בית משפט השלום הטיל לפני כשבועיים עונש של 200 שעות עבודות לתועלת הציבור על ראש יחידת להב 433 לשעבר, ניצב בדימוס מנשה ארביב. עסקת הטיעון שלפיה נקבע העונש חסכה מארביב הרשעה בעבירת מרמה והפרת אמונים, לאחר שלא דיווח על הצעות למתן שוחד שקיבל מהרב יאשיהו פינטו. העונש שקיבל ארביב משקף את מידת העונש הקלה ביותר שאפשר לקבל נוכח הרשעה פלילית – עבודות לתועלת הציבור שונות בתכלית מעבודות שירות שמומרות ממאסר בפועל. הקרנבל התקשורתי ורוב ההאשמות החמורות שעלו בתחילת הפרשה הסתיימו בקול ענות חלושה.
פינטו ואנשיו הבטיחו לפרקליטות מידע פלילי עסיסי במיוחד, הנוגע למערכת אינטרסים שנרקמה לאורך השנים בינו ובין ארביב, שכיהן כמפקד יחידת להב 433. בתמורה למידע הומתק עונשו של הרב פינטו בגין ניסיונו לשחד את ראש יאח"ה תנ"צ אפרים ברכה ז"ל, והופחת לשנת מאסר אחת בלבד. פסיקת בית משפט השלום השבוע הוכיחה מעל לכל ספק שעסקת הטיעון שמיהרה הפרקליטות לחתום עם פינטו בתנאי שיעיד כנגד ארביב, על חשבון אחת מעסקאות שוחד החמורות שידעה המדינה, הייתה רחוקה מלעמוד במבחן המידתיות.
קשה להבין מדוע מיהרה הפרקליטות לחתום על עסקת טיעון בעייתית כל כך, שהקלה בעונשו של רב ידוע שניסה לשחד קצין בכיר במשטרת ישראל במזוודה ובה מאות אלפי שקלים במזומן. ידוע שבדרך כלל עסקאות טיעון נסגרות בשל חורים בחומר הראיות; במקרה של פרשת פינטו בוודאי אין זה המקרה, שכן הניסיון לשחד את ברכה תועד במלואו על ידי המשטרה.
מטרת העסקה הייתה להשיג הרשעה פלילית בתיק "שמן", שלכאורה הוא בעל חשיבות ציבורית ופלילית גדולה יותר. גם כאן, עסקת הטיעון שנחתמה, לצד כתב האישום והעונש הקלים יחסית שקיבל ארביב – בוודאי לעומת הצהרות הפרקליטות והכותרות המפוצצות שצצו בתחילת הפרשה – מוכיחים שזה רחוק מלהיות המקרה.
שיקול הדעת של הפרקליטות בכל הנוגע לעסקת הטיעון שנרקמה בפרשת הרב פינטו מעלה תהיות קשות ביותר בנוגע לאופן קבלת ההחלטות במערכת המשפט בישראל. מרגע שדיווח ברכה לממונים עליו על הצעת השוחד שקיבל מפינטו, חייו וחיי משפחתו הפכו לגיהינום. הרב פינטו ניהל נגד ברכה ומשפחתו מערכה אגרסיבית בת שלוש שנים, בעזרת מערכת משומנת של אנשי יחסי ציבור, כתבים שמעלו בתפקידם וסוללת עורכי דין מהבכירים בישראל, שכולם נהנו ממנעמי כוחו הכלכלי העצום של פינטו, החולש על אימפריית מוסדות בשווי עשרות מיליוני שקלים. רק לאחר מותו טרח משרד המשפטים להעניק לברכה גיבוי פורמלי, כשהוציא הודעה שמנקה אותו מהאשמות השווא שהעלו אנשיו של פינטו לאורך השנים. זה היה בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי.
דיכוטומיית האי צדק שניהלה מערכת המשפט בעניינו של ברכה, והחלטת הפרקליטות ללכת על עסקת טיעון שהבטיחה את שחרורו המוקדם של פינטו, זועקות לשמיים. אותה מערכת אפשרה לפינטו לצאת לחופשי לאחר שנת מאסר אחת בלבד, וזאת תמורת עסקת טיעון מפוקפקת במיוחד. בסופו של יום ובאופן בלתי נתפס, המרוויח הגדול ביותר מאותה עסקת הטיעון שנולדה בחטא הוא הרב פינטו, שזכה מן ההפקר בהקלה בעונשו, ללא סיבה נראית לעין.
