הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה, דע מה למעלה ממך – עין רואה ואוזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבים ובחדשות 2 משודרים. או חדשות עשר. או ידיעות. מי שישלם יותר. אז חדשות 2. יש להניח שלרבי יהודה הנשיא, עורך המשנה ומי שחתום על המימרה הזו (בשינויים קלים), היה לא פשוט להנגיש למאזיניו את משמעות התיעוד ועוצמתו. הודות לנפלאות הטכנולוגיה, כל סוגיית "בפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון" של אותה מסכת אבות הוזנקה אל ההווה. הכול מוקלט, הכול מצולם, הכול מתועד, הכול יכול לשמש נגדך בבית דין של מטה הרבה לפני שתיקרא אחר כבוד לבית דין של מעלה. וכאן למטה, חביבי, אין רחמים. ולא, אני לא מדברת על ההקלטות של יאיר נתניהו דווקא, אלא על אלה של שר הפנים אריה דרעי.
רצף תיעודים ווקאליים וויזואליים הביאו את אמינותו של יו"ר ש"ס, אריה דרעי, לשפל חסר תקדים. וזה לא שהוא התחיל ממקום גבוה במיוחד את הקדנציה הנוכחית. צילומיו כשהוא נעזר בבצל חתוך כדי להוריד דמעות על הרב עובדיה לטובת קמפיין ש"ס, לצד הקלטות דבריו של אותו ראשון לציון בגנותו, הצליחו להתעלות אפילו על התדמית התחמנית שכבר פיתח לעצמו הנסיך הפוליטי הכול־יכול של שנות התשעים.
אלא שהמבוכה האמיתית שעלתה מתוך אותן קלטות רלוונטית היום דווקא לעתידה של ש"ס ולקשריה הבלתי־אמצעיים עם מועצת חכמי התורה. בסבב ראיונות שנתנו בשבוע האחרון חברי הסיעה, לאחר שנודע כיצד ניסה יו"ר ש"ס לגייס להצבעה את קולו של יהודה גליק בשעת התאלמנותו, הופנתה אליהם השאלה האם נוכח החקירות והמבוכות החוזרות ונשנות, הגיעה שעתו של דרעי להתפטר. כל אחד ואחד מהם ענה: לא מתפקידי לקבוע האם יו"ר התנועה צריך להתפטר או לא, זו החלטה של המועצת בלבד. ואבוי לנו אם נקבל החלטות ללא המועצת.
המועצת – שם החיבה מקוטע־הסמיכות שזכה לו פורום הרבנים הגאונים – באה לעולם עם הקמת ש"ס, בקריצה ל"מועצת גדולי התורה" החרדית־אשכנזית. היא זו שקבעה את רשימת המפלגה לכנסת, את מדיניותה וגם את המהלכים הפוליטיים שתבצע – מהסכמים קואליציוניים ועד להצבעות בעד ונגד בכל עניין. בראשית הדרך עוד נהנתה מועצת זו מתמיכת החברים בני עדות אשכנז, כולל הרב שך בכבודו ובעצמו. כל זה נגמר עם היוודע מה שמכונה "התרגיל המסריח" של 1990, אז התרחקו ממנה הן גדולי התורה האשכנזים והן כמה חברים מהתנועה עצמה.
לאורך כל הזמן הזה, הדמות הדומיננטית ביותר בשטח הייתה זו של הרב עובדיה יוסף. רמתו התורנית החד־פעמית, כתביו הרבים, עומקו וחוכמתו משכו למפלגה קהל יעד מסורתי לצד ציבור חרדי שאכן חש כמיהה לממש את הסלוגן ולהחזיר עטרה ליושנה, עטרת תורתה של יהדות ארצות האסלאם. וכשהרב עובדיה קבע הלכה, זו הייתה הלכה. גם אם היא נגעה בכלל למהלכים פוליטיים או לדעתו על שולמית אלוני.
אלא שאז נחשפנו למאחורי הקלעים של מעצמת המועצת. סיפור תמיכתו של הרב עובדיה בהסכם אוסלו נשמע פתאום אחר לגמרי דרך הקלטות הסתר, וכך גם ההחלטה מי יעמוד בראש התנועה. מאבקי הכוח בין אלי ישי לאריה דרעי קרעו את המפלגה, אבל גם את מועצת החכמים. כל עוד דמותו האדירה של הרב עובדיה עמדה לנגד עיני הבוחרים, הם ספגו הכול. הכריזמה והעוצמה הרוחנית שלו גרמו למאות אלפי מסורתיים, דתיים וחרדים מעדות המזרח להבליג על החבירה לשמאל, לשתוק על אוסלו ואפילו להתלוצץ על חשבון העיזה העיוורת. אבל עם הסתלקותו של הרב עובדיה, ועם חשיפת משחקי הכוחות שנעשו על גבו גם בשעת חוליו, הסדק נפער.
החוגים המסורתיים ידעו היטב מי זה הרב עובדיה, ולעומת זאת אין להם מושג מי הם יורשיו במועצת. הם קיבלו את דרעי או את ישי לפי דרישת הרב, אבל מה להם וליו"ר בחקירות כשאין עליו ברכת מרן מלווה בשירת "הוא זכאי"? קריסת המפלגה בסקרים מלמדת שמועצת חכמי התורה כבר לא מושכת את החוטים בקרב ציבור הבוחרים. וזה קורה, בין השאר, משום שהיום ברור מתמיד שנבחרי המפלגה מושכים בחוטים של המועצה עצמה.
בהישרדות כמו בהישרדות
בסקר שערך מכון המחקר "פאנלס" עבור ערוץ הכנסת נמצא כי 47 אחוז מקרב מצביעי ש"ס מאמינים שאלי ישי ואריה דרעי צריכים להתפייס ולאחד כוחות. 29 אחוזים בלבד סבורים שעל השניים לרוץ בנפרד. השאר כבר לא מגלים עניין. הסיכוי שדרעי יתאחד עם ישי שווה לסיכוי שנראה את משה כחלון חובר לאבי גבאי, אבל בהישרדות פוליטית כמו בהישרדות פוליטית, הכול ייתכן.
ובינתיים, הסקרים לוחצים והחקירה נמשכת. לו ש"ס חפצת חיים, אם היא אינה רוצה לשוב ולהיבלע בתוך החרדיות האשכנזית שמצרה את צעדיה, מוטב לה שתיפרד לשלום ממועצת החכמים. על רבי יהודה הנשיא, אותו רבי לעיל, אמרו כי "מימות משה רבנו ועד רבי לא ראינו תורה וגדולה במקום אחד". הכישרון שמאפשר גדולה הלכתית עצומה לצד עיסוק אינטנסיבי במדינאות ובפוליטיקה פנימית – ניתן בקמצנות למנהיגים בודדים בהיסטוריה היהודית.
מטבע הדברים, יושבי בית המדרש לא יכולים להיות קשובים לכל רחשי האקטואליה המתחדשים פה חדשות לבקרים ושניות לרגעים. את השיח הפוליטי, מה לעשות, מוטב לשמור במרחק בטוח ולא לזהם בו את כותלי בית המדרש. טוב לה לש"ס שתפסיק להתחבא מאחורי חכמיה, אלה שהיא נותנת להם לענות על השאלות כשלא נוח לה לענות בעצמה, ותתמצב כמפלגה שמתחשבת בדעת תורה, אבל מתוך כבוד לרבניה מרחיקה אותם מניחוחות הפוליטיקה המפוקפקים שהיא מניבה. בכך אולי ישיבו את הכבוד לבוחרי המפלגה, שישיבו כבוד לנבחריה, שייתנו כבוד לתורה.
