הרוצחים אושר לפרסום: ארבל אלוני ומשה בן איבגי הם רוצחיו של נהג המונית דרק רוט שמואל מיטלמן 28/07/00 הותר לפרסום: ארבל אלוני ומשה בן איבגי מהרצליה הם שרצחו, בהיותם בני 15, את נהג המונית דרק רוט.הרצח, שבוצע לפני שש וחצי שנים, תואר בזמנו על ידי בית המשפט העליון כ"אחד המקרים המחרידים ביותר שהובאו בפני בית משפט בישראל". השניים מרצים עונש של 16 שנות מאסר בגלל הרצח, ושמותיהם לא פורסמו מאחר שאת הרצח ביצעו כשהיו קטינים. בעת חופשה מהכלא ­ כשכבר לא היו קטינים ­ ביצעו שוד מזויין, ולאחר שהורשעו בו החליט בית המשפט המחוזי לפרסם את שמותיהם. הם עירערו על ההחלטה, ואתמול דחה בית המשפט העליון את הערר והתיר, בפסק דין תקדימי, את פרסום שמותיהם. כך נחשפה זהותם גם כמבצעי הרצח.אלוני ובן איבגי לא נראו מוטרדים מהחלטת בית המשפט העליון. הם שוחחו עם סניגוריהם ולא הסתירו את פניהם מהצלמים הרבים שצבאו על תא הנאשמים. הוריו של ארבל אלוני, עו"ד אהוד אלוני ורעייתו, יצאו במהירות מהאולם לאחר מתן פסק הדין וסירבו לשוחח עם עיתונאים. פה אחד השופטים אליהו מצא, טובה שטרסברג­כהן ודליה דורנר הגיעו להחלטתם פה אחד, אם כי מנימוקים שונים.השופטת שטרסברג­כהן ציינה, שלדעתה לא היה ראוי להגן על שמותיהם של השניים מפני פרסום אפילו כשהיו קטינים: "הם הורשעו בקטינותם בעבירת רצח נתעב וזוועתי, וכמו כן הורשעו בקטינותם בסדרת עבירות רכוש ואלימות, שביצעו כשנה לפני הרצח. ספק בעיני אם לא היה די בכל אלה כדי לשקול התרת פרסום שמותיהם כקטינים, במסגרת החריגים להגנה מפני פרסום, אילו הוגשה בקשה כזאת אז. אלא שהם הגדילו לעשות בכך שבצאתם לחופשה מן הכלא, וכשהם כבר בוגרים, ביצעו עבירות נוספות".השופט אליהו מצא קבע שבית משפט השלום ובית המשפט המחוזי נקטו גישה מוטעית כשזיכו את השניים בפריווילגיה של איפול על זהותם ­ פריווילגיה שאזרח בגיר מן השורה אינו נהנה ממנה. גישה זו "פגעה ישירות בעקרון פומביות הדיון והפרה גם את שורת השיוויון שבין כלל הנאשמים העומדים לדין. איני סבור כי למי שבהיותו קטין ביצע פשע חמור עומדת זכות להגנת שמו הטוב שהיא גדולה מזכותו של כל נאשם בגיר אחר, לרבות אלה שעברם נקי מכל דופי". מסוכנים השופטים קיבלו את טענת נציג המדינה, סגן פרקליטת המדינה עו"ד ז'ק חן, כי זכות הציבור לדעת את זהותם של הרוצחים. הוא טען כי לאחר שהשניים הורשעו בשוד המזויין, לא עומדת להם עוד חזקת החפות. עוד אמר, כי שלוש הפרשות בהן הורשעו, מצביעות על מסוכנותם הרבה, ודי בכך להתיר את הפרסום.הסניגורים, עורכי הדין ששי גז, גיל דחוח ואורנה ברנד, טענו בבית המשפט כי כל עוד לא הסתיימו הליכי הערעור בפרשת השוד המזויין, אין להתיר את פרסום השמות. לטענתם, פרסום כזה יביא לפרסום שמותיהם בקשר לפרשת הרצח ­ שלגביה יש להם זכות שלא יפורסמו שמותיהם. הם גם גרסו, כי סיכויי השניים לזכות בערעור על ההרשעה בפרשה החדשה טובים ביותר, ואם אמנם יהיה כך, הפרסום יפגע בהם באופן בלתי הפיך.סניגורו של בן איבגי, עו"ד ששי גז, אמר לאחר ההחלטה: "חשבנו, שהעובדה שהם ביצעו את המעשה בהיותם קטינים, תבטיח להם את זכותם שלא להיחשף עד סוף חייהם. אבל בית המשפט סבר אחרת, ואנו מקבלים בהכנעה את ההחלטה, אם כי לדעתי יש להם יותר מסיכוי לזכות בערעור על הרשעתם בשוד".פרקליטתו של אלוני, עו"ד אורנה ברנד, הוסיפה: "סברנו שהיות והתיק מעורר תה ודה ציבורית כה רבה, היה ראוי להמתין להחלטה בערעורם על ההרשעה בשוד. משום שאם יזוכו בעירעור, הרי הפרסום יגרום להם נזק בלתי הפיך. לצערי, עמדתנו לא התקבלה".* * * משה בן­איבגי: היסטוריה ארוכה של גניבות, פריצות ומעשי אלימות משה בן­איבגי, בן 21, נולד כבן בכור לאב ז'ילבר, נכה קשה כתוצאה ממחלת הפוליו, שעבד ב"בזק" וב"כור", ולאמו שלומית, עקרת בית. הוא גדל והתחנך בהרצליה, וכשהיה בן תשע התגרשו הוריו.בן­איבגי נשאר להתגורר עם אביו, והאם עזבה את הבית לתקופה ארוכה ונסעה לחוץ­לארץ. בן­איבגי, מושיקו בפי חבריו ובני משפחתו, התקשה לקבל את העובדה שהוריו התגרשו, ואת עיקר כעסו היפנה לעבר האם ש"נטשה". בן­איבגי נטל אז על עצמו את תפקיד האם וטיפל באב ובאחיו הקטן, שחיו בדלות קשה.בגיל 13 הועבר לפנימיה החקלאית בן­שמן שם שהה כשנה. הוא חזר להרצליה, ומגיל 14 החל להסתבך עם החוק: גניבות, פריצות ומעשי אלימות. הוא הורחק מבית הספר והועבר לבית הספר סמדר בהרצליה, שם לומדים ילדים מבוססים.בבית הספר החדש הכיר את ארבל אלוני, ובין השנים התפתח קשר עמוק. השניים החלו לנהוג בכלי רכב ללא רישיון, ובגיל 15 נעצרו כשרכבו על אופנוע גנוב. לאחר מכן גנבו השניים מכונית ­ ושרפו אותה. השניים גם הישרו אווירה של טרור על חבריהם בבית הספר.האב ניסה אז להפריד בין שני הנערים ­ אך ללא הצלחה. בני משפחתו של בן­איבגי טוענים לאורך כל השני ם, כי בנם רק נסחף אחר ארבל אלוני, בעל האופי החזק. "האופי שלו חלש, וארבל היה מבחינתו נקודת משען להישען עליה", אמרו. "חבל רק שהחברות פנתה לכיוון קרימינלי מסוכן ושהדברים הסתיימו כך". * * * ארבל אלוני: בן למשפחה מבוססת, תלמיד טוב, נער­עבריין ארבל אלוני, בן 21, הוא בן למשפחה מבוססת, המתגוררת בשכונת יוקרה. אביו, עו"ד אהוד אלוני, היה בעבר קצין נוער במשטרה ואחר כך הפך לעורך דין עצמאי. אמו היתה חוקרת נוער ואחר­כך מורה לספורט.ארבל נחשב לילד הבולט במשפחתו: תלמיד טוב, ומאז 1993 התבלט גם במעשי עבריינות. באותה שנה הכיר את משה בן איבגי, ואז גם החלו להיפתח נגדו, בזה אחר זה, של תיקים על עבירות רכוש, ביניהן גניבת אופנוע, נהיגה ללא רישיון, גרימת נזק לרכוש בית הספר, גניבת בקבוקי משקה מסופרמרקטים, הצתת רכב ותקיפת נערים. כל זה בשנה שלפני רצח נהג המונית.האם, שהבינה כי בנה מידרדר לעיסוק בפלילים, החלה לעקוב אחריו, אבל בעצת פסיכולוג הפסיקה את העיקוב. ""הורים לא מחנכים ילד לפשע והם לא אשמים במה שעשה", אמרה האם בעבר. "לפעמים נופל על משפחה ילד מפגר, ולפעמים נוחתים עליך דברים שקשה להאמין שהבן שלך מעורב בהם ולמה הדברים האלה קורים למי שחינך את הילד לאהבת אדם ולערך של מוסר ושמירה על החוק".מהרגע שבנם נעצר בחשד לרצח, נתנו ההורים גב לבנם וסייעו לו במאבק המשפטי ובמאמצי השיקום שלו בכלא. האם נלחמה במחלה קשה והאב המשיכו בחיים ר גילים. הם ניסו להיראות שלווים ונתנו את כל כולם למען חמשת הילדים שחיו בבית.לפני כשנתיים, לאחר שעל המשפחה נחת אסון נוסף, אמרה אחת מחברותיהם: "מדובר באנשים למופת שנקלעו לצרות, כאילו משהו קילל אותם".