כנראה ששוב אנחנו צריכים לדבר על יחסה של האורתודוקסיה הישנה ללהט"בים, כי כנראה ששוב מישהו כאן מרגיש מאוים.
לא הייתי כותב את הטור הזה, אלמלא נחשפתי ממש באותו היום לשני כתבים שעוררו בי משהו שנע בין תסכול גדול לשאט נפש. הראשון, חוברת שכתב בחור חמד בשם מיכאל פואה, בשם מוסד המתקרא בהדר: "התנועה לחיזוק ערכי המשפחה בישראל". המאמר השני, נכתב ע"י יואב שורק המוכשר, בכתב העת החצי אקדמי השילוח בו הוא מכהן כעורך.
בשניהם מופיעה פתיחות וקבלה לכאורה של ההומו או הלסבית או הבי, או הטראנס – הוא לא אשם. הוא רק קצת חלש. הרי לשכב עם שאהבה נפשך בת או בן מינך, זה כמו ליטול סיגריה בגניבה, או לחילופין כמו אלכוהול. אתה יודע שזה לא טוב לך, אבל הפיתוי עלול לגבור עליך. אופסי.
בקיצור, טוענים שני הכותבים המכובדים, זה ממש נורמלי שממש מתחשק לך להפשיט את שכנך לספסל הלימודים ולעשות בו שפטים, אבל עדיף שתשכח מזה מהר. זה יפה. זה אפילו מתקדם. לכאורה.
דא עקא, כי הקורא התמים שימשיך לקרוא את שני הכתבים הדומים והשונים, יבין עד מהרה שאין דאגתם של הכותבים נתונה לחשקיה של בת האולפנה התמימה ששמה עינה בחברתה, אלא במשהו מהוגן, חשוב ומבוסס בהרבה. ערך המשפחה. ואפילו יטענו שניהם, גם המשפחה היא רק תירוץ. מה שמעניין אותנו באמת היא המשכיות הדורות. שכן יש רק דרך אחת נכונה לעשות משפחה. שלא נתבלבל ושלא נבלבל – אבא אמא וילדים. כל השאר הם איום ממשי על העם היהודי, העולם הידוע לנו ומערכת השמש כולה.
הגיע הזמן שנשתחרר מהצביעות, ההצטדקות והנאורות הלכאורית, הקריאה לריסון בשם המשכיות הדורות. יש קווירים בעולם. יש משפחות חדשות, חילוניות דתיות וגם כאלו על הרצף. שהרי זה בדיוק מה שמדאיג אותם. הרצף. כל רצף. כל ראייה שאינה מקטלגת, מגדירה, מסדרת ומבחינה מאיימת על סדרי עולמם ההיררכי-תאוקרטי. העולם החדש, עולם שבו מושגים של שחור ולבן "נכון ולא נכון" הופכים אפורים, ולפעמים, מה לעשות, גם ורודים. ומה שנשאר באמת בעולם של פואה מחד ושורק מזה, היא ההיאחזות הריקה בערכים "של פעם", שאינם ערכים אלא חוקים שאבד עליהם הקלח כבר מזמן. דווקא הרוח הרעה הזו הקוראת לשמרנות אך ורק לשם השמרנות, היא הבגידה בערכים "של פעם". ערכים כמו ואהבת לרעך כמוך, כמו חמלה, כמו "כלל ישראל".
רוב הציבור מבין היום שמי שמצפה מהומו להפסיק לאהוב כדי לא לפגוע בהמשכיות הדורות, מי שמוכן לגזור על רעהו ציות עיוור לממסד ולא ללב, הוא המסכן את המשכיותנו כאן, ובכלל. ברוב הבתים שומרי המצוות מבינים שהומו זה לא מחלה, שלסבית היא לא סיכון לשום דבר ולאף אחד. בניגוד לגבהות לב, ליוהרה ולשנאת האחר, זה עוד לא הרג אף אחד.
לשמחת כולנו, גם פואה ושורק יודעים שמילותיהם נועדו אך ורק למי שמשלם את משכורותיהם ולא לקוראיהם. האורתודוקסיה של היום מתקדמת וליברלית. יש ארגונים להומואים ולסביות דתיים, למשפחות חדשות, והדור האורתודוקסי הזה חוגג את הרצף ובגדול. הנתק בין הממסד לבין השטח ניכר, וגם החמורים שבפמפלטים כבר לא יעזרו. הפריחה שיודעת הציונות הדתית בעשור האחרון מגיעה לא בזכות הממסד המקפיד, אלא להפך, בזכות השטח הפרגמטי, המכיל, המבעבע והמתערה, האוהב והנאהב.
האהבה תנצח. גם כאן. אפשר להיות דתי למהדרין, פלורליסט, פתוח וסובלני. רק להסתכל ימינה ושמאלה, העתיד כבר כאן.
