בנימין נתניהו נמצא כעת בתקופה גורלית. לא ירחק היום שבו תתקבל הכרעה באשר לשאלה האם יועמד ראש הממשלה לדין בגין מעשים שביצע, לכאורה, במהלך כהונתו. כמה כינויים הדביקו לנתניהו לאורך שנות כהונתו? קשה מאוד לעקוב. לפחות כמניין העיתונאים והפרשנים בתקשורת הרחבה. ראש הממשלה עוסק במספר רב של תחומים הקרובים ללבו – ביטחון, חוץ, כלכלה ועוד. תחום חשוב וקרוב מאוד ללבו הוא תחום המשפט. ביחס למשפט מנהל נתניהו דיאלוג רב שנים שבו הוא מטיב ללהטט בכל כישרונותיו כלפי כל השחקנים הרבים במגרש זה – פוליטיקאים, שופטים, מערכת אכיפת החוק והאזרחים.
עוד כותרות באתר מקור ראשון
–למה הצעירים לא רוצים להתאמץ בשביל כסף?
–לפני 100 שנים, דואר האוויר המריא לראשונה
–פינוי אלים בעמונה: "אם אתה מתנחל – אין לך זכויות"
עולם המשפט קרוב לליבו וחשוב לראש הממשלה, בין היתר, משיקולים אישיים מובהקים. נתניהו למד והפיק לקח רב חשיבות מתקופת שלטונו הראשונה כראש ממשלה. מיד עם היבחרו בשנית, החל בוחר בקפידה את שומרי סף הנאמנים לו ולרעייתו. נאמנות היא התכונה החשובה ביותר בשיקולי הבחירה. כך מינה יועצים לממשלה, מבקר מדינה, נציבי שירות המדינה ועוד. ראש הממשלה הבין היטב שהדרך הטובה ביותר לקבל מיליוני שקלים לטובת תחזוקת בתיו ומשפחתו מהמדינה, הינה להכשיר את מעשיו על פי דין. לפעול לקבל הכשר חוקי לדברים על ידי היועצים המשפטיים שדואגים לכך בדרכם הם. לשם כך נחוצים לו שומרי סף נאמנים.
בתמורה לנאמנות שומרי הסף, ובראשם היועץ המשפטי לממשלה, מעניק להם ראש הממשלה, הגנה במאבקים שאותם הם מנהלים במטרה לשמר את הכוח והעוצמה אצלם. האינטרס של ראש הממשלה בעניין זה ברור. הוא מעוניין להימנע מעימותים ולרצות את העומדים בראש מערכת אכיפת החוק, נוכח העובדה שהם בעלי הסמכות להכריע בענייניו הפרטיים.
כך, כאשר ניסו שרי המשפטים לאתגר את המערכת ולנסות להזיז להם את הגבינה. נעמד ראש הממשלה בסופו של יום לצד היועץ המשפטי ופרקליט המדינה. די לשוב ולהיזכר בימים בהם שר המשפטים יעקב נאמן ז"ל השקיע זמן ומאמצים רבים בניסיון להביא להפרדה בין תפקיד היועץ המשפטי לממשלה לבין תפקיד התובע הראשי. סוגיה זו הינה אחת המוקשים הרגישים שעלו רבות בשיח הציבורי והמשפטי לאורך השנים.
השר נאמן התנפץ בסופו של יום מול נתניהו, כראש הממשלה, אשר בחר בשעת המבחן לנטוש את נאמנו ולהתייצב לצד פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה שפעלו על מנת לשמר, בין היתר, את כוחם הרב.
מדובר בדוגמא שחוזרת על עצמה לא פעם. כך, בחודשים האחרונים, ניהלה שרת המשפטים מאבק קשה בניסיון להביא לשינוי שיטת הבחירה של היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה. מאבק זה הצליח להוציא מגדרם את כל חברי המליאה המשפטית לדורותיה, שהתייצבו כאיש אחד, מול השרה ויתר חברי הכנסת שביקשו לשנות את שיטת בחירת היועצים המשפטיים ולהחליש את כוחו של מוסד היועץ המשפטי לממשלה. בראש החזית התייצב היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלביט.
במהלך כל החודשים שבהם דנו בדיונים סוערים ומתוקשרים, בהצעת החוק, לא נשמע קולו של ראש הממשלה. ולא בכדי. נתניהו השקיף מן הצד וראה כיצד היועץ המשפטי לממשלה מתאמץ עד מאוד מול שרת המשפטים בניסיונותיו למנוע פגיעה בכוחו. היועץ המשפטי לממשלה נלחם על הזכות והכוח לבחור את היועצים המשפטיים. נתניהו ראה את המאמץ הרב והמלחמה הניטשת בנושא זה ולא נקט עמדה ולא צייץ בנושא. הגם שיכול היה להביא את הנושא לידי גמר, לצד זה או אחר, באבחת החלטה ומתן דחיפה, כפי שהוא יודע לעשות, כאשר הוא חפץ בכך.
אפשר לשער שהמצב הנוכחי שבו נתון ראש הממשלה לשבט חסדו של היועץ המשפטי לממשלה בענייניו הפרטיים, גורם לו לשבת על הגדר בסוגיה זו שהינה הרת גורל עבור היועמ"ש. ראש הממשלה מעדיף להימנע מהבעת עמדה בנושא בוער זה, כל עוד עניינו הפרטי מצוי להכרעת היועמ"ש. נראה שכעת נושא זה ימתין לכנסת הבאה. היועץ המשפטי לממשלה יכול לנשום לרווחה בעת הזו. ולהמתין לראות מי יהיה ראש הממשלה ומי ימונה להיות שר המשפטים.
על רקע יחסים אלו, לא קשה לנחש את המתח והלחץ שבו מצויים כעת היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה, רגע לפני הכרזתם באשר לתיקי החקירה של ראש הממשלה. האם יעמדו בציפיות ויכריזו, כפי שטען ראש הממשלה לאורך כל הדרך, כי "אין כלום כי לא היה כלום".
