הפרשה המדוברת של אפי נוה ומינוי השופטים צריכה להאיר בזרקור על חוסר השקיפות במערכת המשפט. השאלה שצריכה להדיר שינה מעיני כולם היא איך דווקא מערכת שאמורה להיות המגדלור המוסרי של המדינה נלחמת נגד השקיפות וראשיה מחילים כלפי עצמם סטנדרט כפול .
רק לפני מספר שבועות התפרסם כי במערכת המשפט הקימו מאגר סודי שאוסף מידע על אזרחים שמעיזים בחוצפתם לבקר את מערכת המשפט. מידע זה אף מוצג בפני השופטים אשר נמתחה עליהם ביקורת, וזאת מבלי לחשוב שאולי ביקורת זו תשפיע על יכולת השיפוט שלהם כלפי אדם הבא להתדיין בפניהם. בהנהלת בתי המשפט נלחמים על החזקת המאגר וזאת אף על פי שהיועמ"ש קבע שהוא לא חוקי. זאת למרות השימוש הלא חוקי שעשתה בו הנהלת בתי המשפט, כדי לעזור לעובדת בתי המשפט אשר אינה שופטת לפעול כנגד הפרוד שלה בהליך גירושין.
כמה שופטים פוטרו עד היום במערכת של אלפי עובדים, שלפי ההתנהלות הזו בוודאי קורים בה דברים לא ראויים? להנהלת בתי המשפט לקח משום מה יותר מחצי שנה לענות לשאלה הזו שהפנה הפורום המשפטי. אחרי אינספור הארכות (שקיפות כבר אמרנו?) נענינו כי מאז הקמת נציבות הביקורת על השופטים ועד היום פוטרה רק שופטת אחת (הילה כהן). להזכירכם, לאחרונה הרחיב לעצמו בג"צ את הסמכות והפך את החלטת בית הדין המשמעתי שנתן נשיא העליון לשעבר אשר גרוניס להדיח את השופטת פוזננסקי־כץ מעבודתה. כלומר, עוד שופט אחד שסרח עדיין נותר במערכת. מהבעייתיות בכך ששופטים שנתונים לסמכותו של בית הדין המשמעתי דנים בהחלטותיו בבג"צ – החליטו להתעלם.
מעניינים גם דבריה של השופטת ברק ארז בפס"ד:
"האם אמון הציבור בשפיטה מבוסס על הנחה בדבר היותם של השופטים נעלים מכל חולשות אנוש? אינני סבורה כך. אמון זה אמור להיות מבוסס על הכרה בדרישה של סטנדרטים גבוהים ונכונות אף לדרוש דין, חשבון ועונש בגין הפרתם."
לפי ברק ארז, ביטול הדחתה של פוזננסקי־כץ על ידי בג"צ מהווה חיזוק לאמון הציבור במערכת המשפט כי הציבור מבין ששופטים הם בני אדם והם יכולים לטעות. ביטוי זה מהווה דוגמה מצוינת לניתוק של השופטים מהעם, כי אחרת, איך אפשר להסביר את פסק הדין המותיר את השופטת על כנה, כשכל מה שהעם רוצה שהוא יושרה, שקיפות והתנהלות ראויה?
ומה בדבר מינוי השופטים עצמם? בבית המשפט העליון בחרו להקים ועדה סודית של שני שופטי עליון לשעבר. תפקידם הוא להיפגש עם המועמדים לעליון ולהביא את התרשמותם מהמועמדים בפני שופטי העליון החברים בוועדה לבחירת שופטים. לדרישה לחשוף את המאגר הסודי ואפילו רק בפני חברי הוועדה – הם כמובן סירבו.
הרכב הוועדה לבחירת שופטים מעלה תהייה נוספת, משום ששלושת שופטי העליון אוחזים בזכות וטו בבחירת המועמדים לעליון, ולאור הנתון הקודם הם גם עורכים על דעת עצמם ועדת קבלה למועמדים. יוצא שמדינת ישראל היא המדינה היחידה בה שופטים ממנים את עצמם. אמנם ישנן מדינות אחרות שבהן שופטים מעורבים בצורה מסוימת בהליכי המינוי, אך אין עוד אף מדינה בה השופטים ממנים את חבריהם וקיימת להם זכות וטו לקבוע מי ייכנס או לא ייכנס בשערי היכל המשפט. עד לפני מספר שנים, הליך המינוי היה באפילה מוחלטת. אז עתרנו בפורום המשפטי לחשיפת הפרוטוקולים של הוועדה למינוי שופטים, צעד גדול וחשוב שחשף את ההליך ואת עמדות חברי הוועדה באשר לנהלים ולעבודת השפיטה באופן מערכתי. בעקבות פרסום אחד הפרוטוקולים, חשפנו למשל את העובדה שנשיאי העליון יודעים שיש שופטים לא ראויים שמקודמים במערכת ומבחינתם מדובר ב"פצצה מתקתקת". זו רק דוגמה אחת, כאשר הפרוטוקולים עדיין מצונזרים ברובם וברור שעדיין יש עוד הרבה מה לחשוף.
פרשיית אפי נוה היא רק סימפטום לבעיה מורכבת וחמורה יותר של מערכת שפועלת במחשכים, ממנה את עצמה, דנה את עצמה ומפטרת את עצמה. מציאות בה הכוח הזה מרוכז בידי חבורת אנשים מצומצמת שבמשך שנים קידמו האחד את רעהו ואת האנשים הקרובים אליהם לעמדות מפתח בעולם המשפט היא מסוכנת וחייבים לשים לזה סוף. הגיע הזמן להאיר בזרקור על מערכת המשפט ולהביא את המערכת המשפט לסטנדרטיים ראויים של שקיפות המצופים ממערכת שאמונה על אכיפת תחום זה.
"אור השמש הוא המטהר הטוב ביותר, ואור המנורה הוא השוטר היעיל ביותר" (לואיס ברנדייס)
