חייבים להתגרש: לכתחילה ציפי לבני הייתה ירושה שיו"ר מפלגת העבודה אבי גבאי לא רצה בה. היו"ר המודח יצחק (בוז'י) הרצוג השאיר לו את המחנה הציוני עם שותפה שהוא לא מוצא דבר וחצי דבר במשותף עמה. כפי שהגדיר זאת הרצוג בעצמו בזמנו: "אין ביניהם כימיה". אך בפוליטיקה אין הרבה אהבות ואפשר גם להסתדר על בסיס אינטרסים משותפים, אז מה בכל זאת לא עבד פה שגרם לגבאי לבעוט בלבני החוצה ללא רחם?
בישיבת הסיעה של מפלגת העבודה שהתכנסה לאחר ההצהרה לעיתונאים, הזכיר גבאי לנוכחים שני דברים שצרמו לו מאוד בהתנהלותה של לבני בעת האחרונה. האחד: ישיבת הסיעה שבמהלכה דרשה את תפקיד יו"ר האופוזיציה, מעל ראשו של גבאי ואל מול המצלמות והדבר החמור יותר – מסיבת העיתונאים ביום שני שעבר, שבה הודיע גבאי כי "זה או אני או נתניהו". לבני, שתפסה את הפודיום לאחר מכן, אמרה בלי להתבלבל: "הגיע הזמן להניח את האגו בצד".
שני אלו, התדרוכים נגדו, הרמזים הלא מוצנעים על כך שהיא אינה בטוחה ביכולתו להוביל את השמאל בבחירות הקרובות הביאו את גבאי להחלטה שהפרידה מתבקשת. הוא לוחם בחזית אחת מול הימין, בחזית השנייה מול המורדים מבית, למה הוא צריך לתחזק חזית שלישית מול מול שותפה שהתועלת האלקטורלית ממנה מוטלת בספק? אז הוא הודיע שדי.
לגבי שאלת הדרך: אם אתמול שני השונאים גלנט וכחלון נפרדו בנימוס ואיפוק, יו"ר העבודה החליט שאין סיבה להפגין התעלות רוח כשהמנדטים בורחים ונדרש מהלך שמטלטל את הספינה ואולי גם יועיל לייצובה בעתיד הקרוב. במסיבת עיתונאים, כשלבני לא יודעת דבר וחצי דבר על תכליתה, בזמן שהיא יושבת לימינו – איחל לה גבאי בהצלחה בהמשך הדרך. אבל לא לפני שנשא נאום משובח על הדרך הפוליטית שלו.
עוד כתבות באתר מקור ראשון
–המחקר של ח"כ זחאלקה: חשיש כקטורת בבית המקדש
–מלחמת הישרדות: אבו מאזן לא לוקח שבויים
–זהר שטראוס שוב מתחבר לצד האפל שלו
הוא הסביר את הבחירות שעשה בדרך לפוליטיקה ובתוך המערכת, סיפר על ילדותו בצריפים ותיאר את ההתנשאות שחווה אל מול "תושבי המגדלים", ציין את הטעות הגדולה שעשה כאשר אמר שבשמאל שכחו להיות יהודים והוא מכיר בנזק שנעשה למפלגה בגלל אותן מילים. על הקושי להיבחר לתוך מפלגה ותיקה ולנסות להוביל אותה וקינח ב"ירושת השותפות" עם התנועה. הוא הסביר שבמקום פרגון הדדי וצמיחה משותפת, קיבל כתף קרה ואיחל לה: "ניפרד כידידים, בהצלחה בכל מפלגה שבה תהיי".
למעשה, ימי השותפות הזו נוכח הצניחה המתמדת בסקרים היו ספורים. גבאי הקדים את לבני, מנע ממנה להתפצל עם מימון לבחירות ואולי יצליח (את זה יגידו הסקרים) להחזיר מעט מנדטים למותג הוותיק "העבודה". לבני, לעומת זאת, היא סיפור אחר. היא מתחילה את מערכת הבחירות הזו חבוטה, יד שנייה ממפלגה חסרת מנדטים וסיכויי החבירה שלה למפלגות המרכז נמוכים. קודם כל היא תידרש להוכיח מה היא מביאה לשותפות הבאה ואז בשאלת המחיר – היא כבר תציע עצמה במחירי חיסול.
אגב, לבני לא היססה לעשות בעבר לאחרים את מה שגבאי עשה לה הבוקר. היא פירקה מפלגות, עזבה שותפים לדרך כשתמיד המטרה מול עיניה הייתה ברורה: הרווח הפוליטי שלה, ושלה בלבד. כך הותירה את אלעזר שטרן בצד הדרך כשחברה להרצוג וכך כשפרשה מקדימה והקימה את 'התנועה'. הפוליטיקה היא גלגל, והפעם לבני מצאה את עצמה בצד השני של משוואת החיבורים- פיצולים. בצד הנבגד.
כעת, חברי מפלגת העבודה המתנדנדים, אלו שמתקשים עם מנהיגותו של גבאי והתקשו לקבל את התנהלותו בבוקר זה – יידרשו להחליט. האם הם עולים לספינה, מחזקים את המפלגה ומביאים לפחות 12 מנדטים בסקרים הבאים, או שהם ממשיכים לכרסם במנהיגותו ומונעים מהמפלגה לצמוח. אז, הם עוד עשויים למצוא עצמם זרוקים בצד הדרך כמו לבני. כי יותר משגבאי הוכיח היום את לבני על דרכה, הוא עשה תצוגת כוח מול כל מי שחשבו לעשות לו את אותו דבר מבפנים.
