בשנת 1941, עם תחילת המתקפה של גרמניה הנאצית על ברית המועצות, החלו היטלר והס.ס במסעם להשמיד את יהדות אירופה. מה שהתחיל בהוצאות להורג מאורגנות שביצעו האיינזצגרופן, התפתח לרצח עם שיטתי, והגיע לצורתו הסופית והקטלנית בדיוק כשהוורמאכט עמד להפסיד בחזית הצבאית.
עוד כותרות באתר מקור ראשון
–ניאו-נאציזם באוסטריה: חבר מפלגת החירות הצדיע במועל יד
–סיפורם של שורדי השואה אמור להיות מצפן מוסרי
–13 יהודים נרצחו: האנטישמיות בעולם שוברת שיאים
–יום השואה הבינ"ל: גרמניה כבר לא מרגישה אשמה
חזיתות הלחימה המרובות לאורך מלחמת העולם השנייה מספקות מידע רב לחוקרים וחובבי היסטוריה. הדעה הרווחת כיום בקרב לומדי היסטוריה צבאית היא כי לגרמניה הנאצית לא היה כל סיכוי לנצח במלחמה, במיוחד לאחר כניסתה של ארה"ב למערכה בדצמבר 1941. בהתאם להערכה זו, נתפסת המתקפה הגרמנית על ברית המועצות כטעות החמורה ביותר של היטלר במהלך המלחמה כולה וכמהלך שחרץ את תוצאותיה מראש.
אלא שמחקר היסטורי מעמיק לא רק שמטיל ספק בהנחה זו, אלא אף מפריך אותה כמעט לחלוטין. מתברר כי יותר מאשר הפצצות הטנקים והמטוסים של בעלות הברית, מה שהכריע את הצבא הנאצי היה דווקא המחסור בלוגיסטיקה: ציוד לחימה, תחמושת ודלק שחסרו לכוחות בחזית בגלל קווי האספקה הארוכים בין החזיתות והמרכזים הלוגיסטיים של הנאצים.
לכאורה, קשה להסביר איך למרות רשת הרכבות המפותחת שהייתה לנאצים – הרייכסבאן – התקשתה גרמניה לשנע ציוד בין נקודות שונות ביבשת. התשובה נעוצה במלחמה הנוספת שקיימו הגרמנים במקביל: ה"פתרון הסופי" לבעיית היהודים.
בשלביה הראשונים, השמדת היהודים באזורים שנכבשו קיבלה צורה של הוצאות להורג המוניות ביערות הסמוכים לכפרים ועיירות. אך עם גדילתם של שטחי הכיבוש הנאצים מזרחה, התחילו לחשוב בצמרת המשטר הנאצי על מנגנון מסודר ו"אלגנטי" יותר להשמדת היהודים, והוציאו אל הפועל את "הפתרון הסופי" תוך שינוע מיליוני היהודים למחנות ההשמדה.
"הפתרון הסופי" היה למעשה מגה פרויקט של גרמניה הנאצית שנתמך במערך לוגיסטי לא מבוטל. התוצאה היא שמשאבים ותשתיות לוגיסטיות, שמלכתחילה היו מוגבלים והיו צריכים להיות מופנים לצרכים המלחמתיים, נוצלו לטובת הוצאתו אל הפועל של "הפתרון הסופי". מיותר לציין כי המערך הלוגיסטי שאפשר את רציחתם של יהודי אירופה במחנות המוות בפולין לא תרם למאמץ המלחמתי של גרמניה ואף פגע בו.
הרכבות שהובילו יהודים אל התחנה הסופית יכולות היו במקום זאת לשאת לוחמים על ציודם המלא, מכונות ודלקים לדיוויזיות וארמיות מדולדלות בחזית. הרכבות שיצאו לנסיעות בשירות הפתרון הסופי, הותירו את הצבא הנאצי – הוורמאכט – להתמודד עם צבאות בעלות הברית כאשר הוא חסר את המשאבים שיאפשרו לו לשרוד, ואף לנצח. לצורך המחשה, רכבות שהסיעו יהודים למשרפות אושוויץ וטרבלינקה יכולות היו להוביל למעלה מ-900 טון אספקה ביום.
באופן פרדוקסלי יתכן כי דווקא מנגנון ההשמדה של "הפתרון הסופי", שהסב לבני עמנו מילוני נרצחים, הוא זה שמנע מהצבא הנאצי את האספקה הלוגיסטית לה שיווע, סייע לבעלות הברית בהכרעת גרמניה הנאצית, והציל את האנושות כולה מחיים תחת שלטון הנאצים.
ד"ר ירון פשר, מרצה בתוכנית ללימודי שואה באקדמית גליל מערבי
