השוואה שגויה: בין מחבל יהודי למחבל ערבי

ארבעה מהנערים שנעצרו בחשד לרצח עאישה א־ראבי שוחררו. נותר עוד נער אחד במעצר, והוא כלוא שם כבר חודש. אפשר לומר שהשב"כ למד משהו מהפדיחה הנוראה שעשה בחקירת אירועי דומא, כי לפי מה שאומרים הנחקרים, הם לא עונו כמו דומיהם בעבר.

עוד כותרות באתר מקור ראשון
–"הקירות סוגרים": תיבת התהודה להפלת הנשיא
–איורי המחנך למנהיגות: נתניהו ובנט שואבים השראה מהיטלר
–"מהווים הפרעה לצה"ל": האם ארגון TIPH יסולק מחברון?
–לעצור לפני נוב: החרדה המוגזמת לשלומה של מלכות

אזכיר למי ששכח את תקציר הפרקים הקודמים: נערים שנעצרו בחשד למעורבות ברצח שלושת בני משפחת דוואבשה ביולי 2015 נעצרו, נחקרו ועונו, ולא ניתן להם לראות עורך דין. לאחד מהם אף "ביימו" בית מעצר, שבו איימו עליו והתעללו בו. בתשובה לביקורת הציבורית שהוטחה בארגון הביטחוני, הכחיש השב"כ שהנחקרים מעונים במרתפיו, אך בדיעבד נאלץ להודות בשימוש ב"אמצעים מיוחדים", שימוש שבעטיו נפסלו העדויות. התירוץ של השב"כ היה שמכיוון שמדובר בטרוריסטים יש להתייחס אליהם ככאלה. טרוריסט הוא טרוריסט הוא טרוריסט.

אפשר לומר שהשב"כ למד, אבל לאט וחלקית. גם הפעם מנעו מהנערים מפגש עם עורך דין בימים הראשונים של מעצרם. במהלך החקירות השפילו את הנערים מילולית ופיזית, לדבריהם, ירקו עליהם, קיללו אותם, ומנעו מהם ביגוד חם. לא נעים, אבל לא מתקרב למה שתיארו שורדי החקירות הקודמות.

אז באמת חל שיפור, כנראה רק בשל הלחץ הציבורי ולא בגלל שהשב"כ שב בתשובה, אבל המהות לא השתנתה: מתייחסים לנערים האלה כמו שמתייחסים אל טרוריסטים ערבים. תאמרו: אבל הם טרוריסטים. אומר: אבל זאת לא בעיה. תרימו גבה. אסביר: מעצרים מנהליים, "אמצעים מיוחדים", "פצצות מתקתקות", מניעת עורך דין – כל אלה מושגים השאולים מתחום הלוחמה בטרור. הטרור הערבי. הטרור המנסה להשמיד אותנו, לרצוח אותנו ולגרש אותנו מכאן. זהו טרור של עם נגד עם, שמנסה באופן תמידי ומתמשך, ככל שהוא יכול, לפגוע בנו, נשים, גברים ותינוקות, באבנים, בבקבוקי תבערה, בפצצות, בטילים, במה שבא ליד.

הטרור הזה גורם לנו לשנות את חיינו בכל כך הרבה מישורים: בדיקת תיקים במקומות ציבוריים, מגב"ניקים סובבים בחוצות העיר, מחסומים המאטים את הנסיעה, גדרות סביב יישובים, נשיאת כלי נשק בטיולים ובכלל, נעילת דלתות מפחד בלילות ובימים, כיתות כוננות, טראומות נוראיות לבני משפחה ושכנים של נפגעי טרור, ארגוני נפגעי טרור, תקציבי עתק לתמיכה, שיקום ולחימה, מאבטחים באוטובוסים וברכבות, פגיעות נפשיות של חיילי צה"ל, מיגון שמשות, רבש"צים של יישובים, חרדות אצל ילדים, תרגולי חדירת מחבלים למוסד חינוכי. תחשבו כמה פעמים שקלתם שוב אם לצאת לטיול באזור מסוים, עם או בלי הילדים, אם אפשר לעשות קמפינג, איפה אפשר להסתובב ואיפה לא, מתי לנסוע ומתי בטוח נחטוף אבן או בקת"ב. להמשיך?

הטרור הערבי קובע את סדר היום שלנו ברמת הפרט, ברמה המוניציפלית, ברמה הלאומית וברמה הבינלאומית. אנחנו כמעט לא יכולים לדמיין את חיינו בלעדיו. אנחנו אפילו לא מנסים לדמיין אותם בלעדיו. למה? כי הטרור הערבי הוא מהותי, משמעותי הן איכותית והן כמותית. אם הערבים היו רוצחים ארבעה אנשים במשך ארבע שנים, כמו שלכאורה מאשימים שהיהודים עשו לערבים, המציאות הייתה שונה לחלוטין. זה היה חלום.

הטרור היהודי לא טוב מהערבי מבחינה מוסרית. אפילו לא במילימטר. אבל הוא לא מכת מדינה. הוא לא מאיים על הערבים, ולא גורם להם לשנות כהוא זה את שגרת חייהם. המכונית של משפחת ראבי לא הייתה ממוגנת. אתם מחייכים. מובן שהיא לא הייתה ממוגנת. למה? כי ערבים לא צריכים למגן את רכביהם. הם לא מאוימים על ידי טרור.

ולכן אין צורך לחקור את הנערים האלה כטרוריסטים. אפשר לתת למשטרה לעשות את מה שהיא יודעת לעשות, ולחקור אותם כמו שחוקרים חשודים אחרים ברצח. מדוע אלה גרועים מאלה? חקירת משטרה אינה הבחירה הראשונה שלי כשאני מחפשת נופש מפנק, אבל לפחות היא תהיה מפוקחת באופן זה או אחר, ואוכל לראות עורך דין.