הפרקליט אמנון גולדנברג, מבכירי הפרקליטים בישראל, מתכונן לפרישה מאת יעל וינר 30/05/00 החודש נודע שעו"ד אמנון גולדנברג, השותף הבכיר במשרד ש. הורוביץ ומבכירי הפרקליטים במדינת ישראל, תולה את הגלימה ופורש לאחר 38 שנים שבהן היה עורך­דין פעיל. גולדנברג, שהגיע לגיל פרישה, ימשיך לעבוד במשרד עד תום השנה, ובסופה יניח את עטו. הכבוד וההערכה שגולדנברג זכה להם במהלך הקריירה המפוארת שלו אינם דבר של מה בכך במדינתנו הקטנה, הבוחשת והמסוכסכת. "עדיף להיות ראוי לכבוד ולא לזכות בו, מאשר לזכות בכבוד ולא להיות ראוי לו", אמר מארק טוויין. גולדנברג גם זוכה בכבוד וגם ראוי לו. הוא התבלט בין עמיתיו למקצוע, והפך כמעט למותג שסימל מצוינות, מקצוענות, תבונה עסקית ומשפטית ויושר אישי ­ אבל גם אליטיזם, יוהרה והתנשאות.גולדנברג הפך במהלך השנים לאישיות דומיננטית גם מחוץ לגבולות הקהילה המשפטית. את טביעות אצבעותיו ניתן למצוא על לא מעט 'אבני דרך' בהיסטוריה של המדינה. הוא היה פרקליטם של שועי הארץ, פוליטיקאים ואנשי מערכת הביטחון, שנתפסו בקלקלתם.גולדנברג נולד למשפחה אמידה בחדרה, לפני 65 שנה, וזכה לחינוך משובח, מהסוג שבני אצולה זוכים לו. לרשות הילד הועמדו מורים פרטיים לצרפתית, לטינית ונגינ ה בפסנתר. בשנת 1952 הוא התקבל לעתודה האקדמית, למד משפטים באוניברסיטה העברית, ולאחר שסיים את השירות בפרקליטות הצבאית, נסע לאנגליה ללימודי דוקטורט. במהלך הלימודים שם התאהב גולדנברג באורה סבירסקי, שהפכה מאוחר יותר לגולדנברג. לזוג שלושה ילדים ­ בת ושני בנים, שלא הלכו בדרכי האב. אפרת היא פסיכולוגית חינוכית, ארנן עובד בתחום האינטרנט ואדר מנהל משרד פרסום. אורה, כאמור, למדה משפטים, אך מעולם לא עסקה במקצוע. בשנת 1962 חזר ד"ר גולדנברג לישראל והצטרף כמתמחה למשרד ש. הורוביץ בתל­אביב.המשרד המכובד, בעל שם ומסורת, התאים ל'בן האצולה' מחדרה ככפפה ליד. בראשו עמד אז עו"ד אברהם לוין, עורך­דין מהשורה הראשונה. כעבור שנתיים קנה גולדנברג השאפתן את חלקו בשותפות. בזכות אישיותו הכריזמטית והיכולת המקצועית שלו הפך עם השנים לשותף המוביל. באמצע שנות ה­80' פרש לוין לגימלאות, והמשרד התנהל על­ידי שלושה שותפים מרכזיים: עו"ד גולדנברג, עו"ד ברוך גרוס ועו"ד רות אורן. אבל העניינים במשרד לא התנהלו על מי­מנוחות. גולדנברג היה השותף המוכר, אבל שמו של גרוס, שהיה ותיק יותר בשותפות, הופיע ראשון על נייר הפירמה. המ תיחות בין השניים היתה חריפה, המשרד התחלק לשני מחנות ובסופו של דבר נפרד גרוס מהשותפות, גולדנברג הפך לראש המשרד, הצעיד את המשרד קדימה והפך אותו לאחד מהמשרדים המובילים והמכובדים בישראל.למרות היותו משפטן בחסד, גולדנברג לא הסתגר בסביבה המשפטית. כבר בתחילת דרכו הבין שלהכרה ציבורית ניתן להגיע רק בשילוב של פעילות ציבורית ופוליטית. במשך השנים הוא היה פעיל במפלגה הליברלית, ונחשב לידידו הטוב של יצחק מודעי. בספטמבר 1969 הוצע לו מקום ריאלי ברשימת המפלגה לכנסת השביעית, אולם הוא דחה את ההצעה ­ ככל הנראה משום שכיוון גבוה יותר. בשנת 1977 הציע לו ראש הממשלה דאז, מנחם בגין, לכהן כשר משפטים בממשלתו. התפקיד הזה היה תפור למידותיו, והוא ענה בחיוב. אבל המינוי חמק בסופו של דבר מבין אצבעותיו, כאשר במסגרת המשא­ומתן הקואליציוני עם ד"ש, הובטח לה תיק המשפטים, ושמואל תמיר זכה בתפקיד.האכזבה לא השפיעה על יחסו החם לבגין. בראיון עיתונאי הוא צוטט: "בגין הוא אחד המנהיגים הגדולים ביותר שקמו לעם היהודי בדורנו. זו היתה דעתי כאשר הכרתי אותו מן הכתובים בלבד, ודעה זו התחזקה לאחר שהכרתיו היכרות אישית".לאח ר שלא בא על סיפוקו בזירה הלאומית חזר גולדנברג למגרש הביתי, התמודד וזכה בבחירות לראשות לשכת עורכי­הדין ב­1979, וכיהן בתפקיד קדנציה אחת של ארבע שנים. במהלך השנים הוא קיבל הצעות נוספות לכהן כשר המשפטים, אך הפעם לא מיהר לקפוץ על העגלה. שמו השתרבב גם לרשימת המועמדים לתפקיד שר החוץ, ולתפקיד שגריר בלונדון או באו"ם. גם את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה הציעו לו, ושמו עלה כמועמד גם במספר סבבים של מינוי שופטים עליונים. אך גולדנברג דחה בעקביות את ההצעות המחמיאות. כדי לעזוב פרקטיקה פרטית משגשגת כמו משרד ש. הורוביץ, צריך, כך נראה, סיבה טובה באמת.גולדנברג מכיר גם בחשיבות המפגש החברתי וה'סמול טוק'. על המסיבות וקבלות הפנים שהוא ורעייתו נהגו לערוך, דיברו בכל העיר. בסלון בית משפחת גולדנברג ניתן היה לפגוש את יצחק רבין, שמעון פרס, משה ארנס, יצחק שמיר, חיים הרצוג, שמחה ארליך, יצחק מודעי ומוזמנים נוספים מהאליטה הכלכלית והפוליטית. עד כדי כך היה גולדנברג חלק בלתי נפרד מהממשל, שבשנת 1986 ערך בביתו מסיבה לכבוד חילופי הגברי בלשכת היועץ המשפטי לממשלה ­ יצחק זמיר היוצא ויוסף חריש הנכנס. במסיבה יזם גולד נברג 'סולחה', בין אחד מלקוחותיו המפורסמים, האלוף יצחק מרדכי, שאותו ייצג בפרשת קו 300, לבין מי שהוביל את החקירה נגדו ­ יצחק זמיר. גולדנברג הקפיד לצרף לקורות החיים שלו גם פעילות התנדבותית בתזמורת הפילהרמונית ובאגודת הידידים של מכון ויצמן.ובכל זאת, למרות הזמן והאנרגיה שהשקיע בפעילויות חוץ­משפטיות, בבסיסו גולדנברג הוא משפטן, עורך­דין מהדרגה הראשונה. עו"ד יגאל ארנון אומר עליו: "אמנון הוא מגדולי עורכי­הדין בארץ, הוא הטביע את חותמו על המקצוע ב­15­20 השנים האחרונות. אין הרבה שהטביעו חותמם על המקצוע כמו אמנון". אמנון זכרוני מסכים אתו: "אמנון הוא משפטן מהמעלה הראשונה. אדם בעל תפיסה חדה מאוד. פרקליט יצירתי ובעל ידע רב, בעיקר בתחומי המשפט האזרחי, וגם אדם נעים הליכות". עו"ד פיני רובין: "אמנון גולדנברג הוא מעורכי­הדין המשובחים ביותר שידעה מדינת ישראל, כמשפטן בכלל ובהופעותיו בבית­המשפט בפרט. אמנון הוא גם אנליטיקן מאוד רציני וידען מופלג. אני מתקשה לחשוב על עורך­דין נוסף ברמתו ובנועם הליכותיו".רשימת לקוחותיו של גולדנברג והתיקים שבהם היה מעורב מהווה ספר היסטוריה בזעיר­אנפין של החברה הישראלית. הוא ייצג את הרמטכ"ל לשעבר דוד בן­אליעזר בפני ועדת אגרנט; את יצחק מרדכי, כאמור, בפרשת קו 300; את ראש המוסד, נחום אדמוני, בפני ועדת כהן, שדנה בטבח בסברה ושתילה; את מפוני ימית ופיתחת רפיח בתביעת הפיצויים מהמדינה; את המדינה בתביעת הפיצויים שהגישה משפחתו של אחמד בושיקי שנרצח בטעות בעיירה לילהאמר. גולדנברג גם ייצג את המדינה בבוררות בין משרד האנרגיה לאיש העסקים ביל לוויט; בפרשת ויסות מניות הבנקים ייצג גולדנברג בפני ועדת בייסקי את בנק לאומי ואת ארנסט יפת; ובמשפט הבנקאים את אנשי בנק דיסקונט ואת משפחת רקנאטי; את ארנון מוזס בסכסוך הכספי עם זאב מוזס; את שמחה דיניץ בפרשת כרטיסי האשראי; את איש העסקים דוד בלאס שהסתבך עם כספי התק"ם; את זרח גהל מנכ"ל דובק; את משה יוחננוף ואהרון רובינשטיין; כמו כן מייצג המשרד את חברת החשמל, את פז, טבע ועוד.התיקים בעלי הפרופיל הגבוה משכו אליהם באופן טבעי את זרקורי המצלמות, וגולדנברג זכה ביחד עם לקוחותיו בחשיפה תקשורתית אינטנסיבית. אבל יחד עם הפרסום באה הביקורת. חלק מהמבקרים התמקדו בסכומי­העתק שגולדנברג גובה עבור שירותיו. השיא נקבע בפרשת מפוני סיני. המדינה שילמה למפונים סכומי עתק, שחלקם היו אמורים להשתלשל לכיסיהם של עורכי­הדין שייצגו אותם במשא­ומתן ­ בהם גם גולדנברג. בצעד חסר תקדים, חוקקה הכנסת חוק שאוסר על מפוני סיני לשלם לעורכי­הדין שייצגו אותם יותר משני אחוזים מן הסכום שיקבלו. אחוז שכר הטירחה שנקבע על­ידי הכנסת עמד בניגוד להסכמים בין המפונים לעורכי­הדין. גולדנברג ראה בחקיקה צרות­עין ואמר לעיתונות: "לעתים אני חש כי אנו חיים בחברה קניבלית, שבה כבוד האדם ושמו הטוב נרמסים ללא ניד עפעף". בסופו של דבר הצליח למצוא את הקונסטלציה המשפטית שתאפשר לו לקבל את מלוא שכר הטירחה. גם הסכום ששילמה לו המדינה כשכר בוררות, בסכסוך בין משרד האנרגיה לאיש העסקים ביל לוויט ­ 15.5 מיליון שקל ­ עורר הדים.אך לא רק שכר הטירחה הגבוה של משרד ש. הורוביץ עורר עליו את הביקורת הציבורית. גולדנברג מצא את עצמו מעורב מדי פעם בפרשיות שלא תאמו את הדימוי הנקי שלו. כך, לדוגמא, שימש דירקטור בבנק לאומי שעה שמשרדו העניק לארנסט יפת שירותי ייעוץ משפטי, בקשר לתנאי הפרישה המפליגים שלו. הטענה היתה שקיים ניגוד אינטרסים בין תפקידו של גולדנברג כדירקטור, שאמור לפקח על מנהלי הבנק, והעובדה שמשרדו ייעץ ליפת. היתה גם ההתבטאות האומללה בעניין דו"ח ועדת כהן, שדן בעניין הטבח בסברה ושתילה. שעות ספורות לאחר שנרצח אמיל גרינצווייג, מתח גולדנברג בכנס שנערך בנוכחות חברי הלשכה ואריאל שרון, ביקורת על חברי הוועדה, כשהוא קובע שהם חרגו מסמכותם. הכנס צולם ושודר בטלוויזיה, וחברי לשכת עורכי­הדין נצפו צוחקים ונהנים מבדיחותיו של שרון שהוועדה פרסמה ממצאים לא קלים לגביו. קיומו של הכנס והביקורת שמתח שם גולדנברג, שייצג בפני הוועדה את ראש המוסד, עוררו ביקורת רבה. גולדנברג הבין מיד שטעה ומיהר להתנצל, כשהוא מגייס לצידו את הטריק השחוק ואמר: "מי שלא הבין אותי אל נכון, יכול היה לפרש זאת כביקורת". יש המבקרים גם את מה שגולדנברג מייצג: לבושו המהודר, גינוניו המתנשאים ואת העובדה שמשרדו משמש יועץ משפטי במשך עשרות שנים לחברות ממשלתיות כמו חברת החשמל ­ ובכך חוסם את הדרך למשרדים אחרים שמעוניינים בתפקיד הנחשק.הפרשה האחרונה שבה היה גולדנברג מעורב הינה פרשת פרומדיקו, שבמסגרתה הורשע מנכ"ל קונצרן טבע, אלי הורביץ, בהעלמות מס בהיקפים של עשרות מיליוני דולרים. הורביץ טען שהס תמך על ייעוץ משפטי ועל חוזים שערך גולדנברג, ושפעל בתום­לב. גולדנברג לא ייצג את הורביץ בתביעה, ואף זומן מטעם התביעה להעיד בפרשה. הורביץ עירער לבית­המשפט העליון על הרשעתו, והתיק מחכה בימים אלה להכרעת הדין.אבל איש מהמבקרים לא יכול לקחת מגולדנברג את מה שהוא: משפטן מעולה, לטיגטור בחסד. לראות את גולדנברג טוען בפני בית­המשפט זו חוויה. מספר עוזרים מעבירים לידיו את דפי הטיעון, ברגע שהוא מתחיל לדבר משתרר שקט באולם, יש לו חוש לדרמה, יש לו כריזמה, והוא ללא ספק הטוען הטוב מבין עורכי­הדין. למרות שבשנים האחרונות הוריד גולדנברג הילוך, שמו ונוכחותו נותרו 'מורידי גשם' רציניים.משרד ש. הורוביץ מזוהה לחלוטין עם גולדנברג, והשאלה הנשאלת כעת היא מה יעלה בגורלו עם הפרישה. בראש המשרד יעמדו, ככל הנראה, שני שותפים ­ עו"ד אלקס הרטמן, בן טיפוחיו של גולדנברג ועו"ד שוקי חורש, שהיה מזוהה בזמנו עם מחנה גרוס. חורש הוא שותף ותיק, המבוגר מהרטמן בעשור. על הרטמן אומרים שהוא היחיד במשרד שדבקה בו מעט מהכריזמה של גולדנברג. מי משניהם יוביל את המשרד בשנים הבאות? אנחנו שמענו שתי גרסאות: אחת מסמנת את חורש כיור ש הבלתי­מעורער, והשנייה מספרת על מסמך שקובע כי חורש והרטמן יובילו את המשרד במשותף, כאשר חלוקת אחוזי השותפות תיקבע מדי פעם בפעם, על סמך בדיקת תרומתו היחסית של כל אחד מהשותפים.בכל מקרה, מי שיוביל את המשרד יעמוד בפני בעיה לא פשוטה. למרות שבמשרד טורחים להכחיש כל מתיחות בין השותפים או חשש מעזיבת לקוחות בעקבות פרישתו של גולדנברג, הם יודעים שבלי אמנון זה לא יהיה אותו דבר. ראשית, אף אחד מהשותפים לא ניחן ביכולות של גולדנברג. שנית, במשך השנים התבסס המשרד על תחום הלטיגציה המסחרית, ולא השכיל לפתח את התחום העסקי. המשרד גם לא הותיר את חותמו בתחום ההיי­טק והתקשורת ­ תחומים הנחשבים כתחומי המחר. יהיה אשר יהיה גורלו של המשרד ­ לנעליים הענקיות של גולדנברג, אין ספק שלכל אחד יהיה קשה להיכנס.