לשכת היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט נכנסה למרוץ דיונים קדחתני בתיקי ראש הממשלה. על המדוכה: ההחלטה הגורלית האם להגיש כתבי אישום ובאילו מבין התיקים. מלבד השאלות המשפטיות הקריטיות שבהכרעת התיקים, ניצבת שאלה קשה לא פחות המרחפת מעל עבודת צוות בחינת התיקים: האם להכריע על הגשת כתבי אישום לפני מועד הבחירות או לאחריהן? צוות הבחינה טרם ניגש לדון בשאלה הזאת, אך כולם שם מבינים את משמעותה, פרסום החלטה על הגשת כתב אישום עלולה להשפיע באופן ניכר על הליך הבחירות הדמוקרטי לכנסת ולראשות הממשלה. הדילמה אינה רק שלומו של הנחקר בנימין נתניהו ואינה רק טיב ההליך הדמוקרטיה – אלא גם שלומו וחוסנו של משרד המשפטים עצמו.
אם לשפוט על פי מערכת בחירות שהתקיימה לאחרונה – לרשויות המקומיות – הרי שבפרקליטות סוברים שיש להכריע בשאלת כתבי האישום לפני מועד הבחירות. חודשים טרם הבחירות נותרו תיקים פליליים רבים פתוחים נגד ראשי רשויות מקומיות שהתכוונו להתמודד שוב על תפקידם. פרקליט המדינה שי ניצן החליט לדרבן את צוותי החקירה במשטרה ואת פרקליטי המחוזות להשלים במהרה את העבודה ולקבל הכרעה בתיקים מוקדם ככל הניתן לפני הבחירות. השאיפה הזאת, אגב, הצליחה הלכה למעשה. מה שעמד מאחורי ההחלטה להזדרז בקבלת החלטות בתיקים טרם הבחירות היא סברה כפולה: האחת, מערכות בחירות מטורללות לכשעצמן, מצב בו ראש עירייה נבחר ומיד לאחר מכן נאלץ להתפטר בשל כתב אישום ולגרור את המערכת לבחירות חוזרות יהיה שיא הטרלול. אך חשוב מכך, וזו הסברה השנייה, כאשר האזרח הבוחר מגיע לקלפי עליו לשקלל לעצמו את מרבית המידע הקריטי על המועמד ברצונו לבחור. כתב אישום, הוא שיקול חשוב ומרכזי. בפרקליטות ראו את החובה להגיש בפני הבוחר את המידע החשוב.
עוד כותרות באתר מקור ראשון
–לצאת מהבונקר: הערות על פוליטיקה וציונות דתית
–תקדים מסוכן: המפץ השיפוטי של חוק הלאום
–שקל ישן: ישראל נפרדת מהשימוש במזומנים
בכל הנוגע לתיקי ראש הממשלה, המצב סבוך יותר. בעיקר בשל העובדה שאין הכרח או תקדים משפטי לכך שכתב אישום מאלץ ראש ממשלה להתפטר. אין זה אומר שהכרעה משפטית כזאת לא תתקבל בלשכת היועמ"ש או לחילופין בבג"ץ, אך כרגע, בכל אופן, ההכרח המשפטי אינו קיים. מה שאומר שראש ממשלה יכול לכהן בתפקידו ובמקביל להתגונן במשפט פלילי – אפשרות שאינה עומדת לראש ראשות או שר אשר כתב אישום נגדם מביא במידית לפיטורם.
מדוע הפרט הקטן הזה חשוב, ובגדול? כי בניגוד לסברה המקובלת, שהחלטה על כתב אישום לפני בחירות עלולה לפגוע בסיכוייו של נתניהו להיבחר שוב לראשות הממשלה, הרי שההכנות התודעתיות של אנשי ראש הממשלה החלו כבר מזמן לפתח בתומכיו את תחושת הרדיפה. "חקירה פוליטית", אומרים מקורביו. כתב אישום לפני בחירות יביא בידי אנשי נתניהו את ההוכחה הלכאורה ניצחת, שהנה, יש מי שמבקשים להפיל ראש ממשלה מנצח בהליך פלילי. ראיות במקום קלפיות. החלטה כזאת עשויה דווקא לחזק את נתניהו. יותר מכך, אם יזכה לאמון הציבור חרף הודעת היועמ"ש על הגשת כתב אישום, תהיה זו מכה אנושה לתדמיתו של משרד המשפטים ומערכת אכיפת החוק. אלו יאמרו לציבור: "יש ראיות למעשים פליליים של נתניהו", והציבור יסמן להם בחזרה בתנועת ביטול. המכה של אבי גבאי לציפי ליבני השבוע תחוויר לעומת המכה הציבורית הזאת. האם היועמ"ש יעז לאתגר כך את חוסנה של מערכת אכיפת החוק? זו בוודאי אחת הדילמות הגדולות שמסחררות את ראשו הג'ינג'י.
אין דבר שמערכת אכיפה חוששת מפניו יותר מקריסת אמון הציבור בה, מתחושה רווחת שבצלאח א-דין מכריעים את דיני כיכרות הדמוקרטיה ובדיני ראיות משפטיים. כל מערכת אכיפה תרצה לחמוק ככל שניתן מערבוב בין משפט לפוליטיקה. שני בכירים שניסו לעשות זאת נפלו ובגדול: הראשונה הייתה נשיאת בית המשפט העליון, השופטת מרים נאור. היא ביקשה למנוע ממערכת המשפט הבעת עמדה בשאלה הפוליטית של התיישבות מעבר לקו הירוק והכריעה כי השופט ניל הנדל לא ינכח בטקס ממלכתי לציון ההתיישבות. בכך רצתה לחמוק מפוליטיקה, אך למעשה נכנסה אליה במהירות 200 קמ"ש, כאשר נוצר מצב הפוך שלפיו העליון מבקש להתרחק מהמתנחלים. השני ליפול הוא המפכ"ל אלשיך, לוח זמני החקירה הסמויה נגד ח"כ דוד ביטן הראה כי העת לפרוץ בחקירה גלויה. אלא שבאותו תאריך מיועד, נקבע בכנסת דיון בחוק נגד המלצות המשטרה בחקירות אישי ציבור שהעלה ח"כ ביטן עצמו. האם לבצע מעצר של ח"כ ביום שבו דן בחוק שהמשטרה כה התנגדה לו? לימים שיתף אותי אלשיך בדילמה, "אם הייתי מורה על דחיית המעצר", אמר לי, "היו אומרים שנכנסו לחקירה שיקולים פוליטיים. אם לבצע את המעצר באותו היום, זה נראה הכי פוליטי שיש. החלטתי ללכת על האמת ולא להתערב בלו"ז החקירה שנקבע מראש". ההחלטה הזו נראית אמנם על הנייר כסבירה, אך במציאות פגעה קשות בתדמיתה וניקיונה של משטרת ישראל ואגף החקירות.
נאור אמנם לא התייעצה, אך אלשיך דווקא התייעץ בזמנו עם היועמ"ש מנדלבליט לגבי עיתוי פריצת החקירה הגלויה. על פי פרסומים, מנדלבליט ייעץ לו לדחות והזהיר מפני הבור הפעור לפניו, אך הותיר לו את ההכרעה. כיום, ההכרעה בידיו של מנדלבליט, כתב אישום לפני בחירות או לאחריהן, מה מבין אלה יאפשר למשרד המשפטים להתקיים ללא האשמות של נגיעות פוליטיות? בסביבתו של היועמ"ש יש דעות לכאן ולכאן, יש מי שמזהיר מהבור של נאור ואלשיך ויש מי שמחזק את חיוניות המידע לציבור הבוחרים. אם תשאלו היועמ"ש, השאלה הזו לא פחות קריטית מההכרעה בתיקי ראש הממשלה עצמם.
