חוש מידה צ'כי / שיחה אביגדור דגן, קשה להיות צ'כי: שיחה עם יאן מסריק מרדכי אבישי 23/06/00 כשהופיע ספרו של אביגדור דגן 'בינת השכוי' ב­1978, הוא גרם לרבים מן הקוראים הפתעה נעימה. המחבר, אחד הדיפלומטים הישראליים הוותיקים, שירת במזרח הרחוק ובכמה ארצות אירופיות. הוא יליד צ'כוסלובקיה ובתקופת מלחמת­העולם השנייה ישב בלונדון והיה מקורב אל שר החוץ הצ'כוסלובקי הגולה יאן מסריק. בתום המלחמה חזר עימו לפראג ועבד שם לצידו במשרד­החוץ. עד ספרו העברי הראשון לא נודע כסופר דווקא, וזאת על אף העובדה שרומן שלו, 'שיר הרחמים', הופיע בתרגום עברי בשנות החמישים. לפני שנים פרסם גם שירים וקובץ­שירים שלו, שהופיע בשעתו בפראג, נקרא 'מנגינות עבריות'. ב'בינת השכוי' מעלה דגן נושא, שימיו כימי עולם: יחסו של אדם אל עצם החיים, החכמה והיכולת ליהנות מהם חרף הפגעים, האסונות והסבל. יכולתו של אדם להבין את מהותם הבסיסית של החיים בהתגלמותה בדברים הפשוטים כביכול כגון זריחת החמה, יום יפה, לילה קסום. הוא מגולל שם יריעת סיפור בחן רב, באמצעות שני גיבורים ראשיים: הרופא הכפרי הזקן פראן ותרנגולו פדרו. בעקבות 'בינת השכוי' הופיעו בעת ובעונה אחת שני ספרים נוספים של דגן, 'מינואט', סיפור של ילדות בעיירה של ווה בצ'כוסלובקיה בשנים שלאחר מלחמת­העולם הראשונה, ו'ליצני החצר', סיפור הקשור בשואה, ברדיפה אחר פושע נאצי ובחיי­זכרונות של ניצולי­שואה בישראל. בין שני ספרים אלה, המנוגדים כל­כך בתוכנם, ניתן למצוא קשר והמשך: מה שהתחיל כאידיליה משפחתית בין שתי מלחמות­העולם, מה שהיה הווייה מוגנת ואוהבת לפני המבול, משתבש בשואה ונהפך לסיוט, החיים הטובים מתחלפים במוות מזוויע.אחר­כך הופיעו בזה אחר זה ספרים של דגן, שתורגמו לעברית מצ'כית, גרמנית ואנגלית: הקובץ 'סיפורים ירושלמיים', התר אחר נשמתה הפנימית של ירושלים, תוך התבוננות בכוכבים ובשמיים שמעליה; 'רחוב ושמו ממילא', שגם בו זירת ההתרחשויות היא ירושלים, האהובה על המספר; 'השען מסמטת המזלות', שנכתב יחד עם אחיו המחזאי, הבמאי והשחקן גבריאל דגן, המתרחש ביפו בין שם וכאן, בין האימה והזכרונות מהשואה והחיים החדשים והשונים מהארץ.בקובץ 'כתב­אישום' הובאו סיפורים על טרגדיות אנושיות בצל המשטר הסטאליניסטי בצ'כוסלובקיה; ב'חתונת­הזהב של פיגרו' יש סטייה מכל אשר כתב עד אז דגן והוא פונה לכיוון חדש: בשנים­עשר פרקים הוא מבקש כאילו 'לסיים' את מלאכתם של סופרים ומח ברים של יצירות נודעות, להמשיך מהמקום שבו הם סיימו את העלילה ואת קורותיו של הגיבור הספרותי ולהוסיף לטוות המשך לסיפור קיים. ב'הרובע החמישי', דגן חוזר אל פראג היהודית של ראשית המאה, ומנסה להציג טיפוסים וחיים מנומרים, בעלי יסודות שונים ומשונים, בעירו של המהר"ל.כאשר אני קורא עתה את 'שיחות עם יאן מסריק' (הספר פורסם בעבר בצ'כית ותורגם רק עכשיו לעברית) מתפרצים לקריאתי לפחות כמה מספריו הקודמים של דגן. בולט בו הקשר הפנימי העמוק בין שלושה: יאן מסריק, המחבר עצמו, שאינו מסתיר את הערצתו אל האיש, והאופי הצ'כי הרך, המכיר היטב את חכמת­ההשלמה עם המציאות. בספר מובאות הרשימות שרשם דגן מפי מסריק, בנו של מייסד הרפובליקה הצ'כוסלובקית העצמאית ונשיאה הראשון תומש גאריק מסריק, ומדינאי בזכות עצמו, לפני יותר מחמישים שנה, כששניהם היו בגלות לונדון. יאן מסריק היה הדמות הבולטת בממשלה הצ'כוסלובקית הגולה במלחמת­העולם השנייה.בדברים הנלווים לרשימות שבספר יש נגיעה למותו של יאן מסריק: השלטונות הקומוניסטיים שפלשו לצ'כוסלובקיה טענו שהוא התאבד בקופצו מקומה גבוהה בבניין משרד­החוץ, שבו התגורר. גורמים אחרים, ל רוב אחרי נפילת המשטר הקומוניסטי, עומדים עד היום על דעתם, שמישהו 'עזר' למסריק לקפוץ אל מותו, כנראה בהוראת מוסקבה.מסריק היה הומניסט מובהק בדעותיו ובהתנהגותו הפוליטית. יש עדות ברורה על יחסו האוהד אל העם היהודי, אל הציונות (בכך הלך בעקבות אביו) ואל המדינה היהודית שבדרך, בארץ­ישראל, שלה הושיט גם עזרה ממשית ביותר במישור הדיפלומטי ובאספקת הנשק הצ'כי, ששימש את צה"ל במלחמת העצמאות. קשת הנושאים, שבהם עוסקים כאן מסריק ודגן, היא רחבה ביותר, ומציגה את עולמו העשיר של המנהיג. הוא מדבר על החירות, על הקומוניזם, על הדמוקרטיה, על מעצמות ועמים קטנים, על מלחמה ושלום, על הומניזם, על השאלה היהודית, על עניינים רוחניים, על ארצות ועמים, על מלכים, מדינאים ובעלי­שם, על אמנות­החיים. הרבה מן הנאמר כאן מזכיר את התכנים והאווירה ב'בינת השכוי', ב'מינואט' וביצירות אחרות של דגן. נקודת המפגש היא באותו אופי צ'כי, מעין פילוסופיית­חיים, שנולדה והתפתחה בארצם של קארל צ'אפק וירוסלאב האשק. אולי אפשר להגדירה גם כפילוסופיה של חוש­המידה.מסריק מתלהב מאד מאנשים ומתופעות, אך עושה זאת במידה 'צ'כית' אופיינית. הוא מבקר באופן עקבי את כל הראוי בעיניו לביקורת ­ וגם זה במידה. הוא לא אוהב את הקומוניסטים, בעיקר בשל פגיעתם הקשה בדמוקרטיה ובערכי­ההומניזם, אך הוא לא רק הביע את דעותיו עליהם בלשון מעודנת, אלא גם היה מוכן לתת אשראי למהפכה הסוציאליסטית ולמאבק למען שוויון חברתי.בשנה­שנתיים האחרונות לחייו הצטייר בעיני דגן כאיש עצוב וחרד לגורלה של צ'כוסלובקיה, כאשר התברר לו שהקומוניטים ידרסו את החירויות הדמוקרטיות. לעומת זאת, בשנות ישיבתו בלונדון, וגם אחרי זה, הוא התגלה בשיחות כחסיד גדול של אנגליה, וליתר דיוק, של הדמוקרטיה האנגלית ואורח­החיים האנגלי.'שיחות עם יאן מסריק' אינו נמנה עם ספריו הטובים ביותר של דגן, ולו רק מן הסיבה שאין בו ניצוץ יצירתי. אך אפשר שהוא לא התכוון גם להשיג יותר ממה שהשיג: למסור דברים בשם אומרם, בלשון פשוטה כפי שנאמרו, בלא קישוטים 'ספרותיים'. קורא המבקש לדעת על אישיותו, על פעלו ועל דעותיו של יאן מסריק ימצא עניין בספר.