גם בצפייה החמישית בקליפ המחודש של פנינה רוזנבלום לשיר "תמיד אישה", לא הצלחתי להתגבר על תחושת הבחילה שתקפה אותי. אין ספק שמדובר באישה שיש הרבה מה ללמוד ממנה על התמדה, כוח רצון והתגברות על מכשולים בדרך להצלחה. כל אלו ראויים להפוך אותה למודל לחיקוי, לאישה משפיעה, למישהי שכל אחת מאיתנו מסתכלת עליה ושואפת להיות כמוה. אבל העטיפה החיצונית שרוזנבלום שמה לדרך החיים שלה ובאה לידי ביטוי קיצוני בקליפ, הופכת אותה ואת הרעיון שלה לבדיחה עצובה במיוחד.
עצוב לי לראות אישה בת 64 שנראית כמוה – מנותחת, מתוחה, ממולאת ועם תוספות. בגיל 64 אישה ראתה כבר מספיק בחיים בשביל שיהיה לה קמט של חיוך, וקמט של דאגה, ותוספת של חוכמה ושלווה שמוקרנים ממנה. ואישה שצריכה לבוש מינימלי כדי להוכיח את הנשיות שלה, תהיה הכי לא נשית בעיניי. אני בטוחה שגם לבוש קצת יותר מכובד יחמיא מאוד לגזרתה.
רוזנבלום מטיפה תמיד על העוצמה הנשית. יש להעריך אישה שעשתה את זה בשנים שבכלל לא היה מקובל שאישה תנהל עסק ולא בית. אבל הבחירה שלה בקליפ – להקיף את עצמה בגברים "חתיכים", רוב הזמן חצי עירומים, שמתפקדים שם על תקן מריונטות שכל תפקידם הוא לשתוק ולשרת אותה ואת כל גחמותיה – מקוממת אותי. האם אישה יכולה להיות חזקה רק כשהגברים לידה חלשים וצייתנים? בבקשה אל תגידו לי שאת מה שהבנות שלי הספיקו לשכוח, הבנים שלי עוד לא למדו.
באמת אנחנו רוצים להפוך את היוצרות ולהתחיל להחפיץ אותם? שוט שחוזר על עצמו מראה רק את מכנסי הבוקסר של הדוגמן שמוזג לה יין. לא פנים ולא רגליים, רק מכנסי בוקסר ומה שבתוכם. לא יודעת אם עדיף השוט הזה או השוט הבא – שבו היא מלטפת שני גברים בו זמנית, משל היו חיות המחמד שלה.
ואם העניין הוא אישה שהיא מעל הכול ושהיא שברה את כל המוסכמות, למה כל הקליפ קורה בתוך הבית? כאן לא התקדמנו לשום מקום, ובכל זאת מקומה של האישה נשאר בביתה? אנחנו רואים את פנינה במטבח, בבריכה, באמבטיה, בסלון – לא חלילה במשרד שבו היא מנהלת את העסקים שלה, לא סתם ברחוב, אלא במקום שראוי שתהיה בו. בבית.
הבית כמובן רחב ידיים ומעוצב כזה שמעיד על העושר שאותה אישה השיגה. עושר שמאפשר לה לשכור צוות של ניקיון ותחזוקה – להלן, ששת הדוגמנים. לכל אחד מהם תפקיד משמעותי: החל מלהוציא לה את הכפפה, וכלה בלהגיש לה ארוחת ערב. או סתם לשעשע אותה בג'קוזי. דמיינו איך הבטן שלכם הייתה מתהפכת אם היה מדובר באוליגרך ולו שש דוגמניות משרתות, ותבינו עד כמה הקליפ הזה הוא בושה לה ולנו.
ובאמת שכואב לי לכתוב את זה. כואב לי עליה, כי אני בטוחה שיש לה כוונות טובות, ואני בטוחה שיש לה עומק מתחת לכל שכבות הפלסטיק החיצוניות. אבל עד שהיא לא תראה לי את זה, אני אמשיך להסתכל על נשות עסקים אחרות כמו אלונה ברקת, רקפת רוסק־עמינח ועפרה שטראוס. הן לא רק נשים חזקות, אמיצות ומטופחות – אלא בעיקר אמיתיות.
