ביום ראשון הקרוב תתקיים שוב ישיבת ממשלה בגבעת־רם בירושלים. את הישיבה ינהל ראש הממשלה בפועל יוסי דגן, ראש המועצה האזורית שומרון. דגן, בדיוק כמו בשבוע שעבר, יישא דברי פתיחה, ואחר כך יעניק את רשות הדיבור לשרים, שיעלו אחד אחד לדוכן הנואמים המאולתר. כל אחד יקבל ממנו תדרוך קצר וישמור בדבריו על המסרים המיליטנטיים הנכונים. כולם יודעים שעוד מעט בחירות ואסור לריב עם דגן, שמחזיק תחת ידו 7,000 מתפקדים של הליכוד וקרוב ל־130 חברי מרכז.
ראש הממשלה הפיקטיבי, בנימין נתניהו, ישב בלשכתו וירתח מזעם. הוא ישמע את קולות השרים הבכירים בממשלה שלו צועקים בחוץ ומכים בו בזה אחר זה, ברוח הדרישות של דגן, שתכליתן הסופית היא לספח אלינו את יהודה ושומרון. השרים יריב לוין, אלקין, אקוניס, חיים כ"ץ, גלנט, אלי כהן, בנט, אורי אריאל ומי שיצטרף אליהם ביום ראשון הקרוב יתקפו את המדיניות של הממשלה, שלא עושה מספיק לחיזוק ההתנחלויות ולא נלחמת כראוי בטרור.
"פעם שלישית שאתה מקים לנו את אותה ועדת הסדרה. תפסיקו לחרטט אותנו", ידרוש דגן בנאומו, בביטוי שהפך להיות שגור בישיבות הממשלה של נתניהו. שרי הליכוד הטעונים יגיעו מההפגנה המתוכננת לישיבת הממשלה ויתבעו צעדים מיידיים, כאילו שנתניהו לא ביקר השבוע במקום הפיגוע בגבעת־אסף, והבטיח לחזק את ההתיישבות ולהילחם בטרור בכל הכוח.
"איפה המחסומים? הגדרות? המצלמות? התקציב להגנת יישובים?" יחזרו השרים על דברי דגן. ביום ראשון שעבר נתניהו התעצבן והודיע כי לא יפגוש את ראשי המועצות ביו"ש שמפגינים נגדו. השר אלקין התייצב מולו. "אתה תפגוש אותם כמו שאתה פוגש את ראשי היישובים בעוטף עזה", התעקש אלקין, וזכה כמובן לחיזוק חיובי אצל דגן.
נתניהו יעמוד חסר אונים גם הפעם מול השרים שלו, שיודעים כי גורלם הפוליטי תלוי בדגן. אם דגן יפנה להם עורף, הם עלולים להפסיד את מקומם בעשירייה הראשונה, השנייה ואולי אפילו בכנסת. לא לחינם כולם נהרו לחגוג עם דגן את ניצחונו בבחירות האחרונות (אבל איש לא בא לחגוג עם משה ליאון, ראש העיר ירושלים, שהיא קצת יותר חשובה מהמועצה האזורית שומרון). כולם גם הגיעו לחגוג עם דגן את הולדת בתו יובל.
ביום שני ישב דגן בכנסת וניהל גם משם את ענייני הליכוד והפריימריז. שרים וחברי כנסת עלו אליו לרגל, הביעו נאמנות וביקשו תמיכה. ח"כ מיקי זוהר, אחד הקיצוניים בליכוד, התחנן לקדם הסדרה משלו. זוהר הסתכסך כנראה עם אחד מקבלני הקולות במרכז וביקש מדגן לפתור לו את הבעיה. "תשאיר לי, יהיה בסדר", הבטיח לו ראש הממשלה, סליחה, ראש המועצה.
מבקש ומקבל
בסוף, גם נתניהו משנה כיוון. הלחץ עובד, בעיקר אחרי האירועים הקשים בשטח. פעמיים בשנה האחרונה התייצב דגן מול נתניהו. לפני שנה הוא קיבל ממנו 800 מיליון שקל לכבישים עוקפים. לפני חצי שנה הוא איים על נתניהו ש"צריך להחליף אותך", וקיבל פגישה מיידית ותוספות בנייה. אין ראש מועצה אזורית במדינה שמחזיק כל־כך הרבה כוח מול הממשלה. היום דגן מבקש, מעבר לצורכי ביטחון, הסדרות חוקיות של התנחלויות והרחבה של נוספות.
הבעיה היא שדגן הוא ראש ממשלה שעדיין לא נבחר וחבריו ראשי הרשויות הם מיניסטרים ביהודה ולא במדינת ישראל. ראש הממשלה הנבחר מסתייג מכל מה שהם דורשים, החל מחוק ההסדרה ועד לחוק לגירוש משפחות מחבלים, שעברו השבוע בקריאה טרומית בתמיכתו של נתניהו אך בניגוד לדעתו. נתניהו, כמו כל ראשי מערכת הביטחון והמשפט, יודע כי החוק יביא לתסיסה רבתי בשטח ולא יעמוד בשום מבחן חוקתי. "יש לנו תחושה שיש לנתניהו אג'נדה שונה", אמר דגן המאוכזב לחבריו. זה לא עניין של אג'נדה אלא של היגיון וראייה לטווח ארוך.
זהו היה שבוע קשה, אחרי שאיבדנו בתוך יומיים תינוק בן יומו, עמיעד ישראל איש־רן, ושני חיילים, יוסף כהן ויובל מור־יוסף ז"ל. הטרגדיה הגדולה הופכת למורה דרך, ובסוף נתניהו והשרים יקבלו את כל הדרישות של דגן וחבריו. אני חושב שזו טעות. התנחלויות מבודדות מסכנות את חיילי צה"ל. אימהות לא צריכות להדיר שינה משום שבניהן שומרים על מאחזים אידיאולוגיים אך חסרי ערך ביטחוני, ולא מדובר כאן בחניתה ולא ביסוד־המעלה. ההתנחלויות המבודדות רק מגבירות את החיכוך ומחריפות את הסכסוך עם הרשות הפלסטינית, שאנחנו מנהלים עימה יחסים ביטחוניים מורכבים.
בתחילת השבוע ניסתה ציפי לבני (המחנה הציוני) להסביר את העמדות הללו לראשי המתנחלים, בביקור שקיימה ועדת החוץ והביטחון בעפרה. דגן וחבריה הסו אותה בצעקות בטענה שהיא שונאת ומתנשאת. אני במקומם הייתי מקשיב בנימוס. הימין כבר ניצח, כפי שראינו, הפתרון המדיני לא קיים בגללם והשמאל מזמן על הקרשים. קצת נדיבות כלפי החלש והמיואש לא תזיק, אפילו רק למראית עין.
