את הפרצוף שלה, הוא מתמלא שנאה".­ את הפרצוף של מי?"את הפרצוף של לטם, אחותי, שבאה לעזור לו ולטפל בו אחרי הניתוח. שתביני, זה היה הכיף שלה באמסטרדם. וכשהיא אמרה לה שהיא שמעה אותו, אבא שלי אמר: 'תשמעי, לפעמים מרגישים שנאה לרגע. זה עובר'. ולטם כל כך רצתה שהוא יאהב אותה, שהיא קיבלה את זה. הוא זיבל לה את המוח, שכשהיא נולדה הם הכי שמחו כי היתה הראשונה. והיא אמרה לעצמה: הוא בכל זאת אוהב אותי, ונשארה שם". "יואל צעק: 'תעופי מהבית הזה'" העילה המיידית לכעס ולחרם של ילדי שבתאי, היא מה שהם מפרשים כגירוש שתי הבנות מדירה בדמי מפתח של האב, שבה התגוררו בשנים האחרונות, ואשר לטם גם רשומה כאחת הבעלים שלה. זה התחיל כששבתאי הכניס לדירה את אחיו הצעיר, יואל, שנקלע למצוקה ולא היה לו מקום מגורים.ננו: "בהתחלה שמחתי. כמעט לא הכרתי אותו, ואין לנו כל כך קשר עם המשפחה מצד אבי, אז אמרתי 'מגניב'".­ את לא זוכרת את דודך, יעקב שבתאי?"בקושי. הוא מת כשהייתי ילדה. חבל שלא הכרתי אותו. אחרי שהכרתי גם את אבי וגם את דוד שלי הצעיר, יואל, שאלתי את אמא שלי: 'איך יעקב היה? הוא היה יותר טוב מהם?'. היא אומרת שאולי הוא היה קצת יותר טוב. יותר נחמד. אבל גם הוא היה איש דכאוני".­ עם יואל שבתאי לא הסתדרת?"מהר מאוד קלטתי שאין עם מי לתקשר. הוא אדם בעייתי, שנחשב די גאון, אבל לא הלך לו בחיים, ויש לו דברים מאוד מוזרים. אני הייתי בירושלים, ואחותי גרה איתו תקופה, אבל נשברה אחרי חודש וברחה מהדירה. הוא התנהג אליה בצורה מאוד קשה".­ באיזה מובן?"יש אווירת פחד בדירה. יואל הוא מאוד מוזר. הוא מסתגר בחדר כל היום, לא עובד, כל הזמן כו תב כל מיני פתקים תוקפניים, וטוען שאבדו לו דברים. פתקים כמו: 'נעלמו לי שני סוודרים'. ביום שלטם חזרה מאמסטרדם, לא היה כלום בבית ויצאנו לאכול. כשחזרנו מצאנו פתק: 'אל תיגעו לי באוכל. לחם וחלב מותר, תודה'. היינו בשוק. בכל פעם אמרנו 'לא נורא', ועודדתי אותה שהוא מסכן, שצריך להיות אליו טובים, שהיו לו חיים קשים. אבל היא נשברה. הוא השתלט על הבית והשליט המון חוקים. הוא צעק עליה כי היא זרקה איזה מכסה עבש מפלסטיק. דברים כאלה".­ מה קרה כשחזרת לגור בדירה?"השתדלתי להיות נחמדה. אני והחבר שלי היינו מכינים ארוחות והשארתי לו הרבה פעמים אוכל טעים, שרימפסים וכאלה. הוא בקושי אמר שלום, וכל הזמן אמר לי שאסור לי לשים את הגבינה שלי במדף שלו במקרר ואסור לחתולה להסתובב בבית. הוא אמר שאין ברירה, ובטריטוריה צריך להגדיר חוקים. אמרתי: 'בסדר, אתה דוד שלי ואני רוצה להסתדר איתך. החוקים שלי זה שיהיה נחמד כשנכנסים הביתה'. בתגובה הוא אמר משהו מגעיל על לטם והוסיף: 'נראה לי שגם איתך אני לא אסתדר'. למחרת הלכתי לאמבטיה לשים עדשות, כשיצאתי החתולה התחמקה לרגע. אחרי כמה שניות הוא נכנס למטבח, לבוש רק במכנסיים קצ רים, התקרב אלי והתחיל לצעוק עלי בצורה שאף פעם לא צעקו עלי. 'את עושה לי דווקא. את תעופי מהבית הזה'. עשר פעמים הוא צעק שאני אעוף מהבית".­ מה אמרת?"מלמלתי שלא עשיתי דווקא והוא פרץ בצחוק. בסוף צעקתי עליו ואמרתי: 'זה הבית שלי ושל אבי', למרות שידעתי שאבי לא יגבה אותי, 'ואנחנו עושים לך טובה'. אז הוא אמר: 'תעופי מהבית הזה. זה לא הבית שלך אלא שלי'. בכיתי ורעדתי בכל הגוף. אני לא זוכרת שפחדתי כך בחיים. יצאתי מהדירה והתקשרתי לאבא שלי, וסיפרתי לו את הסיפור, והבהרתי לו בצורה ברורה שהוא חייב להעיף אותו. אמרתי שיעזור לו בכסף, אבל שייצא מהדירה. אבא שלי נשמע מזועזע".­ מה הוא אמר?"'אני אחשוב על זה', שפירושו לשאול את טניה מה לעשות. לטם מגדירה את זה כפירמידה: טניה עומדת למעלה עם שוט ובגדי סאדו. אבי על הברכיים, מסתכל על בעלת השוט. ויואל למטה, מלקק את הפירורים. הוא תמיד אומר שהוא אוהב שאריות. הוא ממש הפך למשרת שלהם ­ הוא מתקן להם דברים בבית, מתקין טפטפות, קונה לאבא שלי חבילות שוקולד. אז אבא שלי שאל את המלכה, שהיא מאוד נגדנו. למחרת התקשרתי, והוא אמר: 'אני את יואל לא מוציא מהדירה. א ם את רוצה, תסתדרי איתו. אם לא, תסתדרי לבד'."אמרתי לו: 'אני לא מאמינה שאתה לא עומד לצידי. אני לא הבת שלך יותר. ואז הוא אמר לי: 'רק לפני חודשיים קניתי לך טייפ ליום הולדת'. אמרתי לו: 'אני נותנת לך את המתנה הגדולה של החיים שלך, ולוקחת את עצמי. אני לא הבת שלך יותר. אתה מחכה לזה כל החיים, וגם אני בעצם מחכה לזה, כי תמיד ידעתי את זה, ועכשיו יש לנו הוכחה'. אני כל כך כעסתי. צעקתי על טניה את כל מה שיש לי להגיד לה".­ מה למשל?"שהיא מרעילה אותו. הרי אצל אבא שלי הכל הולך לפי החוקים של האשה שהוא חי איתה. זיוה לא רצתה לראות אותנו, אז הוא לא ראה אותנו הרבה, למרות שבדיעבד זיוה היתה הרבה יותר אנושית מטניה. היה לנו קשה איתה, כי זה היה קרוב לפרידה של הורי, אבל אין לנו שום דבר נגד זיוה". "טניה היא לוחמת צדק, שלא איכפת לה מבני אדם" ­ ונגד טניה?"טניה היא לא בן אדם. היא רעיון. היא נראית אדם נורא ליברלי ונחמד. סטודנטים מעריצים אותה. היא מדברת על שנות השישים, וכמה היא היתה פריקית ומגניבה. אבל היא לוחמת צדק, שלא אכפת לה מבני אדם. יש לה סדר עדיפויות מעוות. היא חושבת על ערבים, ולבה נכמר, אבל היא תראה את הבת של החבר שלה בוכה, ותמשיך לצעוק עליה באכזריות. אין לה שום אינטליגנציה רגשית, שום רחמים. אם הייתי ערבי, היא היתה מרחמת עלי. הכי מצחיק הוא שאפשר לחשוב מה כבר היא עושה, ומה אבא שלי עושה? הרי כל הפוליטיקה הזו היא עוד מדור בבניין האגו. כאילו, אנחנו לא מתעניינים רק בזין שלנו, אנחנו מתעניינים גם בערבים שלנו?".­ את חושבת שאבא שלך נסחף אחריה?"ברור. היא משתמשת בו בשביל הרעיונות המהפכניים שלה. אבא שלי הוא באמת בן אדם חסר גבולות. אני חושבת שאם הוא היה מתאהב באשה שהקטע שלה הוא פדופיליות, הוא גם היה הולך על זה. ואם הוא היה מתאהב באשה טובה, הוא היה טוב. מה שעצוב בכל הסיפור הוא שגם אנחנו היינו איזה קטע בחיים שלו, שעבר לו".­ מה זאת אומרת?"הוא התאהב באמא שלי, או ברעיון של משפחה, או במשפחה של אמא של י ובבית החם שקיבל אותו. לא משנה. במסגרת ההתאהבות הזו, כל הרעיון של ילדים היה יופי. היינו נספח של ההתאהבות שלו בקטע. עכשיו הוא צריך להתמודד עם שישה יצורים שאין לו בכלל קשר אליהם, ולשלם על חוגים ופסיכולוגים. היום, והוא לא מסתיר את זה, הוא חושב שזה היה טירוף לעשות כל כך הרבה ילדים. פעם הוא אמר לי: 'היינו צריכים להפסיק בגומא'".­ שהוא הבן השני, אחרי לטם."כן. אז אמרתי לו 'ומה איתי?'. אז הוא אמר 'זה לא אישי'. אחר כך הוא אמר: 'או שהיינו מחליפים אותך בלטם כי את פחות בעייתית'. הוא כל הזמן נאבק כדי להסתיר את האמת, שהלוואי ואיכשהו לא היינו. הוא מנסה להיות בסדר, אבל תכל'ס, הוא רק רוצה להיפטר מאיתנו".­ איך את רואה את זה?"הוא אף פעם לא איתנו. אחי הקטן עבר תאונה נוראית בטיול שנתי לפני כמה חודשים. בגלל רשלנות של מדריך, נשפך לו על הפנים סיר מלא מרק רותח ועד היום יש לו כוויות קשות וכאבים ותחבושות לחץ. הוא היה כמעט שלושה חודשים מאושפז בבית חולים. אמא שלי היתה שם כל הזמן. היא לא הפסידה לילה איתו בבית החולים. זאת אמא שלי, שהיא אשה גדולה ונפלאה, שלמרות כל מה שעבר עליה, נשארה חמוד ה ומצחיקה. אבא שלי הגיע איזה יום לביקור עם טניה, ומה שהיה לו לעשות זה להיכנס איתי לוויכוח למה עוד לא מצאתי עבודה. רק גמרתי ללמוד אבל בעיני טניה ואבא שלי, אדם שלא עובד הוא לא בן אדם. ואז טניה התחילה לרדת עלי והתחלתי לבכות".­ ליד המיטה של אחיך?"כן. היית צריכה לראות אותו, מסכן, נראה כאילו הוא עומד למות עם הכוויות על כל הצוואר, ואומר מהמיטה: 'אבל היא מטפלת בי'. וטניה אמרה: 'כל הלימודים את לא עבדת. את רק לוקחת'. אני רעבתי לפעמים ללחם, ועבדתי, כולל בניקיון, רק לא לבקש מאבא שלי. כולל, אגב, שכאשר אמא של טניה גססה בבית לוינשטיין, לטם ואני היינו אלה שטיפלו בה. היא מתה בלי שזכתה לראות את טניה, שהיתה באמסטרדם. קראו לה ליוויה. היא כל הזמן קראה 'טניה, טניה', וטניה לא שמה עליה. רק היתה נותנת לנו הוראות כמו 'שימו לב שהיא תקבל את הלפתן'. היא כאילו דאגה, אבל היא לא היתה. אנחנו היינו הולכות איתה לבית שימוש, מעלות ומורידות לה מכנסיים. ולא הייתי עושה את זה אם לא היה אכפת לי מהאמא הזו שהיתה כל כך בודדה. אהבתי אותה והיא אהבה אותנו. ומה שיש לטניה להגיד לי זה שלא עבדתי".­ למה בכית ולא ע נית לטניה?"הייתי כל כך אובדת עצות שהתחלתי לבכות כמו ילדה קטנה, שלא מאמינים לה. ולטם אמרה: 'מה לא מצאה עבודה? מעלים עוד מעט מחזה שלה'. אני למדתי ארבע שנים, הצטיינתי, קיבלתי מלגה, טיפלתי באמא שלה. זה לא עניין אותם. טניה המשיכה לצעוק שאני רק רוצה לנצל את אבא שלי. נכון שלא החזקתי הרבה זמן מעמד בעבודות כמו מלצרות וניקיון, אבל טניה רואה את זה בצורה פרימיטיבית, שאנחנו רוצות לעשוק את אבא שלי. אולי אם היו לה ילדים היא היתה מבינה. אז אני אומרת גם לו וגם לה: אני לא רוצה מכם כלום. את הדירה שלו אני בטח לא רוצה. בשביל הדברים החומריים האלה לא צריך להתפשר על רגשות". "מעניין אותי אם גם עכשיו הוא חושב שהאמת מטהרת" רגשות כלפי אביה יש לה, אולי יותר מדי. רבים משיריה עוסקים בו. היא קיבלה מלגת הצטיינות על תרגיל שעשתה בבית הספר, שבו העמידה בדרך מקורית את שיר הפתיחה של ספרו "אהבה", ובו על פי הפירוש שהעניקה לשיר, מספרים הוריה על חורבן אהבתם. גם פרויקט הסיום שלה בבית הספר, היה מחזה שעסק באביה."אבא שלי כמובן לא הגיע לשום דבר שעשיתי. את ההצגה בבית הספר העליתי יום אחרי שהוא עבר ניתוח לב. הייתי אבודה. כתבתי לו מכתב כמו של ילדות: 'אל תמות אבא, אני אוהבת אותך. אל תפלרטט עם האחיות ואל תעשן גראס'. אחר כך, כשהתחילו הוויכוחים עם יואל, אבא שלי אמר לי: 'לכתוב לי מכתבים יפים את יודעת. להגיד לי 'אבא אל תמות' ו'אני אוהבת אותך', את יודעת. אבל כשאני צריך עזרה, לא אכפת לך'. זו היתה התגובה שלו על דבר שבא לי מהלב".­ נתת לו לקרוא את המחזה?"שלחתי לו את הטקסט. זה היה עיבוד לסיפור של קונדרה, 'על מוות', על ילדה שמבינה שכל חייה היא אהבה את אביה אהבה טהורה, מטפיזית, והוא הגבר היחיד שהיא אהבה. הוא התקשר אלי ואמר 'אני מצטער'. אמרתי לו: 'אין מה להצטער. האמת היא שאתה לא אוהב אותנו, לא אוהב אותי'. הוא אמר : 'את מביכה אותי. אגיד לך את האמת: כשקראתי את המחזה שלך, הייתי נורא נבוך. זה ממש הבהיל אותי. לא הייתי רוצה שתהיי ילדה כזו, שמפנטזת על אבא שלה כל החיים. נכון שאנחנו משפחה בלי גבולות, אבל אני לא רוצה שיהיה בינינו רומן. אני רוצה שיהיו בינינו יחסים בוגרים כמו עם גומא'".­ אחיך הבכור."שתביני, בין אבא שלי לגומא, אין שום יחסים. מאז שאבא שלי עזב את הבית, גומא בקושי מדבר איתו פעם בשנה. בשביל גומא, אבא שלי הוא כמו דוד רחוק מאמריקה שפעם בשנה אומרים לו שלום. כשאבא שלי אמר שזה היחסים שהוא רוצה איתי, אני ממש צחקתי. אמרתי לו: 'נכון שהמחזה בא מהלב שלי, אבל גם אני לא רוצה רומן איתך. אני כותבת את זה כי תמיד אני ארצה את האבא שלי שלא קיים. אני תמיד ארצה שהוא יחזור הביתה. אני תמיד ארצה שהוא יאהב אותי'. התגובה שלו היתה עוד יותר מצחיקה מהרעיון על היחסים הבוגרים שלו עם גומא".­ נו?"הוא אמר: 'עזבי כבר את אמא ואבא. תכתבי על דברים חשובים. תכתבי על פוליטיקה, כמוני'. הוא, שכל החיים כתב לא רק על אמא ואבא, אלא על זין וכוס. הוא שתמיד אומר לנו, שנגיד תודה שיש לנו אבא כזה נפלא, שאומר את מה שיש לו בלי לפחד, והוא בן אדם יצרי שחי שהולך עם האמת שלו, וגם מספר אותה בעיתון. מעניין אותי אם גם עכשיו הוא חושב ש'האמת מטהרת'". * "אין מה לעשות: זו האמת" לטם שבתאי, 28, האחות הבכורה, מאשרת את דבריה של ננו בראיון, ותומכת בהחלטה לחשוף את הדברים. "עם כל הקושי והכאב, אני מרגישה שצריך לדבר. צריך לקחת עמדה ולהגיד 'עד כאן'. אני מרגישה שבמשך שנים הייתי קהה, מפני שכל כך רציתי את האהבה של אבא שלי. ועדיין יש בי אהבה כלפיו, אבל כמה אפשר לאהוב בלי לקבל תמורה אמיתית, מהלב? עם כל הגעגוע אליו והזעזוע וחוסר האונים, אין מה לעשות: זו האמת."עכשיו, מתוך ההתמודדות והקושי, אני מתחילה להיזכר בדברים. היום נזכרתי איך בגיל 16 חזרתי מהופעה בטבריה לפנות בוקר עם חברה, ודפקתי על הדלת של אבא שלי בתל­אביב. הוא היה אז עם זיוה. הוא סירב להכניס אותי. פשוט השאיר אותי בחוץ. נאלצתי להעביר את שארית הלילה בטיילת". גדליה בסר: "אני צופה לה עתיד מסעיר ומזהיר" השחקן גדליה בסר היה מורה של ננו שבתאי בסמינר הקיבוצים, והוקסם. לאחרונה, כאשר מונה למנהל התאטרון העירוני החדש בהרצליה (שמוקם ביוזמת שחקנים תושבי העיר, כמו חנה מרון, ליאורה ריבלין ועידית טפרסון), החליט בסר להעלות מחזה שכתבה שבתאי כהפקה הראשונה של התאטרון, ולהפקיד בידיה גם את הבימוי. צעד יוצא דופן, כשמדובר בצעירה שרק השנה סיימה ללמוד."היא היתה תלמידה שלי ומאוד בלטה", אומר בסר. "היא מאוד מוכשרת. בעיני, יש לה פוטנציאל רציני בתאטרון. אני צופה לה עתיד מסעיר ומזהיר".עוזי אגסי, עורך כתב העת לשירה "שבו", מעולם לא ראה את שבתאי. היא שלחה אליו שירים בדואר, והוא חשב שהם טובים מאוד והחליט לפרסם אותם בגיליון הבא. "ראית אותה? איך היא נראית?", הוא שאל אותי בסקרנות."השירים שלה ישירים מאוד", אומר אגסי. "יש לה דימויים מעניינים. זכור לי למשל המשפט 'הפחדתי ילד רזה בעודף משקלי הנפשי'. אהבתי מאוד את השירים, ואני מתכוון לפרסם את כולם. קשה לי לוותר אפילו על אחד מהם". אהרן שבתאי: "הבנות חיו שנים על חשבוני. עכשיו אני רוצה שהן יעמדו על הרגליים" אהרן שבתאי: "איזה מין עניין זה שהחיים הפרטיים של בן אדם יוצאים נגד רצונו לעיתון? אם הייתי עושה את מה שאמרו על השר מרדכי, ניחא. אבל למה לפרסם סתם סכסוך משפחתי שיש לי בגלל כל מיני קפריזות של הילדים, שרוצים לספר עלי שאני מנוול? הלא הבנות חיו שנים על חשבוני בתל­אביב. עכשיו אני רוצה שהן יעמדו על הרגליים. אתם נכנסים ושופכים שמן על המדורה. למטה מכבודי להתייחס לדבר כזה".טניה ריינהרט, שאותה העלה שבתאי על הקו, וביקש שתשמע את השיחה: "אני מאשרת שלדעתי בחורה בת 24 צריכה לעבוד, ואין לי כבוד לבן אדם שלא עובד. כשהיא ביקרה את אמא שלי, כשאני הייתי באמסטרדם, זה היה בתשלום".­ ננו ציינה שזה היה בתשלום, ונתנה את זה כדוגמה לכך שהיא כן עבדה."איזה עבדה? זה היה פעמיים בשבוע, למשך חצי שנה. ואחותה ביקרה את אמא שלי פעם בשבוע. אמא שלי מאוד אהבה אותן, והיה לי חשוב שהיא תחשוב שהן באות לבקר אותה. שאר קרובי המשפחה והאנשים האחרים שאהבו אותה, באו לבקר אותה בחינם. זה סיפור לא קל. הרבה משפחות עוברות את זה עכשיו, עם המצב הכלכלי. ילדים לא מסוגלים לפרנס את עצמם ודורשים שאב שעבר ניתוח מעקפים יפרנס אותם".­ מעבר למגורים בדירה בתל­אביב, פרנסתם את הבנות?ריינהרט: "והדירה זה כלום? זה דירה, וחשמל וטלפון".שבתאי: "אני לא מעוניין להיכנס למה עשיתי או לא עשיתי למען הבנות שלי". טניה ריינהרט: "ננו נוקמת" למחרת, בפגישה עם ריינהרט, היא פרשה באוזני את יחסיו של בעלה עם ילדיו, מנקודת מבטה. לדבריה, זה שבע שנים תומך שבתאי בבתו לטם, כלכלית ונפשית. ננו קיבלה זכות לגור בדירה, בארבע השנים האחרונות, מתוך הסכמה שבתום לימודיה היא תפרוש כנפיים ותהפוך לעצמאית. ננו, לדברי ריינהרט, מסרבת להשלים עם העובדה שעליה לעבוד, ומשתמשת ב"סחיטה רגשית, ובטענות שאביה לא אוהב אותה, כדי להשיג עוד תמיכה כלכלית. וכשהוא מסרב, היא נוקמת". בניגוד ללטם, שקיבלה תמיכה מסודרת, קיבלה ננו כספים מזדמנים "כמו קבצנית", כהגדרתה של ריינהרט. "היא קיבלה כ­100 שקל כל שבוע, אבל נכון שבדימוי העצמי שלה היא לא ביקשה, אלא רק אמרה: 'אני לא יודעת איך אגיע הביתה', ואהרן היה נותן. הגענו למצב שכל משכורתו של אהרן הלכה לבנות, וחיינו על המשכורת שלי. עשיתי את זה ברצון, ונתתי גם הרבה אהבה ותמיכה, ולכן המעשה של ננו כל כך פוגע. "ננו היא דמות כריזמטית, שהסיתה את כל המשפחה נגד אהרן, וזו דרך הרסנית. לא היו להן טענות על חוסר אהבה, כל עוד אהרן תמך בבנות, וכרכר סביבן ובידר אותן והחזיר להן את הילדות הגזולה. ננו אפילו דרשה שילך איתה לה ופעות סטודנטים שלה, כאילו היא בבית ספר עממי, וכעסה כשהוא לא התפנה. לפעמים הוא היה סוחב סלים מהשוק ומבשל להן ולילדים הקטנים שהיה מזמין, וננו היתה מסתכלת עליו, עייפה משבוע הלימודים, ולא חושבת לסייע לו. "בסך הכל אהרן לא שבור. יש לו גם הקלה. בכל זאת, ננו סוף­סוף נפרדת ממנו, גם אם הדרך מביישת, וטבעו של העולם הוא שילדים נפרדים מהוריהם. אני חושבת שהיא בחרה בדרך הזו כדי לקדם את המחזה שלה. יש לה כישרון, היא אמביציוזית, אבל מה לעשות שהיא לא ירשה את הכישרון של אהרן. בכל העולם יש מקרים של ילדים שמנסים לעשות קריירה על הגב של ההורים המפורסמים שלהם".יואל שבתאי: "אני לא מעוניין לדבר על הנושא. ננו יכולה להגיד מה שהיא רוצה, על מי שהיא רוצה. זו מדינה חופשית". מספר שלוש­עשרה, תודה לחומרים הקשים הקאתי שבעה לילות וימיםכי הפחדתי ילד רזהבעודף משקלי הנפשינוזלים ניגרו מכל חוראז דחפתי לי זונדה בעיןובראש כל הילדות צעדתייוצרת מעגל שבתאיסביב כוכב יער רענןאתלטיקה של רגשסובלימציה יציבהקיוויתי לפגוש את ילדת הברזלאבל במקום הוכרחתי לתקוע ת'זיןבילדה סופגנית אפורה, שמה נעמהאבל שיניה מושחזותכמו שן מפתח שנועל אותךממניחשבון נפש בתנוחת "עשרים רגע עם אמא".בחורים קונים בזוג וקונדומים בשלל צבעי השקט"להגיד מותר הכל" אבל לשלוף את המקל המלובן מהתנורזה מה שבא ליוכוויות בחיבורי הגוף שלי, מפשעות בתי שחיכי אדום זה צבע אהבה.