חשיפת ההקלטות מנסיעת ההוללות של יאיר נתניהו וחבריו בחברת 'החדשות' סיפקה את ההזדמנות לכל מצקצקי הלשון מימין ומשמאל לעוט על הנבלה ולנגוס בה בפה מלא דם. מול עינינו הנדהמות, חברת 'החדשות', החליטו לקיים מופע חשפנות משלהם, ומה שגרוע מכל – הם עוד התיימרו לקרוא לכך "תחקיר". את ה- Lap Dance הזה הגיש לנו גיא פלג בראש מהדורת החדשות, דבר המעלה חשש שעורכי המהדורה איבדו את זה לגמרי.
ממתי דברי הבל גסים שאומר איזה שיכור לשיכור אחר, גם אם מדובר בבניהם של ראש ממשלה וטייקון מפורסם, זוכים לכותרות כאלה? חמור מכך, איך הגענו לכך שעדת פלצנים, מימין ומשמאל, בהם חברי כנסת שאמורים להיות רציניים, מתחילה לדון בקימוט מצח ובסבר פנים חמור בסוגיית האבטחה למשפחתו של ראש הממשלה, ביחסי "הון שלטון", ב"החפצת" נשים, בתופעת הזנות והחשפנות, בהאזנות סתר ואפילו אל הדרישה לחקור את מתווה הגז הגענו וכל זה בגלל שיח שיכורים אחד?! חברים, השתגעתם?!
הסיבה היא שהפכנו למדינת כל שטויותיה.
כאשר חברי כנסת רציניים כביכול, מרשים לעצמם לבזבז זמן יקר וכסף ציבורי רב בדיונים עקרים על חוקים מטופשים שאינם מועילים ואיש אינו מתיימר לחשוב שמישהו אכן יקיים אותם, כאשר אנשי ציבור מרכזיים, שאמורים להנהיג אותנו, מתבטאים באופן המעלה חשש שהם סובלים ממופרעות נפשית כלשהי, מה לנו כי נלין על ערוץ חדשות מרכזי שהחליט לרדת לביבים של סחי ולהפוך את אותו קיא שפלטו יאיר נתניהו וחבריו הלומי האלכוהול לידיעה פותחת? מה קרה? כבר אין חומרים על שרה?
די מדאיג לגלות שהציבוריות הישראלית, על מנהיגיה ועיתונאיה, הופכת לזירה של להג חסר משמעות. אם בעבר קבלנו על כך שהפוליטיקה הישראלית איבדה כל סממן של אידיאולוגיה, באה התקופה האחרונה ומעלה את החשש שבמורד המדרון החלקלק, הטמטום הפך לאידיאולוגיה משל עצמו.
הבה נבחן על אלו חוקים בזבזה הכנסת עשרות ומאות שעות של דיונים, במליאה ובוועדות וכמה מומחים אמיתיים, פרופסורים ומדענים, אנשי אקדמיה ואנשים רציניים אחרים – כולל מומחים מטעם עצמם – נאלצו להשתתף באותם דיוני סרק .חוק המרכולים שגרם ל-115 ח"כים טרוטי עיניים להאזין לנאומי הבל במשך שעות כל הלילה ולהצביע על חוק מיותר שגם מציעו, אריה דרעי, יודע שהוא, כמו חוקים אחרים, חסר כל משמעות מעשית ויהיה בעצם אות מתה בספר החוקים.
לדבר אחד כבר גרמו החרדים בפזיזותם ובלחצם: שברחבי הארץ, במקומות שבהם היה חילול השבת עצור ומזערי, הפך כעת לחילול שבת גלוי המעוגן בחקיקה ובתקנות שהרשויות השונות מיהרו לחוקק במחטף מזורז. אבל דרעי צריך להוציא את ראש מפלגתו מעל למימי אחוז החסימה שבהם היא טובעת, וגם כשהוא יודע כי הדבר היחיד שיכול להציל אותה מאותה טביעה יהיה אם הוא עצמו לא יהיה בה יותר, הוא מעדיף את שרידותו האישית על פני השבת ומעמדה בישראל.
ומה נאמר על "חוק ליצמן", שנועד להכשיר את שרץ פוליטיקת ה"ללכת בלי ולהרגיש עם", ושמאפשר לסגן שר להטיל מימיו מהמקפצה על בריכת האחריות המיניסטריאלית והחזון הציוני על ממשלה דמוקרטית במדינה יהודית, ליהנות מסמכויות ולהשיל מעליו כל אחריות? האין זו שטות ממדרגה ראשונה? אבל הקואליציה צריכה לשרוד. גם ליצמן.
ההבל ממשיך להיערם על השולחן. ניתן לצרף לכך את חוק הפריימריז החצוף השולח יד ארוכה אל תוך כיסי האזרחים, כדי שאלה יממנו את הנקניקיות (שכבר אינן) בגני התערוכה או את תעמולת הרהב של המועמדים השונים. למרבה הצער, ברשימת החוקים המופרכים ניתן למצוא גם חוק עונש המוות למחבלים, התופס את הקואליציה במקום הרגיש ביותר, תרתי משמע, הפורט על העצבים החשופים ורגשות הזעם של כולנו ולמעשה, ברור לכל, שכל תכליתו למצב את ליברמן כאדם אמין המקיים את אשר הוא מבטיח, גם כאשר ברור שמחבלים יוצאו להורג אצלנו בדיוק באותה מידה שהנייה חוסל בתוך 48 שעות.
ולשיאה של רוח השטות הגענו אתמול. שעות הדיון הארוכות בכל הרשתות, אלפי האינצ'ים בעיתונות וטונות המלים הנשפכות על ההקלטות המביישות והמבישות מוכיחים מעל לכל ספק שדווקא בתקופה שבה החזון הציוני עומד לפני אתגרים רבי משמעות ובימים שבהם לא חסרים נושאים קיומיים לעסוק בהם, ישראל נכנסה לעידן הקשקוש. איך כתב פעם דוד גרוסמן? זהו הזמן הצהוב.
