חברי מרכז ומתפקדים לתנועת הליכוד מילאו בסוף השבוע את מלון קלאב הוטל אילת, שם זכו להתחכך בחברי הכנסת שלהם ואפילו בכל השרים כמעט (למעט אקוניס ולוין) שהגיעו לעשות סיבוב לקראת הפריימריז הקרבים ובאים. האירוע: הליכודיאדה, סליחה הלאומיאדה, אירוע שנתי שמארגנים לאנשי הליכוד בכל שנה והפעם זכה להיות אטרקטיבי במיוחד בגלל הסמיכות לבחירת הרשימה לכנסת. מפלגת פריימריז יש עוד אחת, העבודה שמה, אך שם ביום חמישי האחרון היה מרחץ דמים ולא חגיגה דמוקרטית. מה עושה את ההבדל, אתם שואלים? עשור רצוף בשלטון.
חמש נקודות על מה הים שם וגם על מה שלא (גילוי נאות: הסתובבתי שם, ראיתי ודיברתי עם הנוכחים כל סוף השבוע):
1. חישובים קרים על מי בפנים ומי בחוץ: בזמן שפוקדי המאות נכנסו ויצאו מפגישות עם השרים וחברי הכנסת, עסקו הדוברים והיועצים בחישוב הבא: אם מתוך 30 חברי כנסת ייבחרו רק 20, מי העשרה שיישארו בחוץ? השמות שנזרקו לאוויר יידרשו לצאת למלחמה קשה בשבועיים הקרובים על מקומם, והם: שרן השכל, אמיר אוחנה, מיקי זוהר, יובל שטייניץ, אורן חזן ויואב קיש.
בני בגין כבר לא יילחם על מקומו, לעומת ירון מזוז שבניגוד לסיכויים החליט בסוף להתמודד. ואילו ההימורים על איוב קרא, יהודה גליק, נורית קורן, נאווה בוקר וענת ברקו, למרות שזכו לאהבת הנוכחים בסוף השבוע באילת, היו פסימיים באופן ניכר. לעומת זאת החבר החדש במפלגה: יואב גלנט כבר סומן כשר המבטיח הבא של המפלגה, והתקבל בזרועות פתוחות, כמו אח אובד שמצא דרכו הביתה. עבדו קשה בסוף השבוע: ניר ברקת, צחי הנגבי (האהוד באופן מפתיע וזאב אלקין. שספק אם היה נדרש לכזו עבודה אלמלא היה יוצא להרפתקה על ראשות ירושלים.
עוד כותרות באתר מקור ראשון
–ללא רוב בטוח: מיי תגיש את הסכם הברקזיט
–הנשיא מול העם: הריאיון הגורלי של א-סיסי
–מעבר לקבוצה הסגורה: לקראת יהדות ישראלית
–שפיר בוועדת הכספים: 167 ישיבות מתוך 1,148 במהלך הכנסת ה־20
2. השיטה: מי שסומך על המתפקדים החופשיים (אלה שאינם באים כקבוצה) מקווה מאוד שהחמישי בפברואר יהיה יום שמשי של חורף, אחרת החשש הוא שהם יישארו בבית והמתמודדים שמקווים לתמיכתם – גם כן. אלו שמגיעים בהוראה מלמעלה – יבואו גם ביום סוער במיוחד ולכן המחוזרים העיקריים בסוף השבוע היו פוקדי העשרות והמאות.
אחד מהם סיפק לי מידע מרתק על איך זה עובד, שימו לב: מגיעים למצודת זאב ולוקחים טופס עם רשימת השמות. מסמנים באיקס את 12 הנבחרים. משכפלים, נגיד ב-500. נותנים לשני ילדים להפיץ לכל פקודיך שמגיעים עם הדף ביום הפריימריז ומצביעים בהתאם. הבאים בשערי הלאומיאדה הסבירו כי הדף לא מחייב אותם, אך גם אם הם לוקחים מחצית מהשמות המומלצים – מדובר בכוח משמעותי ממש. מועמד שקיבל תמיכה של כמה עשרות חברי מרכז, המחזיקים בקבוצות גדולות של מצביעים, יכול יהיה לחייך כל הדרך לכנסת.
ויש עוד משהו חשוב – מה שנקרא 'הדילים'. תומכי השרים במרכז והפוקדים ההמוניים מכניסים שם של ח"כ כזה או אחר לרשימה בתמורה להכנסת שם השר לרשימת אותם תומכים. עסקת חליפין משתלמת במיוחד, כך אומרים. זאת הסיבה לסולחה המהירה בין רגב לאדלשטיין למשל (ככה אף אחד מהם לא יוצא אחר כבוד מרשימות השני). למשל בין חיים כץ לישראל כ"ץ לא יהיה דיל השנה, לעומת בבחירות הקודמות, בגלל סכסוך בין השניים. בלי לנקוב בשמות, אחד מהם מאשים את השני כי סיפק לו תמיכה בבחירות 2015, בלי לקבל דבר תמורה בהתאם לדיל.
3. השמאל והתקשורת: למרות שרבים מאיתנו (העיתונאים) הסתובבו בין חברי הליכוד בסוף השבוע, לא חווינו עליהומים ממוקדים בנו. בין שמעון ריקלין שהתקבל בנשיקות לבין היתר אמנם היה איזשהו פער, אבל חברי הליכוד לא הקדישו דקת התייחסות למאבק נתניהו בתקשורת, למעט בשיחות פנימיות נוסח "ככל שהם יכתבו על ביבי דברים רעים, אנחנו נתמוך בו יותר". גם לשמאל, במחילה מכל קוראינו באשר נטייתם הפוליטית, לא הוקדשה התייחסות.
לא כינו אותם "בוגדים", לא הקדישו להם פאנלים ולמעט שמחה לאיד פה ושם על מצבה של מפלגת העבודה בסקרים, אנשי הליכוד באו להתערבב ולהתמנגל אחד עם השני בניסיון לגייס תמוכים מפה ומשם ולא מעבר לכך. אפשר להמשיך לתקוף את מצביעי הליכוד על תמיכתם העיוורת בנתניהו ובנציגיהם לכנסת, אבל זה כמו לכתוב כתבה שלמה בזכותו של בני גנץ, בלי לשמוע אותו אומר מילה. זה פשוט לא לעניין.
4. קינג ביבי: הסרט שהוקרן ביום חמישי בערב עשה את הדבר הבא – אוהדיו של נתניהו ראו אותו, אמרו לעצמם 'הנה עוד סרט שבא להשמיץ אותו' והתלכדו סביבו יותר. אלו שפחות אוהדים אמרו לעצמם 'סרט מעולה, אני חושב שנתניהו כנראה לא כזה גרוע'. בקיצור הסרט עשה שירות נפלא לראש הממשלה, שאמנם לא נכח במקום, אך שמו נישא ורומם והתעלה בכל שיחה שהתקיימה או פאנל. כששורת המחץ היא כזו: בלי נתניהו – הליכוד לא יכול לנצח את הבחירות האלה.
המשפט של נתניהו שבפתח וכתב האישום שמאיים, הפכו להיות עובדה גמורה שחברי הליכוד בקושי מתייחסים אליה. ראש הממשלה הצליח מעל ומעבר למצופה בנושא הזה, ומצביעי הימין כבר לא יופתעו כאשר יהיה שימוע, אלא יראו בזה עוד מהלך שכל תכליתו לפגוע בו ובליכוד לפני הבחירות. לפי רוח הלאומיאדה אני מציעה לסוקרים להכין את הכותרות הבאות: למרות השימוע, התמיכה בנתניהו לא נפגעת, ולפרשנים את זה: שוב עדר הליכודניקים מצביע נתניהו בלי להבין שהוא מושחת. או משהו כזה.
5. מפלגה שמחה היא מפלגה שמביאה תומכים לקלפי ביום הבוחר. הלאומיאדה יותר משהייתה מפגן כוח של תנועת השלטון, היא מפגן של שמח וכפיים שעושה לבוחר חשק לפזז דרכו כל הדרך אל ניצחון נוסף בבחירות. מצביעי הליכוד כמו כן עונים לכל הסטראוטיפים ולא במובן הרע: משפחות, מזרחיים, הרבה פריפריה, מסורתיים ודתיים. ויעיד המופע של הפרויקט של רביבו ולהבדיל אולם התפילה שהתמלא מקצה לקצה בערב שבת ואפילו בבוקר.
אם התקשורת תמשיך לעשות את מה שהיא עושה, נתניהו ימשיך לעשות את מה שהוא עושה, וחברי הכנסת ימשיכו לעמוד מאחוריו ומצדדיו וללא הפתעות דרמטיות (באמת). סוף השבוע באילת הוא תמונת יום הניצחון של הליכוד בבחירות המתקרבות – אולי 40 מנדטים לא יהיו שם, אבל 30 כבר הופכים להיות היעד הריאלי הנוכחי של המפלגה.
