רוב הרבנים סבורים שלפי ההלכה אסור לבנות לשרת בצבא. אני דווקא חושב שמותר להן. בהחלט לא כל מקום בצבא מומלץ לבנות, ובהחלט כדאי למי שרוצה להתגייס להקדיש זמן ללימוד תורה ולהכנה רוחנית לפני השירות הצבאי. אבל לדעתי אי אפשר לומר קטגורית שאסור לבנות לשרת בצבא.
אני אומר זאת כבר לא מעט שנים. בהתחשב בעלייה בשיעור הבנות הדתיות המתגייסות, נדמה לי שהיום נחוץ לומר גם את האמירה המשלימה: מותר לבנות גם ללכת לשירות לאומי. האופציה הזו נתפסת היום כפחות אטרקטיבית, והשירות הלאומי מותקף מבפנים ומבחוץ. הציבור הדתי־לאומי סלד מההתנפלות המכוערת של מרב מיכאלי על מתנדבות השירות הלאומי, אך גם שם יש היום אולפנות שבהן תלמידה שהולכת לשירות לאומי קצת מתביישת בפני חברותיה. צריך להזכיר שוב את שבחיו של המוסד המפואר הזה.
פעם שמעתי מפרופ' שלום רוזנברג, שהעולם הנוצרי הציב דגם של חסד מרשים: הנזירות, שמטפלות במסירות בחולים ובנזקקים, ומוותרות לשם כך על חיי משפחה. בנות השירות הלאומי של ימינו, אמר רוזנברג, הצליחו ליצור דגם חלופי של חסד יהודי. ואכן, מרשים לראות נערות שעוזבות הכול למשך שנתיים ומתמסרות לעזרה ולחסד, לפני שיעברו ללימודיהן ולהקמת משפחתן. ידן מושטת לחולה ולזקן, לתשוש בנפשו ולחלוש בגופו. אין דבר יפה מזה.
המצב החוקי היום בנושא השירות אינו מוצלח. לא טוב שנערה חילונית חייבת לשרת בצבא, בעוד נערה דתייה יכולה לבחור האם היא רוצה צבא או שירות לאומי, או בכלל לדלג על שניהם. הייתי רוצה שכל בת בישראל תוכל לבחור בין צבא לשירות לאומי. אך בהתחשב בחוק הקיים, צריך לזכור שאין זה מובן מאליו שבנות שפטורות מגיוס מתנדבות מרצונן החופשי לשירות אחר. החוק מאפשר להן להתחיל מיד את השלב הבא בחיים, והן אינן מנצלות את הפטור (הלא מוצדק) הזה.
צריך להודות שיש בעיות במנגנוני השירות הלאומי של ימינו. בנות מספרות שתהליכי המיון בשירות הלאומי מסורבלים ומעיקים מאוד, ושאין הכנה מספיקה למשימות המאתגרות של השירות. רבות מהן מציינות שבשני התחומים הללו הצבא עולה בהרבה על השירות הלאומי. הקביעה הזו צריכה להדליק נורה אדומה, שהרי כל מי ששירת בצבא יודע שצה"ל אינו מפגין הישגי שיא של יעילות ארגונית. בעדינות אומַר שהפקידים שמובילים בצבא את הליכי המיון והשיבוץ אינם מופת שווייצרי של יעילות חסרת פשרות ושל תודעת שירות מפותחת. אם הם זוהרים באור יקרות בהשוואה לתהליכים המקבילים בשירות הלאומי, הרי שיש הרבה מאוד מה לשפר בשירות.
צריך לשפר מאוד גם את מגוון התקנים והמשימות שמציעים לבנות השירות הלאומי. פעם בא לשוחח איתי אחד הלוחמים הגדולים נגד שירות צבאי של בנות. אמרתי לו: אתה הרי יודע כמוני, שלא מעט מהבנות הדתיות שהולכות לצבא מגיעות לשם משום שהשירות הלאומי לא הציע להן משימה משמעותית. נמאס להן לרדוף שנה שלמה אחרי איזה רכז הדרכה במדרשת טיולים בתל־חמציץ, כדי שבסוף יזכו אולי להיכנס למקום שמיני ברשימת ההמתנה. בזמן שהשירות הלאומי מייבש אותן בציפייה לתקן שאולי יתפנה, הצבא מציע להן תפקידים טובים ומאתגרים. במקום להילחם בצבא ובחיילותיו ולהשמיץ אותן, אתה יכול לרתום את כוחותיך הרבים לשפר את השירות הלאומי. זה יועיל יותר למטרותיך. בן שיחי, איש טוב ומרשים, ענה לי: אתה צודק, אבל המערכת של השירות הלאומי כבר מקולקלת מדי; אין סיכוי לתקן אותה.
יש לי השגות מוסריות על השיקול הזה: אם הוא חושב שבשירות הלאומי יש בעיות, זו לא סיבה לצעוק על הצבא ולהשמיץ את החיילות. אבל יש לי גם השגות מעשיות על דבריו. אני דווקא לא חושב שהשירות הלאומי מקולקל לבלי תקנה. בשנים האחרונות אני שומע על צעדי תיקון חשובים ומועילים, וגם על עוד ועוד תקנים חדשים בתחומים חשובים ואטרקטיביים. נכון הוא שעוד יש הרבה מה לשפר. צריך לקדם את השירות הלאומי לא כדי שהבנות לא ילכו לצבא, אלא משום שהמפעל היפה הזה צריך להיות עוד יותר יפה.
בנות השירות הלאומי ויתרו על הילת המדים ועל תהילת הנשק, אך גם הן חיילות: חיילות של עזרה וחסד, חיילות של חמלה ואהבה. כשאתם רואים אותן ביום ראשון נוהרות באוטובוסים מבתיהן, חבויות כמנהגן מתחת לתיק גב כביר, הצדיעו להן בליבכם.
מילה אישית מהמאיירת: "את פרויקט הגמר שלי במכללת אמונה הקדשתי לזיכרונותיי מהשירות הלאומי. זו הייתה בשבילי חוויה עמוקה ומשמעותית, שעיצבה גם את המבט שלי החוצה על החברה הישראלית וגם את המבט פנימה, על עצמי ועל הקשר שלי עם בני אדם בכלל. כל יום בשירות הביא איתו התמודדויות לא קלות.
בשנים האחרונות, כל פעם שאני שומעת את המילים המזלזלות שנשלחות אל השירות הלאומי, כואב לי באותה פינה בלב, וחשוב לי להשמיע את הקול האחר, שמלא כבוד למי שנושאות על גבן משימות לא קלות בשנים האלה. תודה לכן".
