אני לא יודעת מה העיר את ראש השב"כ, נדב ארגמן, שהחליט להתריע השבוע על התערבות של ממשלה זרה בבחירות בישראל. אבל שעשוע מהול במרירות הציף אותי.
"ביכולתה של מערכת הביטחון לאפשר קיומן של בחירות דמוקרטיות וחופשיות", הבטיח ראש השב"כ לציבור הישראלי, בהודעה חריגה ומלאת פאתוס של הארגון. הצנזורה הוציאה מיד הוראה שאין לנקוב בשמה של אותה מדינה, כאילו שזה בכלל רלוונטי בעולם הווירטואלי שבו אנו חיים. אלפי מילים נשפכו על תעשיית ה"פייק ניוז" שמקורה באותה מדינה, את מי זה משרת ואיך מתגוננים. ובכן ידידיי הקוראים, ממש לא "בום", כפי שנהוג להגיד במערכת הבחירות הנוכחית.
זוכרים את תנועת V15, תנועת השמאל שפעלה להחלפת נתניהו בבחירות הקודמות? תת־וועדה של הסנאט קבעה שהתנועה הזו ניצלה תשתית שנבנתה באמצעות מענקים של משרד החוץ האמריקני, לצורך קמפיין בחירות נמרץ בישראל הקטנה שלנו. מאות אלפי דולרים של כספי משלם המיסים האמריקני נותבו להפלת נתניהו (וכשלו). ואם כאן עוד היה אולי טשטוש מסוים או טענות לתום לב, אם הולכים קצת אחורה גם זה נעלם.
באפריל 2018 שודר בערוץ 10 ריאיון שקיים רביב דרוקר עם נשיא ארה"ב לשעבר, ביל קלינטון. "האם יהיה הוגן לומר שבאפריל 1996 ניסית לעזור לשמעון פרס לנצח בבחירות?", שאל דרוקר. קלינטון אישר, והוסיף: "ניסיתי לעשות זאת בדרך שבה לא אהיה מעורב באופן גלוי". קלינטון המשיך ואמר שניסה לעזור לפרס כי "חשבתי שהוא תומך יותר בתהליך השלום, וניסיתי לעשות זאת בדרך ששירתה, לדעתי, את האינטרס של ישראל".
זה קטע מדהים. נשיא אמריקני מודה בפני המצלמות שהוא התערב בבחירות בישראל. הנימוק: לדעתו הדבר שירת את האינטרס של ישראל. מהו האינטרס הישראלי אליבא דקלינטון? כנראה לא מה שהציבור בדמוקרטיה הקטנה במזרח התיכון ראה כאינטרס שלו. האינטרס של קלינטון היה חלום הבלהות שלנו, זה שהתפוצץ לנו במרכז תל־אביב, בצומת בית־ליד וברחובות ירושלים. אותה אשליית שלום שממנה התפכח, אט־אט, הציבור הישראלי הנבון. ועדיין קלינטון הרשה לעצמו להתערב כאן בבחירות באופן נסתר ומתוחכם, מצפצף על הדמוקרטיה הישראלית.
האם שמעון פרס ז"ל ידע על ההתערבות הממשלתית הזרה הזו? האם השרים ובכירי מפלגת העבודה ידעו? האם אדריכלי אוסלו ידעו? האם התקשורת ידעה? הניחושים שלי לא יותר טובים משלכם. אבל זו הייתה התערבות לצד ה"נכון", אז המערכות שתקו. האם זה מצב רצוי? בוודאי שלא. האם יש צורך לסכל התערבות והתארגנות של ממשלות זרות בבחירות הקרובות? בוודאי שכן. רק בואו לא נשלה את עצמנו, זו לא הפעם הראשונה שממשלה זרה מתערבת כאן בבחירות הדמוקרטיות והחופשיות שלנו.
ואם בהתערבות ממשלתית זרה עסקינן, אז שוב נשאל: מה חדש תחת השמש? יש כאן, במדינת ישראל, מיליוני דולרים שזורמים מכספי משלם המיסים האירופי לטובת התערבות סמי־גלויה בדמוקרטיה הישראלית. זה קורה יום־יום, לא רק בזמן בחירות, וזה קורה לאור יום. שודדים לנו את הדמוקרטיה בכסף ממשלתי זר, על ידי עמותות מקומיות. מתערבים לנו במדיניות, בחקיקה, בבתי המשפט, במערכת החינוך, במשטרה ובכוחות הביטחון. במה לא.
תיאטרון בובות
למה זה פחות סכנה לדמוקרטיה הישראלית כשהאיחוד האירופי מממן פעילות של 'בצלם' נגד חקיקה לגיטימית ודמוקרטית בישראל? קרן של האיחוד האירופי העבירה בשנים 2015־2016 מימון לארגון השמאל הקיצוני 'בצלם', לטובת קמפיין נגד חוק העמותות שהממשלה קידמה. בלי נקיפות מצפון מיותרות, תירצו באיחוד את המענק הזה כ"מאבק בחוקים אנטי־דמוקרטיים שנועדו להשתיק את האופוזיציה". מה שנקרא האינטרס הישראלי, לפחות כפי שהוא משתקף בטרקליני פריז וברלין.
והאם זה פחות מסוכן לדמוקרטיה הישראלית כאשר האיחוד האירופי מקים ארגון מיוחד (כפי שנחשף באתר 'מידה' לפני כחצי שנה) בהשקעה של כמיליון וחצי שקלים, 'המועצה להגנה על החירויות', שכל מטרתו "לבלום את המגמות המסוכנות של מדיניות שלטון הימין הלאומני־משיחי"? האם אין סיבה לחשש אמיתי כאשר הארגון הזה גורס שארגוני השמאל "מוכרחים לשלב כוחות ולעבור ממגננה להתקפה"? האיחוד האירופי אמנם טען שהמועצה היא ארגון עצמאי ושאיננה פועלת בשם האיחוד, אבל איך אומרים? עשו טובה. במסגרת הפעילות שלה, המועצה המדוברת מנסה לסכל חקיקה, תוקפת תקשורת שאיננה כוס התה שלה, מריצה קמפיינים מדושני כסף, ומאגדת פעילות אופוזיציונית לממשלת ישראל.
גם ממשלת שווייץ מממנת פעילות חתרנית בישראל. לפני כחצי שנה חשפו בארגון 'עד כאן' ששגרירות שווייץ מממנת את ארגון השמאל הקיצוני 'עקבות', שמטרתו לחשוף את הארכיונים המסווגים של ישראל. מדוע זה עניינה של שווייץ? איך הייתה הממשלה בברן מגיבה אילו ישראל הייתה מנסה לפשפש בארכיוניה הביטחוניים הסודיים באמצעות ארגון מקומי?
ואיזו סכנה גדולה יותר לדמוקרטיה הישראלית, מהצפה מכוונת של מערכת הצדק ובתי המשפט שלנו? אותה מערכת שנמצאת במוקד הדיון הציבורי הנפיץ כאן כבר שנים, נמצאת תחת מתקפה מכוונת, דמוקרטית לכאורה, בדמות הצפה על ידי עתירות, חלקן עתירות סרק, הממומנות היישר מידיהן של ממשלות אירופה (נורבגיה, אנגליה, האיחוד האירופי). המטרה היא להציף את המערכת, לתקוע תהליכים ולחתור תחת המדיניות – המנומנמת לפעמים – של ממשלה נבחרת; לגרום לעומס כזה על בתי המשפט, שעד שהעתירה תידון – המציאות בשטח כבר תהיה עובדה מוגמרת, ילד שנולד. ההתערבות הממשלתית הזרה הזו בדמוקרטיה הישראלית נעשית באמצעות ארגון שלישי – "מועצת הפליטים הנורבגית". שם סטרילי שמסתיר מאחוריו עשרות מיליוני דולרים שנשפכים פה כדי לשבש מדיניות והליכים דמוקרטיים. הם גם מדגישים שהפעילות צריכה להיות ב"פרופיל נמוך". כלומר, יודעים בעצמם שמשהו מסריח.
יש אינספור דוגמאות להתערבות ממשלתית זרה, מדושנת תקציבים וכוח, בדמוקרטיה הישראלית. מספיק לקפוץ לאתר האינטרנט של מכון המחקר NGO Monitor ולהבין איזה תיאטרון בובות מתקיים כאן על חשבוננו.
אז למה קפץ ראש השב"כ? הרשו לי לא להתרגש. אנא, שב"כ, רשות הסייבר ומערכות ההגנה, פַּעֲלו למנוע התערבות ממשלתית זרה בבחירות בישראל, עשו את המיטב, רק אל תפחידו אותנו ב"משהו חדש", או "מתקפת בוטים", או "פייק ניוז". זה קורה פה כל יום, כשהממשלה נבחרת בבחירות דמוקרטיות אבל הדמוקרטיה הישראלית לא מוצאת חן בעיני המדינות הנכונות, ש"האינטרס הישראלי" שלהן שונה ממה שהאזרחים כאן בוחרים בקלפי. 
