לפני שלוש שנים בדיוק פורסמה באתר הכלכלי של עיתון השמאל הארץ הכותרת הזאת: "בכמה מכרה איילת שקד את ביתה בשכונת בבלי בתל־אביב – ומה היא סיכמה עם מבקר המדינה?"
כמובן, מי שטרח לקרוא את הידיעה כולה נוכח במהרה לדעת שזו בסך הכול עסקת נדל"ן רגילה, ושהסיכום עם משרד מבקר המדינה נוגע להליך פשוט שבו שרים מחויבים להעביר את כספיהם מעל סכום של רבע מיליון שקל לנאמנות ציבורית. שקד, שמכרה נכס אחד, ביקשה להחזיק לזמן קצר את סכום המכירה שלא בנאמנות, כדי שתוכל לעשות בו שימוש לקניית הנכס החדש. אבל רבים לא קוראים את הכתבות אלא רק כותרות, והכותרת השרתה ניחוח של נכלוליות מצד השרה: נו, מה היא כבר זוממת שם עם מבקר המדינה, השרה הימנית והמצליחה־מדי הזאת, הבה נגלה לכם. כמובן, כלום ושום דבר.
מאז שנכנסה למערכת הפוליטית לפני שבע שנים ועד היום, השמאל מחפש הזדמנות להיפרע משקד. השנאה כלפיה בקרב שוחרי אג'נדות כמו מדינה פלסטינית ואקטיביזם שיפוטי קיצוני הולכת וגוברת ככל שהציבור הישראלי מעריך אותה יותר. בשנה־שנתיים האחרונות היא כבר נתפסת כאחת המועמדות הבולטות במחנה הימין, שבאפשרותה להגיע לכיסא ראש הממשלה ביום שאחרי עידן נתניהו.
איילת שקד מדירה שינה מעיני השמאל. זו עובדה. עד השבוע, לא היה לאויביה הרבה מה לעשות בנידון. חוץ מקינות ממוחזרות של שופטי עליון פרוגרסיביים לשעבר ואנשי משפט בעלי עמדות שמאל, שהרגישו שפתע־פתאום מגיעה מישהי ומזיזה להם את הגבינה, הציבור הרחב לא באמת מצא פגם בתפקודה כשרת משפטים. נהפוך הוא. המהלכים שלה לחיזוק הצד השמרני בבית המשפט העליון ומינוי מאות שופטים בזמן קצר זכו לשבחים ולאמון הציבור.
לכן הניסיון להפוך את הפרשה המבחילה (לכאורה, לכאורה) שבמרכזה ראש לשכת עורכי הדין אפי נוה ל"פרשת שקד" הוא ניסיון שקוף, אומלל ומסוכן. הנה חלק מציוץ של אלדד יניב, שלא היה צריך הרבה זמן כדי לקבוע: "זו פרשת שקד. שקד־נוה. שקד היא מפרת האמונים הראשית". לזכותו של יניב ייאמר שהוא מטיח את האמת של השמאל הקיצוני בפנים ובלי מסכות. בעיתוני המחנה, לעומת זאת, עושים את זה באופן שתהיה בו נימת מקצועיות, כמובן ללא הצלחה.
מי שמוביל את הניסיון להדביק את הלכלוך הזה לאיילת שקד הוא השופר הרשמי, הארץ. אתמול, כמה שעות בלבד אחרי הסרת צו איסור הפרסום, כבר פסק איש המשפט האובייקטיבי מרדכי קרמניצר ש"אם יתגלה שיש ממש בחשדות המתבררים כעת, לא תוכל השרה שקד לרחוץ בניקיון כפיים לנוכח בעל הברית שבחרה". כותרת טורו של הפרשן המשפטי עידו באום הייתה "באחריות שקד". מאמר המערכת של העיתון הסתיים במשפט נחרץ: "אם יתברר כי החשדות הנחקרים כעת נכונים, האחריות המיניסטריאלית מוטלת על כתפיה". מי שקרא אתמול את טורי הפרשנות בעיתון כמעט לא היה יכול להבין מה הקשר של אפי נוה לפרשה הזאת, ולמה בכלל מזכירים את שמו ליד החשודה המרכזית והשטן הגדול, איילת שקד.
בקצרה: פייק ניוז מוחלט. תיראו מופתעים. נוה הפך לבעל בריתה של שקד כי ככה מתנהלת הפוליטיקה בוועדה למינוי שופטים. זו הייתה הדרך היחידה של שקד למנות שופטים שמרנים, והימנעות מכריתת ברית כזו עם נוה הייתה בבחינת מעילה בתפקידה הציבורי ובבוחרים ששלחו אותה לעשות שינוי. והאמת? מי שדחף למינויו של נוה והפיכתו לכול יכול בלשכת עורכי הדין הם דווקא שופטי העליון, עם הנהלת בתי המשפט, שב־2014 הטילו חרם על היו"ר הקודם, דורון ברזילי. למה? כי ברזילי החליט לעשות משוב בקרב עורכי הדין שידרג את השופטים, רחמנא ליצלן. בנובמבר 2014 אף הוזמן אפי נוה על ידי הנהלת בתי המשפט לשאת דברים בטקס חנוכת בית המשפט החדש בתל־אביב, אף שהיו"ר היה עדיין ברזילי. חצי שנה לאחר מכן נבחר נוה ליו"ר הלשכה. אז מי בדיוק אשם בעלייתו של מי שחשוד כעת בעבירות מסמרות שיער? האמת היא שאיש מלבד נוה עצמו, אם יוכח שאכן חטא. אבל את השמאל זה לא מעניין. הם כבר סימנו מזמן את המטרה, ולעזאזל העובדות.
שקד נתונה בימים אלה במצב לא פשוט. היא ונפתלי בנט הקימו מפלגה חדשה שרצה לבחירות בלי מוסדות מסודרים או היסטוריה. נוסף לדאגה למספר המנדטים של "הימין החדש", השניים גם צריכים לדאוג במקביל שהמפלגה שנטשו, הבית היהודי, תעבור את אחוז החסימה, אחרת האשמה בהכחדת נציגות המפד"ל ההיסטורית תוטל על כתפיהם.
לימין צריך להיות ברור, והפנמה של העניין צריכה להיות מהירה כי השמאל עובד שעות נוספות: שני קרבות מתנהלים כאן בד בבד. האחד הוא קרב טקטי, שנועד לשבש את המהלכים הקריטיים שעושה איילת שקד לחיזוק השמרנות במערכת המשפט הישראלית אחרי עשורים של הטיה פרוגרסיבית ליברלית. הקרב האחר הוא אסטרטגי, ומטרתו לנסות לקעקע את דמותה של אחת מהטוענות הרציניות לכתר ראש ממשלת ישראל במחנה הימין. לא עכשיו, אולי גם לא בעוד חמש שנים, אבל בעתיד. הם יודעים שיהיה להם קשה מאוד להפיל אותה, ולכן נאחזים בפרשת נוה כטובע הנאחז בקש. הימין צריך לדעת זאת, להתעלות מעל יריבות פוליטית מחנאית קטנה, ולהתייצב לצד שרת המשפטים במאבק על שמה הטוב.
