באולם הגדול שבו נערכה מסיבת העיתונאים הראשונה שלו, אפשר היה לחתוך את האוויר בסכין. חודשיים בלבד לפני יום הבחירות, והנה הוא סוף־סוף החליט לכנס את התקשורת ולהעביר את מסריו לעם. מחוג הסקרים של המפלגה בראשותו המשיך להשתולל בשבועות האחרונים ולסמן כיוון אחד בלבד – מעלה. אתר מרכזי אחד נתן לו 15 מנדטים, סקר אחר כבר נשק ל־20. השמועות על הרכב הרשימה רחשו כל העת, דיווחים חלקיים ולעיתים סותרים לא הפסיקו להגיע ממקורבים וממקורבי מקורבים, ועצביהם של הכתבים הפוליטיים כבר נמתחו עד קצה גבול היכולת. והערב הזה, כל המתח העצום שנצבר היה אמור להתפרק. הנה, הוא עומד לדבר.
שקט מוחלט השתרר באולם כשהוא נכנס והתיישב בניחותא על הכיסא. רק תקתוקי המצלמות והבזקי הפלאשים הפרו את הדממה. "אתם יכולים לשאול כל שאלה שתרצו", אמר דובר המפלגה כשהציג את העומד בראשה, "אני רק מבקש שתעשו את זה אחד־אחד. יש די זמן לכולם". הראשון שקיבל את ההזדמנות היה הכתב הפוליטי של עיתון מוביל. הוא שאל שתי שאלות כמקובל, אחת בענייני ביטחון והשנייה כלכלית. ואז קרה דבר קצת מוזר: המועמד המשיך לשתוק. לא היה ספק שהשאלות נשמעו. היה ברור גם שהוא הבין אותן. הוא שמע, והבין, ואז הביט בכתב בעיניו הכחולות, חייך קלות, המתין כמה שניות והעביר את מבטו לעיתונאי הבא.
הנהון קל בראש, והכתב השני הבין שהגיע תורו. מעט המום אבל נחוש הסתער העיתונאי על ההזדמנות ושאל את הרמטכ"ל לשעבר שאלה נוקבת בענייני מדיניות חוץ. המועמד היטה קלות את ראשו לצד שמאל, השעין אותו על כף יד מחוספסת, חייך שוב – הפעם מעט פחות אך עדיין: חיוך, קבעו לאחר מכן הפרשנים – ואז עבר לעיתונאית הבאה. דבר כזה עוד טרם נראה במדינת ישראל. במשך שעה ארוכה הוא ישב במסיבת עיתונאים, הקשיב בנימוס ובאורך רוח לכל השאלות, ולא ענה תשובה אחת. אף לא מילה בודדה.
בסיום האירוע המשונה, סיכמו כל הכתבים לצופיהם וקוראיהם שהאירוע היה חרפה דמוקרטית, זלזול בדעת הקהל ושערורייה שטרם נודעה כמותה. "הגימיק הזה מיצה את עצמו מזמן, הוא גמור", התנבא הפרשן באולפן. הסקרים שהתפרסמו ממש למחרת היכו את כולם בהלם. סקר אחד העניק למפלגתו של הגנרל יפה התואר 22 מנדטים, והוא היה הצנוע מהשלושה שנערכו בשעות שלאחר מסיבת העיתונאים המשונה בתולדות המדינה: 27 מנדטים ו־31 – אלה היו התוצאות בשניים האחרים.
"שקט שיהיה פה" – זו הייתה כותרת המוסף שבו התראיין היועץ האסטרטגי האמריקני שנחשף לראשונה. תמורת עשרה מיליון שקלים הוא התווה למועמד אסטרטגיה ברורה מאוד: לסתום את הפה. לא להוציא אף מילה. "אם הייתי היועץ של משה רבנו, אף אחד לא היה יודע שהוא מגמגם", המתיק היועץ סוד מקצועי עם המראיין, "הוא פשוט היה סוכר את פיו לגמרי, ועם ישראל היה הולך אחריו באש ובמים. הייתי מונע ממנו את משבר חטא העגל".
"אני סומכת עליו בעיניים עצומות ובעיקר בפה סגור", אמרה אישה אקראית בסקר רחוב. "את מה שיש לפוליטיקאים להגיד שמענו כבר יותר מדי פעמים, אני רוצה שיהיה עכשיו מישהו ששותק", הסביר אדם נוסף.
שבוע לפני הבחירות, כל הסקרים כבר יישרו קו: מפלגתו של המועמד החדש ותכול העיניים כבר התקרבה לארבעים מנדטים, והיא משאירה הרחק מאחור מפלגות ותיקות שראשיהן המוכרים דיברו בלי הפסקה. ההאשטג #יותר_עדיף_תסתום הפך לנפוץ ביותר בטוויטר הישראלי בכל הזמנים.
יום הבחירות הגיע. בסיור אחרון בשוק מחנה יהודה הסתובב המועמד בין הבאסטות ופיזר חיוכים ברמות שונות לכל עבר. בעלי הבאסטות, שנפשם כבר הייתה קשורה בנפשו אחרי קמפיין שתיקה של חודשיים, הריעו לו בנפנוף ידיים בלבד בלי להוציא הגה מפיהם. צוותי תקשורת מחו"ל שהגיעו לסקר את התופעה הביטו בנעשה בפה פעור. הם לא ראו שוּק מהוסה כזה מעולם.
המדגמים כבר בישרו את המובן מאליו: הקצין הבכיר לשעבר עם העיניים הכחולות גרף 44 מנדטים. הנשיא העניק לו מיד את ההזדמנות להקים ממשלה, והמשא ומתן עם שתי מפלגות מרכז אחרות היה קצר מאוד. לא נאמרה בו מילה אחת. לאחר שעה וחצי של ישיבה דוממת משני צידי השולחן נחתם ההסכם. הממשלה יצאה לדרך.
במשך ארבע השנים הבאות הוא מילא את תפקיד ראש הממשלה בהצלחה שכולה שתיקה, ובתמיכה ציבורית גוברת והולכת. "סוף־סוף מנהיג שלא משקר", היה ההסבר הנפוץ. הוא הפך לדמות אהובה, כמעט מיתית. "גם אבא שלי לא דיבר איתי עד הבר מצווה, ומיד אחר כך המשיך לא לומר לי כלום עד שהשתחררתי מהצבא. אני רואה בו אבא שני שלי", אמר אחד מהישראלים שראיין כתב CNN שהגיע במיוחד לסקר את הפלא הדמוקרטי שהניבה המדינה הקטנה בשולי המזרח התיכון. החלטות מדיניות, ביטחוניות וכלכליות – מקטנה ועד גדולה – התקבלו באמצעות פרשנות למראה פניו הנאות ברגע נתון: חיוך עם הטיית ראש קלה ימינה הבהיר לעוזריו ולשריו בדיוק למה הוא מתכוון כעת, וחיוך רציני יותר עם נטייה ימינה וגירוד בקצה האף הכריע שהוא מתכוון דווקא להפך. המדינה שגשגה, האזרחים היו מרוצים. הכול דפק כמו שעון, אבל מהשקטים האלה, עם המנגנון השוויצרי.
הוא זכה גם בבחירות הבאות, כמובן. וגם באלה שאחריהן. ותשתוק הארץ ארבעים שנה.
