מחקרים מראים שכאשר אנשים קוראים כתבה בעיתון או פוסט באינטרנט, העיניים שלהם מתמקדות בעיקר בשני חלקים של הטקסט: בהתחלה ובסוף. על האמצע, מתברר, אנחנו נוהגים לדלג. הנה, כאן בערך איבדתי את רובכם. להתראות בפסקה האחרונה.
יש בזה לא מעט היגיון. אחרי הכול, האמצע הוא רק הדרך שעוברים מנקודת המוצא לנקודת הסיום. אין לו ערך שעומד בפני עצמו, אז חבל להשחית עליו את זמננו היקר.
כשהרמב"ם כתב את ספרו הגדול, "משנה תורה", הוא לא התכוון לכתוב סתם ספר הלכה. המטרה הייתה, כפי שהוא מסביר בהקדמה, לפטור אותנו מן הטרחה שבלימוד משנה או גמרא. מעתה אדם יוכל לקרוא את התורה שבכתב ולדלג מיד לסוף, אל השורה התחתונה שכותב הרמב"ם בספרו. עם ישראל העריץ את הרמב"ם, וקיבל המון מפסקי ההלכה שלו, אבל את הרעיון הזה הוא לא הסכים לקנות בשום אופן.
למעשה, כל מי שמכיר את הגמרא, ספר הלימוד העיקרי של עם ישראל, יודע שהיא מתעסקת בעיקר באמצע. היא מדברת על הוכחות וסברות, קושיות ותירוצים, ופעמים רבות לא טורחת בכלל לכתוב מה המסקנה של הדיון. עברו את הדרך, אומרת לנו הגמרא, למסקנות כבר תגיעו לבד. גם המורה למתמטיקה הבטיח שגם אם נתבלבל בתשובה הסופית של התרגיל, נקבל ציון גבוה בבגרות אם הדרך תהיה נכונה.
כי העיקר, הלב, נמצא בתהליך. במסע שאנחנו עוברים בדרך אל היעד, ובו נחרתים בנו הרשמים העמוקים ביותר. רק לאחרונה חשבתי על כמה שלמדנו על החיים ועל עצמנו דווקא בהסעה לבית־הספר.
בחודשים האחרונים התחלתי ללמוד באינטנסיביות את השפה הלטינית. אין לי מה לעשות עם הידע הזה. אף אחד שאני מכיר לא מדבר לטינית, ואין גם הרבה סרטים בלטינית בלי כתוביות. אבל הלימוד הזה הוא מן הזמנים המענגים בשבוע שלי. אני יכול לחוש ממש את גלגלי המוח חורקים ואת התאים האפורים מצמיחים קנוקנות חדשות כדי לקבל את הידע הזר והשונה שמבקש לחדור אליהם. איני יודע לאן בדיוק הלימוד הזה מוביל אותי, אבל זו חוויה נפלאה להיות שוב בדרכים.
גם העולם כולו, כשחושבים על זה, לא נברא כדי להשיג יעד מסוים. הרי הקדוש ברוך הוא יכול היה לברוא אותו כבר בנקודה הסופית שאליה הוא צריך להגיע. המשמעות של העולם, ושל האדם, טמונה בדרכים שאותן הוא עובר, בתהליכים שהוא חווה, ואין להם תחליף.
על פי המדרש, עולם מתוקן הוא כזה שבו "טעם העץ כטעם הפרי" – לענפי העצים יש טעם דומה לזה של הפירות שלהם. עולם שבו מרגישים איך גם הדרך היא חלק מהסיפור שהולך ונכתב דרכנו. העניין עם הענפים הוא אולי לא לגמרי באחריותנו (למרות שההנדסה הגנטית מתקרבת לשם), אבל אנחנו יכולים ללמוד איך ליהנות מהתהליכים. להתמסר לחוויית המאמץ בריצת 5,000 מטרים, לחוש סיפוק כששוברים את הראש על סוגיה קשה, ולזכור שהמפגש האמיתי עם אלוקים הוא בלכתך בדרך.
