הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ פתח את פיו ביום שני בבוקר ואמר שהוא מתנגד לחוק הלאום. גנץ טען גם, באמצעות דובריו, כי הליכוד ירה בגב של הדרוזים. מי שחיכה לרגע שבו גנץ יצטרף לליכוד התבדה, הפעם באופן סופי. מכאן הגיעו גם התגובות המרושעות מהימין. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן, למשל, בדק ומצא כי גנץ היה מפקד אוגדת יו"ש בימי האינתיפאדה הראשונה, ואם הוא כל כך דואג לדרוזים, איך קרה שהפקיר בשטח את החייל הדרוזי מדחת יוסף. ארדן טען גם כי גדי איזנקוט "היה רמטכ"ל הרבה יותר נועז והתקפי מגנץ". וזו רק ההתחלה.
עוד כותרות באתר מקור ראשון
–רמז עבה: המאבק בהשמנה, לא בכל מחיר
–אקדמית למתקדמים: תרגום שפת האוני' העברית
–קולות רקע: האחים שיגלגלו אתכם מצחוק
–נבי סמואל? מקום קדוש. הר הבית – לא
ביום שני בערב נדמה היה שגנץ נבהל מהתגובות מימין. במהדורות החדשות ברדיו שודר כי גנץ תומך בחוק הלאום. ההודעה חזרה על עצמה ביומני הבוקר ביום שלישי, ואיש לא הכחיש אותה. הזיגזג הזה נראה לי משונה ולא מנהיגותי. אם אתה מבקש לשנות את חוק הלאום, למה אתה תומך בו? אמרתי את הדברים לרזי ברקאי בגל"צ בשלישי בבוקר. במהלך השידור הגיעה הודעה מגנץ כי אינו תומך בחוק הלאום, וכל הידיעות האחרות הן פייק ניוז.
בימין מיהרו לפרסם בינתיים הודעות ואיורים מלגלגים על גנץ ש"התחיל ברגל שמאל". לא מדויק. אם גנץ היה מתחיל ברגל שמאל הייתי שמח. ברגע זה אין מנהיג רלוונטי שמציג את עמדות השמאל המדיני באופן שיטתי וראוי חוץ מאהוד ברק, אבל הוא לא בתמונת הבחירות. הלוואי וזה יהיה גנץ, אבל הוא התחיל ברגל כושלת. האמירה הראשונה הקימה עליו את הימין, החזרה עצבנה את השמאל, ושוב פליק־פלאק לא ברור. זה קצת מזכיר את ההחלטה המשתנה של גנץ לפתוח את הקמפיין. שלוש פעמים קבעו תאריך והחליפו אותו.
גנץ צריך להפיק לקחים מטבילת האש הפוליטית הראשונה. הזמן קצר וקריטי ואסור לעשות טעויות מול בנימין נתניהו וראשי הליכוד המוכרים והמנוסים, כולם רבי־אלופים בפוליטיקה תקשורתית צינית. אני שומע שעל העניינים במטה גנץ השתלט הוד בֶּצֶר, אל"מ במיל', שהיה העוזר והרל"ש של גנץ בצבא הרבה שנים. בצר מעולם לא התעניין בפוליטיקה ואולי לא רצה לראות שם את גנץ, אבל הוא בא איתו לשם. עכשיו שניהם צריכים ללמוד יחד את המקצוע.
הלפיד של בוגי
בינתיים שום דבר לא קורה מבחינת החיבורים במרכז ובשמאל. אהוד ברק מציע לכולם להיכנס לחדר סגור ולבחור מנהיג אחד, אבל איש לא מתנדב לוותר. בלית ברירה מציע ברק לבנות קונסטרוקציה שתבטיח את מקומו של גבאי כיו"ר העבודה, אבל גנץ יהיה מועמד הגוש המשותף לראשות הממשלה. גבאי לא מוכן, בעיקר אחרי שצלח בייסורים את ועידת מפלגת העבודה לפני שבוע. מכאן הוא לא חוזר אחורה, יהיה מה שיהיה. החיבור היחיד שמסתמן כרגע הוא בין לפיד ויעלון. לפיד מפציר ביעלון להצטרף אליו מאז שפרש מהממשלה לפני שנתיים וחצי. יעלון נענה עכשיו, אחרי שהבין שהוא לא עובר את אחוז החסימה, אף שהוא מצרף אליו מדי יום דמויות חדשות כאילו שהוא הולך לכבוש את השלטון עם 35 מנדטים. יעלון יסתפק בסוף בשני מקומות בעשירייה הפותחת של לפיד.
אגב, לפיד לא מתכוון לשנות את הרכב הרשימה ולסלק חברי כנסת, כפי שדיקטטורים כמו ליברמן אוהבים לעשות לפני בחירות. הח"כים הנוכחיים של יש עתיד יכולים להירגע. הם יהיו במשכן גם בקדנציה הבאה, יחד עם החדשים רם בן־ברק, יואב סגלוביץ ואורנה ברביבאי. לפי הסקרים יש מקום לכולם, אחרי שכמה נשרו מהרשימה במהלך השנים.
