ראש הממשלה בנימין נתניהו מבקש לדחוק לאחור את נציגי המחוזות ברשימת הליכוד. בכנסת היוצאת שולבו נציגי המחוזות החל מהמקום ה־16 ברשימה. כעת מציע נתניהו שבכנסת הבאה רובם ישולבו רק בעשירייה השלישית. מטרתו של נתניהו היא להגדיל את מספר המקומות ברשימה הארצית, כדי לאפשר ליותר חברי כנסת מכהנים להיבחר שוב. רק חבל שאת המחיר עלולה לשלם הפריפריה.
נכון לעכשיו, הליכוד היא המפלגה היחידה שמשריינת מקומות ריאליים לנציגים רשמיים של הפריפריה. אמנם רוב המפלגות, גם אלה שאינן מקיימות בחירות פנימיות, משתדלות לקשט את רשימתן במועמדים מהצפון ומהדרום, אבל עדיין יש יתרון גדול דווקא לייצוג שמציעה הליכוד. חבר כנסת שנבחר באופן רשמי על משבצת נציג הנגב או הגליל, מרגיש מחויבות גדולה יותר לייצג את האינטרסים של האזור שבשמו נשלח לכנסת ואת התושבים שבחרו בו. ז'קי לוי, תושב בית־שאן וכיום ראש העירייה שלה, נכנס לכנסת על משבצת מחוז הגליל והעמקים בליכוד. לא לחינם הוא בלט בקידום קו רכבת העמק מחיפה לבית־שאן. ח"כ מיקי זוהר, תושב קריית־גת, נבחר על משבצת נציג הנגב בליכוד. סביר להניח שגם העניין הזה דחף אותו לפעול להגדלת תקציביהם של בית החולים אסותא באשדוד ובית החולים ברזילי באשקלון.
אחד המתמודדים על משבצת נציג הנגב ברשימת הליכוד לכנסת הבאה הוא גלעד שרון, תושב חוות שקמים שבנגב המערבי ובנו של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון. לפני 16 שנה, מי שנכנס לכנסת דרך השריון הזה היה אחיו עומרי. אף שבאותה תקופה הוא התגורר יותר בתל־אביב, כתובתו הרשמית של עומרי הייתה חוות שקמים, וכך הוא נכנס לכנסת כנציג הנגב על חשבון ראש עיריית אופקים שהתמודד מולו. אזרחי הנגב וראשי הרשויות בדרום האשימו אז את עומרי שרון בהתעלמות מבעיותיהם. תושבי הנגב שזכו לתשומת לב ממנו בשנות כהונתו הספורות היו בעיקר עופות. בסופי שבוע הוא פעל עם פקחי שמורות הטבע נגד ציידי חוגלות בנגב המערבי.
עכשיו מתמודד אחיו הצעיר גלעד על אותה משבצת. בראיונות הוא מדבר על כוונתו לטפל בסוגיית ההתיישבות הבדואית הלא־חוקית. סוגיית המגזר הבדואי חשובה, אבל את תושבי הנגב מעסיקים גם נושאים חשובים אחרים כמו פערים בתחום הבריאות ואתגרים בתחום התעסוקה. ספק רב אם דווקא חקלאי שגר בחוות בודדים מתאים להיות הנציג האותנטי של עשרות אלפי מצביעי ליכוד, המתגוררים ברובם בעיירות הנגב.
להכיר באמת
המרכז האקדמי אונו מתהדר, בצדק, באחוז מכובד של בוגרים יוצאי אתיופיה. הודות לתוכנית ייחודית שהוקמה שם בשנת 2001, יותר מ־700 מבני הקהילה האתיופית רכשו את השכלתם במכללה. ובכל זאת, עד לפני כמה שנים הנוכחות של יוצאי אתיופיה באונו הייתה רק בצד הלומד, לא בצד המלמד ולא בתכנים הנלמדים. פרופ' טובה הרטמן, דקאנית הפקולטה למדעי הרוח באונו, מספרת שבעבר נפגשה עם קבוצה של רבנים מהקהילה האתיופית שביקשו ללמוד במסגרת התוכנית. "אחרי חמש דקות של שיחה שתקתי מבושה", היא מתארת. "הבנתי שגם אם אני יכולה לתת הרצאה בנושא המחלוקת על יהדותה של הקהילה האתיופית, אני לא יודעת שום דבר על היהדות שלהם. אף שהקדשתי את חיי ללימודי יהדות, הבנתי שאני בורה בהכרת התרבות שלהם. החברה הישראלית מחקה את התרבות האתיופית, וגם אם היא מציינת את חג הסיגד כסוג של יום זיכרון ומכירה כמה מנהגים, זה עדיין לא מספיק. צריך להכיר גם את ההלכה האתיופית, ולא להסתפק בהשוואת מרשמים במטבח".
הצעד הראשון והמתבקש היה לשלב את יוצאי אתיופיה גם בסגל האקדמי. לפני שלוש שנים, כאשר ד"ר דוד ביטון החל לכהן כראש החוג ליהדות באונו, הוא גייס את הרב ד"ר שרון שלום לצוות המרצים בחוג. שלום, מחבר הספר 'מסיני לאתיופיה', מעביר במכללה קורס על תעודת הזהות של 'ביתא ישראל'. אבל קורס אחד אינו מספיק. השלב הבא, שצוין ביום ראשון השבוע, הוא הקמתה של קתדרה לחקר יהדות אתיופיה. מטרת הקתדרה החדשה היא לתעד, לחקור ולהנכיח את מורשתה ותרבותה של יהדות אתיופיה.
"הרעיון הוא לעבור ממצב של הסברה למצב של מחקר והעמקה, וליצור שפה", מסביר ד"ר ביטון. הרב ד"ר שרון שלום יעמוד בראש הקתדרה החדשה, שכוללת בינתיים בעיקר ספרייה עם חומר עיוני על הקהילה. התוכניות העתידיות מדברות על כתב עת אקדמי, ימי עיון וכנסים, תוכניות וספרי לימוד, מסעות זהות לאתיופיה וקידום יוזמות לעידוד סטודנטים בני הקהילה האתיופית להעמיק ולחקור את זהותם. אחת התוכניות של הקתדרה החדשה היא הקמת בית מדרש בשיתוף קייסים, שבו הם יעבירו את משנתם וגם ירכשו תואר אקדמי.
זיווה מקונן־דגו, מנכ"לית אגודת יהודי אתיופיה, שנכחה השבוע בהשקת הקתדרה החדשה, הזכירה לי שלפני שבע שנים חוקק חוק להקמת מרכז למורשת יהדות אתיופיה. המרכז היה אמור לשמש ארכיון להנצחת מורשתה של יהדות אתיופיה ותרבותה, וגם כמכון מחקר ובית מדרש. כבר הוקמה מועצה ציבורית למרכז החדש, אבל בפועל לא קרה דבר. חמישה מיליון שקלים מועברים בכל שנה למשרד התרבות להקמת המרכז החדש, אך חוזרים כפי שהם למשרד האוצר. מקונן־דגו מתנחמת בקתדרה החדשה, שלפחות בינתיים תמלא את החלל בכל הקשור לחקר יהדות אתיופיה. "אם לא ישקיעו בחקר הזהות של הקהילה שלנו, הילדים והנכדים שלי כבר לא ישמרו על זהותם", היא חוששת.
במקרה של יהדות ספרד והמזרח, נדרשו יותר מדי שנים להבין שלא מספיק ליצור אינטגרציה בין אנשים, אלא גם בין תכנים. חברה רב־תרבותית אינה יכולה להסתפק רק בהכלה של אנשים מתרבויות שונות, אלא חייבת לכלול גם לימוד והיכרות מעמיקה של העולמות השונים. ועדת ביטון, שנועדה להעצים את הזהות המזרחית במערכות החינוך, היא דוגמה טובה להפקת לקחים מאוחרת. הקמת הקתדרה לחקר יהדות אתיופיה היא צעד חשוב, שאמור לייתר בעתיד את הצורך בוועדות העצמה ותיקון. 
