קשה להבין כיצד אדם יכול להיות עד למעמד הלבנת פנים ושיימינג כמו הלינץ' שביצע אבי גבאי הבוקר (ג') בציפי לבני ולהגיב כמו עדר במחיאות כפיים פרועות ובשמחה לאיד. רחמיי הם לא על ציפי לבני, אשת הקרח ונסיכת הניקיון שתדע מן הסתם לצאת מהפרשה העגומה הזאת ומהגירושין הפומביים ותמצא לה מפלגה אחרת להשתלב בתוכה כפי שעשתה בעבר. רחמיי הם עלינו, הציבור. על הכנסת ועל הפוליטיקה הישראלית שנכנסת לתוך מערכת פוליטית של בחירות שכללי המוסר והיושר לא חלים בה יותר.
זה התחיל עם בנט ושקד שלקחו איתם את שולי מועלם וחמישה מיליון שקלים מקופת הבית היהודי המרוששת והודיעו על פיצול בצאת השבת ובהפתעה גמורה למרבית חבריהם למפלגה. זה ממשיך כעת עם אבי גבאי שמושיב את ציפי לבני לצידו ומגרש אותה בהשפלה מול כל הקהל המתמוגג מנחת ומי יודע כיצד זה עוד יימשך? אם מותר לי לנחש. בעוד שבועות ספורים אולי עוד נראה את אבי גבאי עצמו יושב על אותו הכיסא ועובר את אותה ההשפלה. אתם יודעים, Karma is a bitch.
נדמה כי בדור הטוויטר, הפייסבוק והשיימינג, שמעלה נחת על פני כל כך הרבה אנשים, הכול כבר מותר. העיקר שיקליק ויעורר שיח. המערכת הפוליטית ידעה בעבר בריתות שהופרו בצורה מכוערת ופיטורים והדחות אבל הפוליטיקאים לא עשו זאת כבתוכנית ריאליטי ובאונס מכוער מול המצלמות.
בחורף 99 היה זה ראש הממשלה נתניהו שפיטר במכתב את שר הביטחון איציק מרדכי שבמשך תקופה ארוכה תכנן ממילא לפרוש מהליכוד. נתניהו הסביר כי "מרדכי קיים משא ומתן עם גורמי אופוזיציה, שמטרתם להפיל את ממשלת הליכוד, ואינו תומך תמיכה מלאה במדיניותה ובהחלטותיה של הממשלה". נשמע דומה לסיפור אהבתם הלא ממומש של גבאי ולבני. דומה אבל הדרך נעשתה בצורה שונה ולא מול מסכים במפגן יהיר ומרושע.
זו לא קינה על לבני שאולי הרוויחה ביושר את הדחתה ולא קינה על אבי גבאי והדרך המגעילה שבה בחר לפעול – זו קינה עלינו ועל המדרון החלקלק שהפוליטיקאים סוחבים אותנו אליו.
