שר האנרגיה והתשתיות יובל שטייניץ ייצא היום (א') לקהיר לכינוס אזורי העוסק בגז טבעי. הכינוס מתכתב עם תכניותיה של ארה"ב ונשיאה דונלד טראמפ לקדם שותפות אזורית מזרח תיכונית. שטייניץ צפוי להיפגש עם מקבילו, המצרי מוחמד שאקר אלמרקאבי, כדי לדון איתו בשיתוף הפעולה הצפוי בין מצרים לישראל בנושא הגז הטבעי. ישנם דיווחים על מפגש נוסף שצפוי להתרחש, בין שטייניץ לנשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי, ברקע היחסים המתהדקים בין שתי המדינות.
עוד לפני הפגישה הפוטנציאלית, הגיע הבוקר הנשיא המצרי לעמאן, בירת ירדן, והתקבל על ידי המלך הירדני עבדאללה השני. על פי התקשורת המצרית, נושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני יהיה חלק מרכזי בפגישתם, כאשר שתי המדינות רואות את הצורך להקים מדינה פלסטינית בגבולות 1967, שבירתה ירושלים המזרחית. כמו כן ידברו שני המנהיגים על הטרור העולמי והלחימה המתמשכת בו, וכן על המצב הסורי והשאיפה להוביל ליציבות ושלום שם.
הפגישה בין המלך הירדני לנשיא המצרי חשובה מאד לאחרון, במיוחד אחרי ריאיון שהעניק לרשת CBS האמריקנית. במהלכו, אישר הנשיא המצרי כי שיתוף הפעולה בין ישראל למצרים מעולם לא היה טוב יותר, כאשר לדבריו קיים שיתוף פעולה עם הישראלים במגוון רחב של נושאים.
שיתוף הפעולה בין ישראל למשטר המצרי קשה לעיכול מבחינת העם. לא קל לשנות שנים של חינוך לשנאת ישראל, וגם ההכרח הצבאי המצרי במלחמתו בדאעש בסיני לא ישכנע את העם בצורך לחזק קשרים עם הציונים.
אולם, האמירה של א-סיסי לגבי ישראל לא הייתה זו שסבכה את הנשיא המצרי. הייתה זו שאלה לגבי העצירים הפוליטיים שמוחזקים במצרים. המראיין, סקוט פלי, הטיח בפני א-סיסי את הנתונים של ארגוני זכויות האדם, לפיהם ישנם 60 אלף עצירים פוליטיים המוחזקים בכלא המצרי, רובם אנשי האחים המוסלמים. א-סיסי ביטל את המספרים האלו, הכחיש את הדיווחים על עצירים פוליטיים והבהיר כי מצרים צריכה לשמור על ביטחון הפנים שלה.
הריאיון והכתבה שהתלוותה אליו הציגו את נשיא מצרים כגנרל אכזר שמתעמר במתנגדים למשטרו ומשליך אותם לכלא ללא משפט ראוי. הרשת האמריקנית אף סיפקה הצצה למה שהתרחש מאחורי הקלעים ולעובדה שהמודיעין המצרי ביקש שלא לשדר את הריאיון לאחר קיומו. המשטר המצרי פרסם הכחשה על הדיווח האחרון, אבל הנזק התדמיתי לנשיא המצרי כבר נעשה.
במהלך הריאיון, א-סיסי הפנה שאלה בודדת לכתב המוערך: "האם אתה מודע למה שמתרחש במצרים?". שאלה שגרתית ודי בנאלית לכאורה, אבל מאחוריה עמדה התחושה המצרית הקשה נגד הממשל האמריקני של ברק אובמה, זה שלתפיסתם הביא את מצרים למצב הקשה בו היא נמצאת היום: טרור בלתי פוסק, תיירות משתקמת, אבטלה וכלכלה מדשדשת.
הסכין שתקע אובמה בגבו של ידיד האמריקנים חוסני מובארכ לא נשכח כל כך מהר. אחרי שנים של שיתוף פעולה, האמריקנים הפנו עורף למובארכ, והתנהלותה של וושינגטון ב"אביב הערבי" ב-2011 הייתה זו שגרמה למפלתו ולעלייתם של האחים המוסלמים, שהביאו לשיתוף פעולה פורה בין ארגון חמאס לטרור בסיני ולפריחת תעשיית הנשק הבלתי חוקי שעבר במנהרות, להידרדרות ביטחונית ולפגיעה קשה בתיירות המצרית שהיא הלחם של מיליוני מצרים. כעת, א-סיסי הוא זה שצריך לתקן את השבר. ספק עם האמריקנים יכולים להבין את התנהלותה של מצרים או של מדינות המזרח התיכון. מי שגדל וחי בדמוקרטיה ולא חושש כל רגע מפני הפיכה שלטונית של גורמים קיצוניים, לדם ולמוות ברחובות שמתלווה אליה, לא יוכל להבין את ההתנהלות הנוקשה של מנהיגי מדינות ערב.
מדד האינטרסים הוא זה שקובע במזרח התיכון. הכלל השולט הוא שהחזק שורד.
