כבר שנתיים מדווחים לנו בכל שבוע שאוטוטו הולכים לבחירות, פעם בגלל התאגיד ופעם בגלל הביטחון. היו גם חוק הלאום, חקירות נתניהו וגיחות איומים של בנט. אבל השבוע – נאדה. אפילו לא רמז. כאילו נתניהו ניסה שוב להגיד לנו: שימו לב, לאנשים הקרואים עיתונאים אין באמת מושג, אז קחו אותם בעירבון מוגבל.
והנה אנחנו בפתחה של עוד מערכה עקובה מדיו שבה יוטחו ערימות של רפש, תיכתבנה מאות אלפי מילים, יגולגלו מאות ספינים ויחורטטו אלפי חרטוטים. אז רגע לפני שהקרקס מתחיל, כמה מחשבות ותהיות לטובת ציבור המצביעים.
הצביעו לפחד, לא לתקווה
1. זה תמיד עניין של ימין ושמאל. קלישאות מסוג "הגיע הזמן שנפסיק לתייג בוחרים בתבניות הישנות"? זה שקר. הכול מתחלק בסוף בין המחנות. אמור לי מה דעתו של אדם בנושא מסוים ואומר לך מיד אם הוא בצד של שפיר או רגב. לא מאמינים? שאלו את גנץ, שמפחד מתיוג פוליטי יותר משמרב מיכאלי מפחדת מבנות שירות. לא בכדי הוא מדבר פחות מחנוך רוזן.
2. פחד הוא לגיטימי. עוד מעט יבואו כל מיני פוליטינודניקים ויסבירו לכם שהגיע הזמן להפסיק עם ההפחדות ולבחור בתקווה. אז זהו, שהתקווה של האחד היא הפחד של האחר. מי שמזלזל בחששות הציבור הישראלי מוביל אותנו למדינה דו־לאומית, או לשתי מדינות, ובשני המקרים להשמדת כולנו ולהכחדת האנושות: אסור בשום פנים ואופן לבחור בו.
3. גאולה אבן התפטרה כי בעלה גדעון סער חוזר לפוליטיקה. אני חייב להגיד שאני אוהב את סגנון ההגשה שלה: הוא שונה וחי קצת יותר מהפלקטיות של יונית. וכן, מבאס שהיא צריכה לדפוק את הקריירה שלה בגלל בעלה. מה לעשות, בזוגיות יש הקרבה וכו'. אבל אני רק שאלה: אם בני זוג של פוליטיקאים בכירים צריכים לעזוב את העבודה שלהם, למה בן זוגה של מרב מיכאלי, ליאור שליין, לא מתפטר? ועוד תהייה קטנה, מישהו בדק אם גאולה אבן באמת תכננה לפרוש? לא אתפלא אם החבר'ה בתאגיד כתבו לה את המילים בהפתעה בטלפרומפטר.
4. אם בבחירות הקודמות היינו בעיצומו של תהליך התפוררות התדמית הכביכול־אובייקטיבית של כלי התקשורת, במערכת הבחירות הנוכחית היא כבר הרוסה ברמה של לונדון אחרי השרפה הגדולה ב־1666. הכול מנותץ ושבור ומאוס. הציבור כבר מקיא מפרשות שמערבות פוליטיקה ותקשורת, ולא סומך על אף אחד. לכל איש תקשורת – ברדיו, בטלוויזיה או בעיתונות הכתובה – חרות על המצח שיוכו הפוליטי, כולל כותב הטור הזה. זה דווקא נהדר: הכול בחוץ, הכול גלוי, בואו נהנה.
5. זאת לא חוכמה גדולה לומר שהמצב של אבי גבאי והמחנה הציוני גרוע. גם מי שלא מאמין למה שהסקרים מספרים ישתכנע מהעדות הטובה ביותר לכך: הסרטון ששחרר גבאי עצמו רגע אחרי ההכרזה על בחירות. בראש מורם הוא הצהיר על עצמו כמועמד היחיד מול נתניהו. אם ראש מפלגת העבודה המיתולוגית צריך לציין שהוא החלופה היחידה לראש הליכוד, מצבו לא משהו.
עד הבקבוק הבא
6. לפני חודש התקלקלה לנו הטלוויזיה בחדר השינה. מאחר שבעוד כמה חודשים אנחנו עתידים לעבור דירה, החלטנו לדחות את הקנייה (אף שזה עלה לי בלא מעט שיחות עומק לפני השינה). אבל אז ביבי החליט שהולכים לבחירות, והבנתי שאם אני רוצה להישאר מעודכן במה שקורה אני חייב לקנות טלוויזיה, כי זו שבסלון תמיד מכוונת ל"הופ קטנטנים". ביבי, הבחירות האלה כבר עלו לי 2,000 שקל, התחלת איתי לא טוב.
7. כל מי שעומד ללכלך על סרטוני התעמולה הבאים עלינו לטובה, שייזהר. אני מת על הפורמט, ומי שיעז לפגוע בקדושתו מסתבך איתי. לא שזה מאיים, אבל חשבתי שיהיה נחמד לנסות.
8. טוב, מישהו צריך להגיד את זה: ביבי כבר מבוגר. אני מאחל לו עד 120, אבל אם ייבחר הבנאדם יתחיל את הקדנציה הבאה שלו בגיל 70. לפני שאתם שולפים את נייר מכתבי התלונה היפה ביותר שלכם, אני בסך הכול חושב שיהיה נחמד להסתכל במהלך הבחירות גם על עתיד הליכוד. יענקל'ה שחר תמיד אומר שימכור את מועדון הכדורגל של מכבי חיפה רק אם ימצא מישהו שידאג לעתידו. אז יאללה, הגיע הזמן שגם נתניהו ירד מהנוהג לדרוך על כל נרקיס שמעז להרים ראש בביצה הליכודניקית, ויסמן איזה יורש. אי אפשר לקחת מנתניהו את תחושת האחריות הלאומית שלו, אבל חלק ממנה צריך להיות גם הדאגה למנהיג הבא. ובוא, ביבי, כולנו יודעים שזה לא יהיה שטייניץ.
9. אני חושב שהישראלים הם עם מופלא. אני מעריץ את המוח, היצירתיות, היוזמה, החוצפה. אבל התקשורת הישראלית מנהלת מול העם הזה מסע הסתה בלתי פוסק, ונהנית להציג אותו כאלים, גזען, צמא דם וכזה שקורים בו "תהליכים". אני מתרגש בכל פעם מחדש כשאני נחשף לעוד פרויקט חסד שהשיג בתוך 13 דקות את מלוא הסכום ב"הדסטארט", ואני באמת חושב ש"עם סגולה" הוא לא רק רפרנס לצבע השיער של ראש הממשלה. דווקא בגלל כל האמור לעיל, אני חייב לשאול: מי אתם, משוגעים שאומרים בסקרים שהם יבחרו בגנץ? לא התבגרנו כבר מהשלב שבו רמטכ"לים עושים לנו את זה? אין לי דבר נגדו, אין לי דבר בעדו. העמדה שלי מאוד ברורה: כשידבר, נדבר.
10. הבחירות יתקיימו בעוד כשלושה חודשים, משך זמן שהאירועים בו יספיקו לשלוש שנים בשגרה. אנחנו עוד לא יודעים כלום, והכול עוד ישתנה, אבל ברור שערבים עוד ינהרו לקלפיות, עיתונאים עוד ידברו על חקירות וסוקרים עוד יתרסקו על עמודות. אז עשו לעצמכם טובה, ולכו לקנות בקבוק של המשקה האהוב עליכם. זה יכול להיות ערק או ויסקי, או שיכר שזיפים אם אתם מהנודניקים. הניחו את "בקבוק הבחירות" הזה במקום נגיש, ובסוף כל שבוע – או יום, אם אתם ממש מעורבים פוליטית – מזגו לכם כוסית קטנה, שבו במרפסת או בממ"ד, וקחו טעימה. תזכרו: עד שתגמרו את הבקבוק הכול כבר יהיה מאחורינו. עד לבקבוק הבא. לחיים.
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
