כשאדי החומר המחטא לפני החיסונים כבר התנדפו, אפשר לנסות לדבר בשיקול דעת על הפולמוס סביב חיסוני החצבת. אבל בעצם, עדיין אי אפשר. כשברדיו אנחנו שומעים שמחלקות שלמות בבתי חולים נחשפו לחולה, או אוטובוס שלם נקרא להתחסן כי ישב בו ילד חולה, איך אפשר להתייחס לכך בקור רוח?
אני גרה ביישוב נחמד. זהו היישוב המדורג חמישי בארץ בדירוג ה"לא מחוסנים"; 18 אחוזים מהתושבים בוחרים לא להתחסן ולא לחסן את ילדיהם. אפילו בשבט תראבין מחסנים יותר. זוהי קהילה מתוקה מאוד מכל הבחינות, חוץ מהבחינה הזאת. כי להתחסן זאת לא רק שאלה אידיאולוגית, זאת גם שאלה חברתית. והעובדה שאוטובוסים שלמים נמצאים עכשיו בדרך למרפאת אחיות חמושות במחטים אומרת שאין זו שאלה חברתית היפותטית, אלא כזו שחיים של רבים תלויים בה.
אין לי בעיה עם אוכלי קציפות כוסמת אורגנית, אצות מאודות או חטיפי בוץ. תשתוללו. אני מוקפת בכאלו שלא לוקחים תרופות קונבנציונליות מתוך עיקרון, וגם במקרה של סרטן חלילה מסתפקים בשתיית תה מרווה חזק במיוחד. שיהיה להם לבריאות, כל עוד זה נוגע להם ולבני ביתם בלבד.
יש המנפנפים באג'נדה הזאת ומחייכים בחמלה אל כל מי שנותנים לילדיהם אנטיביוטיקה במקרה של דלקת, או אפילו יולדים בבית חולים. אם תשאל אותם ואם לא, הם יסבירו לך שללדת בבית זה טבעי, ושאנטיביוטיקה היא רעל או קונספירציה של חברות התרופות. העניין הוא שכשילדו בבית היה גם מאוד טבעי למות בלידה, ולפני המצאת האנטיביוטיקה תוחלת החיים הייתה 35. אז תנו לי מהרעל הזה בבקשה.
וכשהרעל הזה הוא חיסון נגד חצבת, שהצליח לעצור את המגפות ובכך להציל המונים, אז העובדה שהילדים שלהם לא גוססים עכשיו מהמחלה הזאת פירושה שאנשים אחרים כן נותנים לילדיהם את הרעל הזה.
לגיטימי לא לחסן, כל עוד ההחלטה נוגעת לאדם עצמו בלבד. "בלבד" משמעו לא לשכניו, לחבריו, לילדיו. חוסר האחריות שאנשים נוטלים לעצמם באצטלה של טבעיות הוא מקומם. כי מי שלא מחסן את עצמו או את ילדיו הוא אנוכי. אולי לא במודע, אבל בפועל. הוא כנראה לא יחלה, כי רוב האוכלוסייה עדיין מחוסנת.
על כך נוסף היבט מקומם: אם אני רוצה לשמור על המשפחה שלי בריאה, אני צריכה להימנע מחולים, מאלו שנחשפו למחלה, ומהבלתי מחוסנים שיכולים לשאת את הנגיף. למה? כי גם מי שהתחסנו יכולים לחלות: אם הם לא השלימו את מסלול החיסונים שלהם בגלל גילם הצעיר, אם מערכת החיסון שלהם חלשה בגלל זקנה או מחלה, אם הם ילדים חולים שלא יכולים להתחסן, או אם הם באחוזון הקטן שאף שהתחסנו – עדיין ילקו במחלה.
אז כאמור, אם אני רוצה לשמור על המשפחה שלי, אני צריכה להימנע ממפגש קרוב עם מי שלא התחסנו, מחשש להדבקה. עכשיו, לא נעים לא להזמין ילד למשחק או משפחה לארוחה רק בגלל האידיאולוגיה שלהם, נכון? אז יש משפחות שזה כבר נעים להן, שמדירות את הבלתי מחוסנים, מה שגורם לבלתי מחוסנים להיעלב ולהתקומם. הרי מדובר באידיאולוגיה לגיטימית, הם טוענים, וזה ממש לא יפה לדחות אנשים בגלל האמונות שלהם.
ובכן, אני מוכנה להזמין שמאלנים לארוחה: אין לי בעיה עם אידיאולוגיה שונה משלי. אבל מי שלא מחוסנים אינם נוקטים רק מחשבות אלא גם מעשים, שעלולים לפגוע במשפחה שלי. רצוי לעשות את זה נחמד ובנימוס, אבל זה צריך להיות ברור: אני אוהבת אתכם, אבל אם לא חיסנתם את הילדים שלכם – ניפגש בשש אחרי המגפה.
