אות קלון: מערכת הבחירות והדגל המרוט של קונספציית אוסלו

לא בני גנץ, לא בנימין נתניהו, לא נפתלי בנט. השם של השבוע הוא מדחת יוסף, והוא ימשיך ללוות אותנו כמו אות קלון החקוק על מצחנו הלאומי במשך מערכת הבחירות הזו וגם שנים רבות אחריה. וכך ראוי.

אני זוכרת היטב את אותו יום, אחד באוקטובר 2000, ימיה הראשונים של האינתיפאדה השנייה המדממת. איך ישבתי מול הטלוויזיה וקיוויתי שמישהו יעשה כבר משהו. גם בזיכרון של כמעט עשרים שנה, הדבר היחיד שאני רוצה לעשות זה לצעוק. אז הנה, אני צועקת על גבי העיתון: אירוע הפקרת החייל מדחת יוסף הוא אחד מרגעי השפל הגדולים של צה"ל ושל מדינת ישראל בעשרות השנים האחרונות. הפקרת חייל לדמם למוות במשך שעות, בעוד כל צמרת המדינה והצבא נושאת עיניה ותקוותיה אל עבר הטרוריסט ג'יבריל רג'וב שיחלץ אותו, צריכה להכות בנו שוב ושוב. זה היה יום שבו רמסו במדינת ישראל ובפיקוד הבכיר בצה"ל את הערכים הבסיסיים והמוסריים ביותר שעליהם מושתת הצבא. רמסו את ערך הרעות, את "לא מפקירים פצועים בשטח", את ה'בלדה לחובש' המצמררת של יהורם גאון, את המוסר והגבורה, החתירה לניצחון והתעוזה. רמסו הכול לא רק בגלל ההתנהלות באותו יום והפקרת החייל, אלא בגלל ההתנערות וההתעלמות שלאחר המקרה. עולם כמנהגו נהג.

אחיו השכול של יוסף ז"ל, מהדי, התבטא השבוע נגד בני גנץ, מי שהיה מפקד אוגדת איו"ש בזמן האירוע. "מי שהפקיר חייל, יפקיר מדינה שלמה", אמר בערוץ 20 ובגלי צה"ל. הוא גם תקף את גנץ על כך שלא התנצל עד היום. ההתנהלות של שאר הבכירים, אגב, דומה. התנערות, סתימת אף והמשך טיפוס בסולם הדרגות הציבורי.

כולם שם אשמים. כולם היו צריכים לתת את הדין על המקרה הזה, ואיכשהו אף אחד לא נתן. איש לא הניח את המפתחות על השולחן והלך הביתה חפוי ראש. החל מראש הממשלה ושר הביטחון באותו זמן, אהוד ברק, אותו פוליטיקאי שבשנה־שנתיים האחרונות הפציע שוב לחיינו הציבוריים בזחיחות והערצה עצמית אין קץ, וכלה בדרגים הבכירים ביותר בצה"ל שניהלו את האירוע. הם הקימו חפ"ק כ־800 מטר מן האירוע והיו פסיביים להכעיס. חיכו לפרטנר. היו שם יוסי אדירי, מפקד חטיבת שומרון, בני גנץ, מפקד אוגדת איו"ש ויצחק איתן, שהיה אלוף פיקוד המרכז. הדרג הבכיר כלל גם את שאול מופז שהיה הרמטכ"ל ואת ראש השב"כ אבי דיכטר. כולם היו צריכים להשפיל מבט וללכת הביתה לנוכח ההפקרה הפושעת הזו. אף אחד מהם לא עשה את זה, לא קיבל אחריות. שעות על גבי שעות היו להם לחלץ את מדחת, שעות על גבי שעות הם סמכו על הכוחות הפלסטינים שיפעלו ויצילו אותו. הדרמה שודרה בשידור ישיר בטלוויזיה וכל עם ישראל צפה בבושה בקציניו ומנהיגיו הנבחרים מתפשטים מערכיהם הבסיסיים ביותר, הולכים שבי אחר קונספציית אוסלו ואשליית הפרטנר המתוקה.

כמה חודשים קודם לכן היה מקרה דומה בקבר יוסף שלא הסתיים במוות של חייל. גם אז סמכו בכירי המערכת הישראלית על הפלסטינים שיחלצו חייל שנפצע קל, גם אז השיקולים לא להתערב היו מתוך פחד לשלומו של תהליך השלום המקודש. גם אז החילוץ ע"י הפלסטינים לקח שעות. בתחקירים שלאחר האירוע צוין כי הפלסטינים עצמם הבהירו שלא כדאי לצד הישראלי לסמוך עליהם במקרה של חילוץ פצועים. וסמכו. והפקירו. ואחר כך תירצו וניקו את עצמם בוועדות בדיקה פנימיות כשכל אחד מכסה על האחר. אלעזר שטרן ויואב גלנט היו שותפים לאותה ועדת בדיקה צה"לית שניקתה את כולם, חוץ ממה שהיא לא יכולה לנקות – את הקלון. שלא תתבלבלו – זו לא הייתה טעות בשיקול הדעת, זו הייתה מדיניות.

הפקרת מדחת יוסף היא הדגל המרוט של קונספציית אוסלו שלא עזבה לחלוטין את מציאות חיינו. לקחנו מחבלים, הלבשנו אותם בתחפושת של מלאכים כי "שלום עושים עם אויבים", מכרנו לעצמנו אשליות של שלום וביטחון והפקרנו בידיהם חייל צה"ל מדמם במשך ארבע שעות ואיתו מדינה שלמה. אות קלון לדורות.

דמות הטוען לכתר

מקרה מדחת יוסף הוא לא פוליטיקה, הוא הרבה מעבר לזה, אבל בהחלט יש לו השלכות על הפוליטיקה שלנו. כשהדמויות המרכזיות מהפרשה מטפסות בסולם הדרגות הציבורי, ראוי להזכיר להן את החור השחור משחור בעברן. גם לח"כ דיכטר שתקף השבוע בעוצמה את גנץ בדיוק על זה, ראוי להזכיר שהוא לא היה קוטל קנים באותו אירוע, אלא ראש השב"כ בכבודו ובעצמו. ומי שגר בבית מזכוכית ראוי שיחשוב פעמיים, אפילו בזמן מערכת בחירות.

האם לפי זה ראוי לבחון את בני גנץ? לא רק, אבל זה בהחלט חלק מהתמהיל, בטח כשהמועמד לא מדבר ומה שעולה מהארכיון מרכיב תמונה לא אופטימית במיוחד למי ששואף להנהגה כאן. בנוסף לאירועי קבר יוסף שהועלו מן האוב, פורסם השבוע סרטון של גנץ נואם באירוע של ארגון 'שורת הדין', ובו הוא מספר איך במהלך 'צוק איתן' הוא סיכן את חיילי גולני כדי לא לפגוע באוכלוסייה אזרחית. לאחר מכן הוסיף "אני לא מתבייש בזה, אני גאה בזה, אפילו שזה נשמע לא הגיוני בהתחלה, אבל אני מרגיש שאני בצד הנכון מוסרית ולא רק אסטרטגית. ואני חושב שאנחנו צריכים להמשיך בדרך הזו אפילו אם זה הופך את החיים שלנו לקשים יותר".

ההתנהלות הזו של צה"ל היא אמנם סוד גלוי לצערנו, ואירוע קבר יוסף הוא היסטוריה ידועה, אבל בסוף, זה מרכיב את דמותו של אחד הטוענים כאן לכתר. וזה חשוב לא רק בגלל הפוליטיקה הקטנה של מערכת בחירות תוססת יותר או פחות, זה חשוב כי אלה האנשים שמנהלים את המדינה ואחראים לחיי אדם, אלה סוגיות ערכיות וממשיות שעומדות בבסיס החברה כולה.

צבא קטלני

"אני מתחייב להקדיש את כל מרצי, בגישה ביקורתית ותובענית, לחיזוק קיר המגן ולהתאמתו לאתגרי ההווה והעתיד, כשבמוקד הגדלת כושר הפגיעה באויב, והעמדת צבא קטלני, יעיל וחדשני, השומר על ייעודו וייחודו״. זה היה אחד ממשפטי המפתח בנאומו של הרמטכ"ל הנכנס, רא"ל אביב כוכבי, שנכנס השבוע לתפקידו המאתגר.

הייתי מעדיפה אמנם "קיר ברזל" במקום "קיר מגן", אבל שמחתי לשמוע שהרמטכ"ל הדגיש את "הגדלת כושר הפגיעה באויב והעמדת צבא קטלני" והציב אותם במוקד, בלי פוליטיקלי ובלי קורקט. מי ייתן וגם ערך הניצחון וההכרעה יחזרו לחיינו, אנחנו זקוקים להם. בהצלחה.