ראשי הקואליציה לא ידעו שהיום הם הולכים לבחירות. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן היה הראשון שהודיע הבוקר שנגמר הטקס, הרבה לפני הזיגזג של יאיר לפיד, שהודיע כי לא יתמוך בחוק הגיוס ולמעשה הפיל אותו עוד לפני שעלה להצבעה. יו"ר הבית היהודי השתתף בצהריים בהלווייתו של אחרון לוחמי מרד גטו ורשה הרחק מהמשכן ומהסערה הפוליטית ושמר על דממת אלחוט לאורך שעות הצהריים. יו"ר כולנו משה כחלון זכה סוף סוף ש(כמעט) התגשמה נבואתו, בחירות במארס, וכינס מסיבת עיתונאים מחויכת.
גם באופוזיציה, למרות דלילות המנדטים, נשמעו צעקות שמחה עת הגיעו ההתראות הראשונות אל הטלפונים שלהם. ישיבת סיעת המחנה הציוני התפזרה תוך צהלות שמחה, יו"ר המפלגה אבי גבאי נראה מחייך מאוזן לאוזן וכך גם חברי מפלגתו (ועוד עם עשרה מנדטים בפתח). גם אביגדור ליברמן היה נראה מאושר – אי אפשר לקחת ממנו את הקרדיט להוצאת הלבנה הראשונה מחומת הקואליציה עם התפטרותו ממשרד הביטחון. גם לו נכונה עוד עבודה קשה במאבק מול גוש המרכז שהולך ומתרחב.
לוח הזמנים הוא כזה (כדאי לתלות ולשמור): הצבעה על פיזור הכנסת תתרחש ביום רביעי; הפריימריז בליכוד יהיו בסוף חודש ינואר; והבחירות הכלליות בתחילת חודש אפריל, ימים ספורים לפני חג הפסח. בפתח ישיבת סיעת הליכוד חשף נתניהו כי "המצב הביטחוני הרגיש" אותו הזכיר לאחר התפטרות ליברמן והאולטימטום של בנט אכן היה מבצע המנהרות בצפון. לדבריו, המבצע נמצא לקראת סיום ולכן אין סיבה כעת, משמלאו לממשלה ארבע שנים רצופות של כהונה, ללכת לבחירות. עם הקדמת הבחירות, נתניהו גם הודיע למעשה על קבורת חוק "גדעון סער". בבחירות המתקרבות נתניהו סומך על הנשיא ונראה כי השלים עם הלקונה בחוק.
חוק הגיוס, שנדחה כבר שנה ארוכה, יקבל עכשיו דחייה נוספת מבג"ץ עד להרכבת הממשלה הבאה. לנתניהו אין רוב להעביר את החוק כעת ללא החרדים ויש עתיד, ואין סיבה לצאת לקרבות אבודים ערב בחירות. לפיד הסיר בשבילו את הערמונים מהאש ולמעשה דחה את המשבר הקואליציוני לפתחה של הממשלה הבאה. החרדים כאן כדי להישאר וכך גם צה"ל – בסוף יתקבלו פשרות לטובת הציבור החרדי ואולי הפעם דווקא כשלפיד שותף בכיר בממשלה.
ראש הממשלה הודיע היום עוד כי יסודות הקואליציה הבאה שיקים (אם יקבל את המנדט מהבוחר) יושתתו על הקואליציה הנוכחית. בשורות טובות לכל הנוכחים, אך אין ספק שנתניהו לא יהסס לאמץ לקואליציה את גנץ, אורלי לוי ואפילו את יאיר לפיד – קואליציה רחבה לקראת המהלך המדיני שבפתח. בחלק הסגור של ישיבת סיעת הליכוד אמר נתניהו כי "שום דבר לא מובטח וצריך להילחם בצורה אדירה. אנחנו נתמודד עם כוחות גדולים ונצטרך לגייס ציבורים גדולים. המבחן שלנו יהיה בגיוס התומכים שלנו". מבחינתו אין להספיד עוד את חזון 40 המנדטים ממאי האחרון בתקווה להקטנת התלות בשותפים הפוליטיים.
נתניהו גם מכיר נעלם אחד כנראה שכולנו לא מכירים – המלצת היועמ"ש בתיקיו לא תחכה ליוני, מועד הבחירות הנוח ביותר עבורו.
עד הבחירות המתקרבות לקראתנו בצעדי ענק ייפרדו מהכנסת לפחות 40 מחברי הכנסת הקיימים, מה שלא מנע מהם לפזר חיוכים לכל עבר במהלך היום. במקביל יתעצמו המאבקים הפנים-מפלגתיים – זירת מפלגת העבודה צפויה להפוך לאלימה יותר אם הסקרים לא יתהפכו לטובה, השותפות עם לבני מוטלת בספק וכנ"ל היכולת של גבאי לשמור על השריונים שביקש. בזירת הבית היהודי – הריצה המשותפת עם האיחוד הלאומי תקבל תג מחיר גבוה יותר ככל שהבחירות יתקדמו. בנט יידרש לנקוב במחיר כעת לפני שיילחץ אל הקיר מאוחר יותר. באיחוד הלאומי עצמו יידרשו להכריע בין סמוטריץ' לאריאל.
מפלגת כולנו צפויה לשנות צורה וצבע לפני הבחירות המתקרבות עם פרישתו הצפויה של גלנט ואולי הפרשתם של אחרים על ידי כחלון עצמו. המאבק הפנים-חרדי ביהדות התורה יגיע לשלב ההכרעה על ריצה משותפת בשינוי התמהיל בין אגודת ישראל לשותפותיה. מפלגות הימין שמחכות בחוץ יוכלו לראשונה להראות האם כוחן גדל מאז הבחירות האחרונות או ששוב ישאירו מנדטים לא מבוטלים בחוץ.
ושאלת השאלות, תקוות התקוות – בני גנץ סוף סוף יגיד את שעל לבו. האם הוא שמאל או ימין, תומך שתי מדינות, גיור, גיוס, כותל? משהו? ברגע שיתחיל להביע את עמדותיו תינתן האות משמאל ומימין לתקוף אותו ולנסות למנוע ממנו לגרד מנדטים ממפלגות קיימות. גם אורלי לוי תיאלץ סופסוף להציג את מפלגתה לבוחר וכך גם עדינה בר שלום. שותפויות וחיבורים – רק לקראת סוף הדרך.
