תופס טרמפ: מדוע מנדלבליט תוקע את חוק ההסדרה?

ככל שחולף הזמן מתברר שחוק ההסדרה הוא תנאי הכרחי כמעט לקידום נורמליזציה של ההתיישבות. היועץ המשפטי לממשלה לא אוהב את החוק שחוקקה הכנסת. התנגדותו בעינה עומדת גם לאחר שבאי־כוח הממשלה וההתיישבות הוכיחו בק"ן טעמים שהחוק טהור ולגיטימי, אפילו באספקלריה שאינה מאירה של הדין הבינלאומי. ההתנגדות אליו הפכה במסדרונות צלאח א־דין לסמל ועיקרון, פרינציפ ששומרים עליו גם כאשר אף אחד כבר לא זוכר למה.

טענת היועמ"ש לאורך הדרך הייתה שאין צורך בהחלת חוק ישראלי גורף על אזורי יהודה ושומרון, שכן הוא, היועץ, יכול לפתור את המצוקה החריפה של ההתיישבות הלא מוכרת ביו"ש באמצעות תקנת השוק ("סעיף 5"). אלא שתקנת השוק הזו נותרה זמן רב כהבטחה התלויה באוויר. בישיבה ביטחונית אחרי הפיגוע בצומת עפרה פנה ראש הממשלה בדחיפות למנדלבליט והפציר בו לממש משהו מההבטחות שהעלו עובש. זמן קצר לאחר מכן פרסם היועץ מסמך המסכם את המלצותיו.

בימין שיבחו, בשמאל תקפו, אך המסמך עצמו הוא מתנות עניים רעות מראה ודקות בשר. תמציתו: יישוב לא מוכר שייכלל בהגנת 'תקנת השוק' יוכל "לקדם הליכי תכנון נקודתיים חדשים שאין בקיומם משום צפי להוספת בעלי זכויות חדשים במקרקעין. דהיינו, ניתן יהיה לאשר שדרוג והוספת זכויות בנייה לצורכי ציבור לטובת יחידות הדיור הקיימות בתא השטח, וכן לאשר בנייה פרטית עבור התושבים המתגוררים בשטח – כגון היתר בנייה להרחבת מבנה קיים".

הבנתם נכון: אם יש לך קרוואן תוכל לבנות מרפסת, אם יש גן ילדים תוכל להוסיף לו קומה שנייה. לעג לרש יש כאן, פתרון ליישובים החנוקים אין כאן. היועמ"ש מודה ששום יישוב לא יוכל להתפתח כראוי באמצעות תקנת השוק.

בעיית הטרמפיסט

התפתחות מעניינת יותר נרשמה בעתירה על חוק ההסדרה. כזכור, לאחר שהוגשה העתירה, ולבקשת היועמ"ש, הוציא השופט ניל הנדל צו ביניים המקפיא את יישום החוק עד להכרעה בעניינו בבג"ץ. מועצת בנימין, באמצעות עו"ד שמחה רוטמן, ביקשה לבטל את צו הביניים לפחות ביחס לשני יישובים: מצפה־כרמים וחרשה. מדוע דווקא הם? כי הם מיועדים להסדרה בכל תרחיש שהוא, ומעמדם כבר אינו שנוי במחלוקת בין הפרקליטות לתושבים.

כזכור, עניינו של מצפה־כרמים נידון בתובענה אזרחית שהגישו תושביו בשנת 2013 לבית המשפט המחוזי בירושלים, ובה טענו כי יש להקנות להם את הזכויות בקרקע מכוח תקנת השוק. השופט ארנון דראל קיבל את התובענה, ולמעשה סלל את הדרך להסדרה תכנונית של היישוב. היישוב חרשה איננו מוסדר בשל מחלוקת על הזכויות הקנייניות בקרקעות שעליהן נסלל כביש הגישה ליישוב. אלא שכבר בנובמבר 2017 כתב היועמ"ש כי "אין מניעה משפטית עקרונית בהסדרת דרך הגישה לישוב באמצעות הפקעה לצורכי ציבור". בשני המקרים יישומו של חוק ההסדרה יקצר תהליכים, ימנע עינוי דין, יאפשר לקדם תב"ע ליישוב וייצור תוצאה משפטית שאין עליה מחלוקת.

מנדלבליט דחה את הבקשה. בתשובת מחלקת הבג"צים נרמז כי המתנחלים צריכים להודות על הקפאת החוק, שכן זו כוללת הקפאת 'צווי הריסה תכנוניים' שהוצאו נגד מבנים ביישובים יהודיים לא מוכרים. עוד הוסיפו שממילא ממתינים לפסק הסופי של בג"ץ, ואין מקום לשנות את המצב הקיים.

בתגובה הגישה מועצת בנימין הודעה שבמרכזה טיעון חוקתי יפה. היועמ"ש עצמו מודה שחוק ההסדרה "נועד לתת מענה למצוקתם של מתיישבים לא מעטים, אשר התברר כי בתיהם אינם נמצאים בתחומי אדמות מדינה ולכן עומדים בפני סכנת פינוי והריסה. אין חולק כי הרצון לתת מענה ראוי לבעיה זו, במקרים שבהם מדובר במתיישבים תמי לב אשר נקלעו לסיטואציה שלא בטובתם, הוא תכלית ראויה".

אם התכלית ראויה, כלשונו, למה היועמ"ש מתנגד? התשובה היא שמנדלבליט חושש מ"מצבים שבהם אין הצדקה, למשל בינוי שבוצע לפני זמן קצר, כאשר המקים מודע במופגן למעמדה הקנייני של הקרקע ופועל ללא היתר כדין". במילים אחרות, החשש הוא מ"טרמפיסטים".

במאמר מוסגר, בעיית הטרמפיסט ידועה בכל חקיקה חברתית: המדינה מחליטה להעניק תמריץ בדמות מס הכנסה שלילי לבעלי הכנסות נמוכות, וחלק מאלה שמנצלים אותו הם בעלי הכנסות גבוהות שחלק מהן "בשחור"; המדינה מעניקה הטבות לנשים גרושות, וחלק מהנהנות הן נשים במשפחות פוליגמיות המדוּוחות כגרושות; המדינה מכירה בהוצאות ספציפיות לעצמאים, וחלק מהעוסקים משנים כיתוב על חשבוניות ומדווחים על הוצאות שאינן מוכרות.

האם בגלל הטרמפיסטים נמנע את הטוב מבעליו החוקי? התשובה כמובן שלילית. מדינה מתוקנת יודעת להפריד: ביד אחת להעניק את ההטבות לזכאים, וביד שנייה להפעיל סנקציות נגד עבריינים המנצלים פרצות לרעה. משום מה, מנדלבליט מסרב להחיל את העיקרון הזה על חוק ההסדרה.

החוק נועד לתת מענה למתיישבים תמי לב, היועץ מודה בכך, והוא נחקק משום שהיועץ לא מצליח להעמיד פתרון ראוי אחר בפרק זמן הגיוני. כאן מגיע הטיעון של רוטמן: לדידו, "המוטיבציה לצמצם לאפס את החשש מטרמפיסטים לא רצויים הטילה שיתוק מוחלט על היועץ המשפטי לממשלה, ועגלת ההסדרה כלל לא יצאה לדרך. אם התכלית של עבודת היועמ"ש ואנשיו נועדה למנוע הצטרפות של טרמפיסטים לא ראויים להסדרת ההתיישבות, ניתן להגדיר את עבודתו כהצלחה כבירה. שום טרמפיסט, ראוי או לא ראוי, לא יצטרף לעגלה שאינה נוסעת לשום מקום".

בפועל, מאמצים ארוכי שנים של לשכת היועמ"ש לא הניבו אפילו הסדרה של בית אחד, לא מבחינה קניינית ולא מבחינה תכנונית. "מצוקת הזוגות שהתגרשו, שאינם יכולים למכור את ביתם לצורך חלוקת הרכוש, לא נפתרה. מצוקתו של החייל הפצוע יהודה הישראלי, שלא קיבל תקציב ממשרד הביטחון להנגשת ביתו בעפרה, לא נפתרה", חותם רוטמן.