גם גדולי יריביו של נתניהו יודו שמבחינת הופעות בתקשורת, הוא מייקל ג'ורדן בעולם של ליאור־אליהואים. מצד שני, גם מובילי תומכיו ייאלצו להודות שהמילה "דרמטי" הייתה גדולה על ההצהרה שמסר. אבל אחרי שהדרמטיזציה המוגזמת התפוגגה, מיהרו הפרשנים באולפני המיינסטרים לזעוף כמו ילדים שלקחו להם את הסוכריה, ולקטר על נתניהו שהפקיע מהם את פתיחת המהדורה.
יום למחרת, האייטם הפותח באותה מהדורה עסק בבקשת נתניהו לאשר תרומות מבן דודו לשם מימון הייצוג המשפטי שלו. כך נראית אירוניה: העיתונאים שהתלוננו על דקות השידור היקרות מפקיעים שוב זמן מסך כדי לדווח על פרט מידע דרג ט' הקשור לתיקיו.
לעניין דרישת נתניהו לעימות עם עדי המדינה: אני לא ממש בקיא ברזי חדרי החקירות, ושמעתי אלף הסברים מלומדים למה לא מגיעה לו זכות העימות. אני יודע דבר אחד: אם נתניהו היה מי שמסרב לעימות, דווקא הפרשנים היו יוצאים בהצהרה דרמטית בשמונה בערב.
בעזרת השם
באופנת ריבוי המפלגות הפושטת על מדינתנו הקטנטנה, הכי מאכזב אותי חוסר היצירתיות המשווע בכל הנוגע לבחירת שם המפלגה. רבאק (אחלה שם, אגב): אתם מנסים לשכנע אותי שאתם ראויים להנהיג מדינה שבכל רגע נתון עלולים לשגר לעברה מאה אלף רקטות, אז אני מצפה מכם לקצת יותר השקעה. "חוסן לישראל", "מגן לישראל", "תל"ם", "הימין החדש" – בחייאת.
בתור אזרח, מיום ליום אני מרגיש שיש פה יותר מנהיגים ממצביעים. בתור קופירייטר, אני לא פחות נעלב. לא נעים לומר, אבל לפחות בתחילת הדרך המצע פחות חשוב. שם מעיד המון על מפלגה, וכשאתם בורחים לשמות עייפים ומשיקים עוד איזה ____ לישראל, אתם בעיקר אומרים לבוחרים המתנדנדים שאין לכם שום דבר חדש למכור. תחשבו איך היצירתיות הייתה יכולה לעזור לבוגי יעלון, למשל, אם במקום ה"תלם" המשעמם הוא היה קורא למפלגתו "בטוח נעבור את אחוז החסימה". זה בוודאי היה עוזר לו בסקרים.
אנקדוטה קטנה, שתראו שאני לא רק מדבר באוויר: כשאורלי לוי הכריזה שהיא מתכוונת להקים מפלגה העלינו אותה לשידור ברדיו. אמרנו לה מברוק, והיא אמרה תודה. אמרנו לה לא, נו, זה צריך להיות השם של המפלגה החדשה שלך, והיא צחקה. בסוף בחרה ב"גשר". פספוס.
מעיף ת'חופה
שמעתי השבוע את ההקלטות של הטייסים שעפה להן החופה באמצע הטיסה. נראה לי שלא רק מצאנו אחלה טייסים, מצאנו גם אחלה סלנג חדש: אחי, ראית את הנאום של ביבי? העיף לי את החופה.
אבל אם אפשר גם מילה טובה לטייסים: ההקלטות מהאירוע לא יכולות להשאיר אף אחד אדיש. קור הרוח שלהם היה מרשים. השקט, המיקוד, היכולת לא להילחץ. כששמעתי אותם מיד נזכרתי באירוע דומה שקרה לי לפני עשור. נסעתי בעפולה במכונית של אבא שלי, ובאמצע הנסיעה חדרה פנימה דבורה. אני זוכר את הרגעים האלה כאילו הם קרו אתמול: איך לא נלחצתי, ניסיתי לדחוק אותה החוצה, ולאחר שראיתי שזה לא עובד, עשיתי מה שכל אדם קר רוח היה עושה, ונכנסתי בתמרור עצור.
תמיד עולה המנגינה
מעניין לעקוב אחר ההתפתחות התקשורתית סביב הנזיפה של המרצה לספרות ד"ר קרולה הילפריך בחיילת לובשת המדים. בסרטון הווידאו שדלף לרשת, נראית המרצה באוניברסיטה העברית מסבירה לחיילת שכשהיא על מדים היא לא יכולה לצפות לקבל יחס של אזרחית. מלבד הטקסט חשובה גם המנגינה, וכפי שאפשר לראות בסרטון לא היה זה שיח חביב אלא הטפה במבטא גרמני. ניחוח מוכר.
מכאן הגלגל החל להתגלגל. האוניברסיטה והמרצה הבינו את הפוטנציאל הלא ספרותי של האירוע, ומיהרו לשגר הודעת התנצלות שמצרה על כך שמישהו אולי נפגע מהדברים. כמה ימים לאחר מכן הגדילה האוניברסיטה לעשות ופרסמה בעיתונים מודעה המזמינה חיילים לפקוד את כיתותיה. בבוקר אותו היום שמעתי ריאיון עם פרופ' אשר כהן, נשיא האוניברסיטה, שהסביר כמה חשוב להם להבהיר לחיילים ולציבור שזהו אירוע לא מייצג, ושהם פותחים את שערי המוסד בפני כולם.
אבל באורח פלא, בריאיון שלו בערב הוא כבר נשמע אחרת לגמרי: הוא סיפר שהמודעה היא בכלל נגד "אם תרצו", שלדבריו הוא ארגון בזוי ומאוס שצריך לרדת מסדר היום הציבורי. שמעתם נכון, בזכות קמפיין "הסתה", שמאפיין לא פעם תועמלני שמאל ברשתות, עבר הדיון מהתבטאויות המרצה לשאלה האם ארגון "אם תרצו" יזם את כל האירוע במכוון.
נניח שאנשי "אם תרצו" הניחו מלכודת בפני המרצה. האם מישהו הכריח אותה ליפול בה? ההקלטה ברורה, המנגינה ברורה, ולו אני סטודנט שלומד באוניברסיטה וחבר בתא של "אם תרצו", הייתי מאוד מודאג מדבריו של הנשיא. רק דמיינו מה היה קורה אם נשיא אוניברסיטת אריאל היה קורא לתא שמאל במוסד שהוא עומד בראשו "בזוי" או "מאוס".
פה זה לא אמריקה
כולנו עקבנו בשקיקה אחר הידיעה שמדינה זרה מתכננת להתערב בבחירות הבאות עלינו לטובה (או לרעה, אם אתה אבי גבאי). כמו כל דבר במדינה הלא מאוזנת שלנו, איבדנו פרופורציה. בארה"ב הרוסים יכולים להסוות את זהותם כגורמים עלומים בחברה האמריקנית; במדינה שבה כל אחד מכיר לפחות שני בני דודים של ראש העיר, זו כבר משימה מורכבת יותר. אבל יאללה, נזרום: נניח שיש סכנה חמורה להתערבות של מדינה זרה בבחירות. מה זה, בעצם, לעומת אלפי ההתערבויות של ממשלות זרות בכל פיפס קטן כאן?
מדינות מממנות ותוקעות את בית המשפט העליון עם אלפי עתירות מיותרות ומזיקות. סמל האיחוד האירופי מופיע על רבים מהמבנים בחאן אל־אחמר, כפי שראיתי בעיניי בביקור האחרון שלי שם. בעצם, התערבויות של מדינות זרות אף פעם לא עניינו את השמאל הפוליטי, כל עוד הן שירתו את האג'נדה שלהם.
בכל מקרה, מסר לכל האלדד־יניבים שמיהרו להזהיר מהתערבות זרה לטובת הימין: אם זיכרוני אינו מטעני, הימין פה דווקא מסתדר יופי לבד במערכות בחירות.
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
