"נועה בת 16", הכריזה הכותרת ב"ידיעות אחרונות", אבל לתמונה הייתה משמעות אחרת לגמרי. את שער העיתון של המדינה מילאו פניה של מי שנראתה כמו אישה, מאופרת בשכבות רבות, שיערה משוך לאחור והיא מביטה בנו במבט מתגרה. נועה שעל דפי העיתון היא לא זמרת ולא נערה – היא קודם כול אובייקט מיני. ואם היה לרגע ספק שאולי לא זו הייתה כוונת המשורר, מגיעה כותרת המשנה שעוסקת ברגעים שבהם היא מתמוטטת, בוכה ולא מסוגלת לעלות לבמה. הנה, עכשיו היא ממש חייבת אביר על סוס לבן שיציל אותה מעצמה.
באותו היום פרסם אתר וואלה כתבה על אדל עגיב, זמרת בת 13 שזוכה לכינוי "הדבר הבא". היא, תאמינו או לא, דווקא נראית כמו נערה בת 13 – כל כך משעממת עד שהכותרת היא "מתביישת להתלבש חשוף". כי אם לא תראי לנו טפח ממך, העורכים ידאגו שיהיה לנו מה לדמיין. הכתבה עצמה עוסקת בעיקר בעובדה שאין לה חבר ובשאלה איך בנים מתחילים איתה.
כעשרה ימים קודם לכן חגגה התקשורת יום הולדת 14 לאגם בוחבוט, במסיבה שאליה הוזמנו יחצנים, שחקנים וזמרים. העיתונות דיווחה כיצד הקפידה להצטלם עם כל אחד בפוזה של דוגמנית, רגל קדימה, יד על המותן והקפדה על זווית שבה הצד הטוב שלה בא לידי ביטוי.
נניח בצד את סוגיית כוכבניות הנוער בעד או נגד, זהו לא הדיון. השאלה היא מדוע להפוך אותן לסמלי מין. אין שום סיבה בעולם שכוכבת בשנות העשרה לא תיראה פשוט כמו כוכבת בשנות העשרה – לא פחות ולא יותר.
הפיכה של נערה כזו לאישה היא המבוא לעוול ביחס לנשים, והתולדה שלה היא הטרדת נשים. לא ראיתי מימיי נער שמתלבש כמו גבר בחליפה ובפוזה וגורף התלהבות – הוא ייראה מגוחך בעיני כולם. אז למה כשזו נערה בתחפושת אישה אנחנו שותקים? האם אין בה שום דבר מלבד המראה שלה? מה יבין נער שצורך את המסרים הללו? הוא יבין שנערה או אישה היא רק טפט. מה תבין מזה נערה? שאין שום ערך לעולמה הפנימי, כי גם כך הכוח שלה יימדד רק בחיצוניות.
אסור לנו לשתף פעולה עם העולם הזה, של אינטרסים חומריים מעוותים. אל תשאירו את העבודה לאנשים שחרתו על דגלם להילחם בדימוי האישה, הם מעטים מדי והתופעה רחבה מדי. קחו יוזמה ואל תיתנו יד למוצרים המקדמים תפיסה כזאת. כי מחר זה כבר יהיה מאוחר. 
