מאה ואחת שנים כבר חלפו מאז כתב חיים נחמן ביאליק, ש"מפתח הזהב של החינוך העברי הוא הלשון העברית". בכך, למעשה, כבל את מערכת החינוך להוראת העברית, בנחושתיים של מחויבות ואהבה.
כל כך הרבה השתנה מאז, וגם כל כך מעט.
הלשון העברית, אותה הצלחנו להחיות מעפרה באורח פלאי ואפילו נסי, היא מתנה חד פעמית ויקרה מפז שנתנה בידינו ההיסטוריה. המחויבות שלנו לגביה, כאנשי הוראה וחינוך, כפולה:
כערך פרטי ואישי, בהיותה כלי הביטוי הבסיסי ביותר של האדם בקשריו עם סביבתו. וגם כערך כללי ולאומי, בהיותה המאחד הגדול והרכיב הבסיסי ביותר ביצירת האומה והזהות הלאומית, שאנו שואפים לטפח בקרב דורות העתיד של עמנו.
בצד הפרטי, מחקרים המצביעים על קשר ישיר בין שליטה בשפה לבין השתלבות מוצלחת בשוק העבודה, רק מגבירים את המחויבות שלנו כלפי התלמידים לתת בידיהם כלי חיוני זה. מחויבות זו נתקלת בקשיים גוברים: מחד, תרבות הרשתות החברתיות מרדדת את השפה וגורמת לתלמידים להתקשות בניסוח רעיונות מורכבים בכתיבה ובדיבור. מאידך, סובלת המערכת ממחסור במורים ובגננות שהוכשרו ללמד עברית.
בצד הלאומי, תהליכי גלובליזציה ומעבר לעולם מקוון משפיעים בחוזקה, ובמובן מסוים אף יוצרים האחדה, בשדות פעולה אנושיים רבים, לרבות תרבות, מסחר, תעסוקה ועוד. תהליכים אלו מהווים איום מוחשי עבור העברית – שפה שדובריה מעטים ביחס לכלל האנושות, ואין לה נוכחות בחיים הגלובליים. דוגמה לכך אנו רואים בימים אלו, עם הפרסומים על ראשית מעבר הדרגתי ללימוד בשפה האנגלית באוניברסיטה העברית ובטכניון.
אבל העברית, כאמור, היא אוצר חד פעמי שהופקד בידינו. לעומתה, זוכרת ההיסטוריה האנושית עשרות שפות שנכחדו ברבות הזמן. למעשה זה היה כמעט גם גורלה של העברית. על כן, בהנחיית שר החינוך נפתלי בנט, אנו רואים כחובה עליונה לשמור עליה מכל משמר, חרף האתגרים ורוחות הנגד, ואנו עושים זאת באמצעים הבאים:
הפכנו את השפה הדבורה לחלק מתוכנית הלימודים של החינוך הלשוני, הכוללת טיפוח הבעה בעל פה ותרבות דיבור, התנסות בדיבור בפני קהל ואף שימוש נכון והולם בעגה (סלנג), בה אנו רואים כמעשירה את המאגר הלשוני ואף מחפה על דלות לשונית בתחומים מסוימים.
על מנת לעמוד במטרה שהצבנו לעצמנו – להביא את התלמידים לכדי שליטה מלאה בכל רבדיה ומשלביה של השפה, אנו פועלים לחיזוק מיומנויות הקריאה, הכתיבה, הדיבור וההאזנה, בדגש על פיתוח וקידום איכות הוראת העברית, וקידום המאמץ הממוקד בפריפריה לשם צמצום פערים.
אולם מעל לכל, משימתנו היא לטפח בלב התלמידים את האהבה לעברית, שהיא האהבה לעצמם, לעמם ולמולדתם.
היום הוא יום העברית והוא מצוין לכבוד מלאת 160 שנה להולדתו של אליעזר בן יהודה, שהיטיב ממני לתאר אהבה זאת, כבר לפני למעלה ממאה שנה:
"רק בחנכנו את נערינו בשפת עברית, רק אז יסכין הנער העברי או הנערה העבריה להיות בעיניהם עברים; רק אז יסכין הנער העברי לאהוב את עמו עוד בימי ילדותו ולא יחדול מאהוב את העם הזה עד יומו האחרון"
