את הטור הזה אני מקדיש לכל האנשים שמשהו בחיים לא הולך להם עכשיו. לכל האנשים שמשהו חשוב שהם עובדים עליו עכשיו – נכשל, או מתפקשש, או מתחרבש להם פתאום. לכל האנשים שהתאמצו וניסו והשקיעו וקיוו, ושוב ניסו, אבל לא הלך להם. את הטור הזה אני מקדיש לכל הנכשלים, לכל הנתקעים, לכל המיואשים, לכל השבורים. ואת הטור הזה אני מקדיש גם לעצמי, כמובן, כי גם אני שבור. גם אני נמצא עכשיו בתקופה נוראית נוראית. גם לי משהו בחיים לא הולך עכשיו. גם אני מפוקשש ומחורבש ומתוסכל ותקוע. וכשאני תקוע אני קודם כול הולך לרבי נחמן.
יש לרבי נחמן סיפור אחד יפה. מעשה ממרגלית. פעם אחת, איש עני אחד, מצא במקרה מרגלית יקרה ויפה. הוא ניסה למכור את האבן היקרה בכל העיר, אבל המרגלית הייתה כל כך גדולה וטובה, אז אף אחד לא יכול היה לרכוש אותה. אחד הצורפים אמר לו שרק בלונדון יוכלו לשלם על מרגלית בגודל כזה. אבל האיש היה עני מרוד. לא היה לו כסף לנסוע ללונדון.
אז מה הוא עשה. הוא מצא את הספינה שיוצאת ללונדון, ניגש לרב החובל, והראה לו את המרגלית המהממת שלו. מיד לקח אותו רב החובל אל הספינה בכבוד גדול, ונתן לו את החדר הכי גדול ומיוחד באונייה, כיאה לאדם במעמדו. זה היה חדר מרווח ומפנק, עם חלון גדול המשקיף לים.
את כל ימי הנסיעה העביר האיש העני בהתרפקות נרגשת על המרגלית הטובה שלו. הוא שיחק בה וליטף אותה, ושמח בה. המרגלית הזו הולכת לשנות לו את החיים. אבל בוקר אחד, הניח העני את המרגלית על שולחן האוכל, ושקע בשינה עמוקה. בינתיים, הגיעה המשרתת, והעיפה את כל הפירורים שעל השולחן מהחלון. וגם המרגלית הנהדרת שקעה במצולות.
כשהתעורר העני חשכו עיניו. הוא הבין מיד מה קרה, והתחיל להסתובב בחדר, מבולבל וכועס. הוורידים שלו במצח כמעט התפקעו, והנשימה שלו הלכה ונעשתה כבדה. אחרי כמה דקות נכנס רב החובל לחדר, לדרוש בשלומו של ידידו המכובד. בצר לו, החליט העני לא לספר לקפטן מה קרה, ולהמשיך להתנהל כאילו שהכול בסדר. כאילו שעדיין מסתתרת לו בכיס מרגלית מופלאה.
כך עברו להם ימי ההפלגה. העני התנהל כאילו שהכול בסדר, בשמחה ובהנאה. הוא שיחק אותה רגוע. הוא שיחק אותה חזק. הוא שיחק אותה נינוח. אפשר לחשוב שהייתה לו ברירה. כמה שעות לפני שהגיעו לחופי לונדון, ניגש רב החובל אל העני המחויך וביקש ממנו עזרה. יש לי ערימות גדולות של סחורה בבטן האוניה, ואני מפחד שהשלטונות בלונדון יחשבו שגנבתי אותן. כיוון שאני יודע שאתה איש מכובד, אמר רב החובל, אני מבקש ממך, אם זה בסדר, לרשום את הסחורה הזאת על שמך. וזה באמת מה שקרה. העני רשם את הסחורה על שמו, והאונייה הגיעה ללונדון. והנה, ברגע שעגנה האונייה בנמל, ממש אז יצאה נשמתו של רב החובל. וכך הפך העני, שאיבד את המרגלית, לאיש עשיר, אפילו יותר. ובניגוד למרגלית, מספר רבי נחמן, שלא באמת הייתה שלו, הסחורה שהעני קיבל מרב החובל הייתה שייכת לו באמת.
זה הסיפור. ויש לו מוסר השכל. גם אם אין לכם מרגלית ביד, גם אם איבדתם את המרגלית שלכם, גם אם זרקו אתכם, גם אם פיטרו אתכם, גם אם הכול התפקשש לכם, גם אם יש לכם עכשיו אלפיים סיבות להתייאש – תמשיכו להתנהג כאילו המרגלית עוד נמצאת שם, בכיס שלכם. תמשיכו להתנהג כאילו שהכול בסדר. תשחקו אותה. תראו לעולם את הפרצוף המחייך שלכם, את הפרצוף הרגוע שלכם, את הפרצוף השמח שלכם. תשמחו, כאילו יש לכם מרגלית, ולמרות שאין לכם מרגלית. תשמחו, תירגעו, תחייכו, כאילו הכול בסדר.
ואל תפסיקו לשמוח. העולם מגיב אחרת לאנשים שמחים ורגועים. אל תפסיקו לשמוח במרגלית שאין לכם. ובתוך כמה ימים אתם תגלו איזה אוצר מופלא יתגלגל לכם לידיים. ככה זה. בתוך כמה ימים, או שבועות, או חודשים, או שנים, אתם תגלו שאולי איבדתם את המרגלית המהממת שלכם. אבל בזכות הגוד וייבס שלכם, מצאתם משהו אחר, פי אלף. ככה זה. תסמכו על רבי נחמן בהקשר הזה. הוא יודע על מה הוא מדבר.
וחשוב לי שתדעו שבזמן שאני כותב את השורות הללו, אין לי בכיס שום מרגלית, ושום סחורה, ושום כלום. להפך. אני בדיכאון, ויש לי שלושים ותשע מעלות חום, והחיים שלי תקועים, ושום דבר לא הולך לי כמו שצריך. זאת האמת, אני שבור מכל שבורים. אבל אני לא מתנהג כמו השבור שאני אמור להיות עכשיו. כי יש לי מרגלית בכיס. ובגלל שיש לי מרגלית בכיס אני שמח, וחזק, ואופטימי, ומלא בביטחון. בגלל שיש לי מרגלית בכיס אני מחויך, ונינוח, ומלא באנרגיות טובות. ואני יודע שאין לי מרגלית בכיס. אבל איי אם גויינג טו פייק איט – טיל איי מייק איט. ואני לא הולך להתייאש. הנה, עוד שנייה האונייה עוגנת בנמל. והכול יהיה בסדר. הכול יהיה בסדר. אתם תראו.
