האם אתם אוהבים בעלי חיים? לא אוכלים בשר? מתנגדים לעישון? אם נעניתם לשאלות בחיוב – כנראה שאתם נאצים. שהרי, אתם יודעים מי עוד אהב את הכלבים שלו, היה צמחוני וניסה למנוע עישון? בחור בשם אדולף היטלר. נשמע מופרך?
לא צריך להיות תומך של דונלד טראמפ, כדי להבין שהדיווחים וההתקפות נגדו בימים האחרונים יצאו מכלל פרופורציה, אפילו יחסית למה שנשמע עד כה. הסערה החלה עם דיווח של הניו-יורק טיימס בשבת, שלפיו בימים לאחר שהנשיא פיטר את ראש ה-FBI ג'יימס קומי, הארגון פתח בחקירה שמטרתה לבדוק האם הנשיא האמריקני מעורב בצורה כלשהי עם הממשל במוסקבה.
על פי הדיווח, החקירה נפתחה בבהילות. לדברי גורמים בארגון, החשד המרכזי היה שטראמפ פיטר את קומי כדי לעצור את בדיקת המעורבות הרוסית בבחירות הנשיאותיות, בדיקה שבזמנו עוד הייתה בשלביה הראשוניים, מה שלא מנע ממנה לעלות לכותרות פעם אחר פעם, כמעט תמיד בדרך שטראמפ עצמו לא חיבב. השיקולים היה ברורים בעיניהם – אם טראמפ פיטר את קומי כדי לכסות על קשר כלשהו עם רוסיה, ייתכן שינקוט בצעדים נוספים כדי להסתיר ולמסמס, ולכן נדרשה פעולה זריזה.
כמובן, עם כל הביקורת המוצדקת כלפי התנהלותו של טראמפ בפרשה הזו ואחרות, היו אז שלל סיבות אחרות לפיטוריו של קומי. אם זה הפך לקדוש מעונה עבור השמאל האמריקני לאחר שפוטר, הרי שאותם אנשי תקשורת ופוליטיקאים בדיוק ראו בו אויב, וסייען לטראמפ (!) במהלך הקמפיין, לאחר שכינס מסיבת עיתונאים כדי לדווח שנמצאו מיילים חדשים שהילרי קלינטון ניסתה למחוק מהשרתים הפרטיים שלה – מעשה שיש שטוענים גרם בסופו של דבר להפסד שלה בבחירות. לא מופרך, ואפילו סביר מאוד להניח שקלינטון עצמה הייתה מפטרת אותו ביום שנכנסה לתפקיד, והיו דיווחים שונים שזה בדיוק מה שיעצו אנשיו של טראמפ גם לפני שסוגיית רוסיה הפכה למרכזית.
עד עכשיו הסיפור אולי נשמע קצת מוזר, אבל בהחלט לא שערורייתי. אלא שכאן אנחנו נכנסים לשלב חדש של טירוף מערכות. כזכור, לאחר פיטוריו של קומי, הוחלט למנות את ראש ה-FBI לשעבר רוברט מולר כחוקר מיוחד, שיבדוק את מעורבותה של רוסיה בבחירות. כאן חוזר הדיווח של 'הטיימס'. על פי הנאמר שם ובמקומות אחרים בתקשורת, מולר לא רק בודק מעורבות רוסית כללית, או אפילו קשר כלשהו בין הקמפיין של טראמפ לממשל הרוסי – הוא בודק את האפשרות שטראמפ בעצמו הוא בעצם סוכן רוסי חשאי.
כן, אותו טראמפ שהטיל סנקציות כבדות וכואבות על רוסיה ובעלות בריתה, שהתיר מכירת נשקים קטלניים לנמסיס אוקראינה ופעל נגד כוחות אסד (בעל בריתו של פוטין) בסוריה, הפך פתאום לשתול סודי שנשלף ממותחן מתקופת המלחמה הקרה.
כמובן, הדיווח עסק רק בחשד שעלה בחקירה, צעד שעוד אפשר להבין בבדיקה כבדת-ראש שמטרתה לחשוף מעורבות של מדינה זרה במערכת בחירות גדולה שכזו. אלא שבשלב הזה, כמו כל פעם כשהנושא הוא טראמפ, התקשורת פשוט לא הייתה יכולה להיות שמחה עם עצם החשד. לא, אותן כותרות גרנדיוזיות שעולות פעם אחר פעם כאשר יש שבב של חשד או ראיה נגד הנשיא הרפובליקני חזרו, והפעם, גדולות מתמיד. כותרות ראשיות האשימו את טראמפ בקשירת קשרים עם פוטין. כתבות ניתוח מעמיקות נכנסו ל"עסקים האפלים" לכאורה שבין השניים וקבעו נחרצות שמדובר בשערורייה הקשה ביותר אי-פעם בבית הלבן. בעלי טור ידועים ששו על הדיווח כמוצאי שלל רב, והגדילו לנמק את מה שהם כבר ידעו לשנן מההתחלה: טראמפ מונע כולו מתוך רצון לפגוע באינטרס האמריקני.
"18 סיבות לכך שטראמפ עשוי להיות סוכן רוסי", כתב הפובליציסט השמרן לשעבר מקס בות, שהפך את עורו באופן מוחלט וכעת מתפרנס מכתיבת שניים-שלושה מאמרי גנאי בכל שבוע נגד חבריו הרפובליקנים לשעבר עבור "הוושינגטון פוסט". בין הטיעונים שנמנו: "בקמפיין של טראמפ היו אנשים עם קשרים לרוסיה", "הרוסים התערבו בבחירות כדי לבחור את טראמפ", "טראמפ פוגע בממשל בכוונה", והטוב ביותר – "טראמפ תומך במנהיגי ימין פופוליסטים. גם רוסיה תומכת במנהיגי ימין פופוליסטים".
כמה חבל שבות "התפכח" רק לאחר שטראמפ נבחר – ולא בחן את התנהלות קודמו בתפקיד, ברק אובמה. הרי היה זה הנשיא ה-44 שכמעט ולא עשה דבר בתגובה לכיבוש הרוסי של חצי האי קרים ולפעולות התוקפניות נגד אוקראינה, וכן נגד ההשתלטות הרוסית על סוריה. לפי התזה של בות ואינספור כותבים אחרים, דוגמאות אלו בלבד היו מספיקות לעורר תהיות לגבי אובמה וקשר רוסי כזה או אחר. כמובן שיש דוגמאות נוספות, כגון, הלעג שאובמה הפגין כלפי מיט רומני כשזה הזהיר מפני סכנה רוסית במערכת הבחירות של 2012, או לגישה הפייסנית, שלא לומר מתרפסת, של הילרי קלינטון לרוסיה בתקופתה כמזכירת המדינה.
במהלך שנתיים של כהונה בבית הלבן, טראמפ אינו חף מטעויות וראוי לביקורת עניינית ולעיתים גם לגינוי, כמו כל נשיא אחר. אם כלי התקשורת ויריביו הישירים בקונגרס האמריקני היו דוגלים בכך, אם רק היו לומדים לשלוט ברגשות ולתקוף את הנשיא באמצעות שימוש בעובדות מוצקות – הדבר היה פוגע במעמדו של טראמפ. אבל בכל פעם מחדש, הם מוכיחים שאין ביכולתם לעשות זאת. וכך, מאמר משתלח אחרי מאמר משתלח, קריאות בוטות להפלת הנשיא וזמן אוויר אינסופי, רק משחקים לידיו של טראמפ, ומגבירים את הסיכוי לכהונה נוספת אחרי 2020.
