מערכת הבחירות הנוכחית טעונה בלא מעט פרדוקסים. אחד המרכזיים שבהם נוגע למה שמסתמן כקמפיין הבחירות של בנימין נתניהו. כל מי שעיניו בראשו יכול בנקל להבחין בעיסוק התקשורתי הרב המתנהל סביב חקירות ראש הממשלה. בניגוד לרושם הראשוני, חלק מהעיסוק הזה נראה לא רק כתוצר אובייקטיבי של שיקוף המציאות במסגרת העיקרון הדמוקרטי של 'זכות הציבור לדעת', ודיווח יבש של העובדות הנוגעות בעניין. במשחק הזה יש גם רבדים עמוקים יותר הנמצאים מתחת לפני השטח.
מה שבולט בהקשר הזה הוא שגם הליכוד וגם ראש הממשלה משחקים בו כנראה תפקיד, ולא רק במעמד הצד המתגונן והמגיב הנלחם על חפותו. עד כמה שהדברים נשמעים אולי מופרכים, דווקא העיסוק הנרחב בחקירות ראש הממשלה עשויות להיות נכס לא מבוטל עבורו, הרבה מעבר למשל, לעיסוק בנושאי ליבה כמו מדיניות הממשלה, הישגיה הביטחוניים, מאמציה להורדת יוקר המחיה ומחירי הדיור ועוד.
מאחורי העניין הזה עומדות שתי הנחות יסוד. הראשונה היא שההתמקדות בסוגיית החקירות, ושאר מרעין בישין הנוגעים לכך, תורמת כנראה לחיבור המחודש שבין ראש הממשלה לבסיסי כוחו האלקטורליים. הצורך הזה הופך קריטי יותר במציאות המאפיינת בעת הנוכחית את המערכת הפוליטית ברמה המבנית, של הרחבת ספקטרום הכוחות הפועלים בימין ומגמת הפיצולים, בגוש עליו נמנים רעיונית שרשרת מפלגות אין סופית מלבד 'הליכוד', בהן: 'הימין החדש', 'הבית היהודי', 'עוצמה יהודית', 'כולנו' של כחלון, 'גשר' של אורלי לוי-אבקסיס ואפילו המפלגה המתחרה של יאיר לפיד 'יש עתיד'.
מנקודת מבט זו, המיקוד בחקירות ראש הממשלה הוא בבחינת קריאת השכמה או התגייסות של נתניהו לאנשי המחנה. במידה מסוימת היא מאד מהדהדת קירה אחרת מסוגה השמיע ראש הממשלה במהלך יום הבחירות לכנסת העשרים. אז עודד את מצביעי 'הבית' לקום ולהצביע בטענה כי "המצביעים הערבים נוהרים לקלפיות", בקריאה שנועדה להתמודד עם אווירת המהפך המדומיין שניסו חלק מגורתי התקשורת לייצר. מעבר לכך, העיסוק בחקירות ראש הממשלה אשר מלווה גם ביצירת תחושת נרדפות פוליטית, בין אם היא מדומיינת ובין אם לאו, מעגנת עוד יותר את הנרטיב הפוליטי, שאינו מופרך ברמת ההיגיון, כי ראש ממשלה מחליפים (רק) בקלפי.
בעשותו כך, מבקש נתניהו לפעול מעל ראשה של המערכת וישירות מול הציבור. בכך הוא ממנף את העיקרון הדמוקרטי של שלטון העם ומבליט את הדיכוטומיה ואת הניגוד שבין הממסדים השונים הנגועים לכאורה בפוליטיזציה, בחיבורים לאנשי האליטות הוותיקות ואף פועלים מכוחו של רעיון מסדר המבקש להדיח את ראש הממשלה, לבין רצונו האמיתי של הציבור לבחור מי יהיו מנהיגיו. גם ההתנהלות הזו אינה בבחינת חידוש גדול. היא מוכרת ממערכת הבחירות בארה"ב, שבה הצליח הנשיא המכהן טראמפ לסמן את מרחב הניגוד בין הממסדים, האליטות והתקשורת לבין האינטרס הציבורי.
מהלך זה נשען על הנחת היסוד השנייה, התורמת למיקוד השיח והעיסוק בנושא חקירות ראש הממשלה, ולפיה הציבור בישראל יודע, רוצה ומוכן לעשות את ההבחנה בין נתניהו האיש על מגבלותיו, מעלליו וסגנונו לבין נתניהו המנהיג על הישגיו ותרומתו למדינה. מדובר למעשה בפרדוקס נוסף שמאפיין לא רק את מערכת הבחירות הנוכחית אלא את כהונת נתניהו בכללותה המגלמת באישיותו שני צדדים שונים, בבחינת דר' ג'קיל ומיסטר הייד.
מצד אחד, מדובר באיש בעל גינוני נהנתנות, הנגוע לכאורה במעשי שחיתות ובמיני עסקאות וקומבינות; ומצד שני מדובר במנהיג לאומי המוביל מדיניות שקולה, זהירה ומוצלחת בהיבטים הנוגעים לביטחון הלאומי הישראלי. לאורך שנות כהונת ראש הממשלה התברר כי דעת הקהל בישראל נטתה להשלים עם ההיבט המעונן והבעייתי יותר הגלום בנתניהו, בידיעה ברורה כי ההיבט החיובי והמואר שבו נותן יתרונות עצומים למדינת ישראל, עד כדי כך שהיא הפכה את מגרעותיו לרע במיעוטו.
עד כמה האסטרטגיה הזו של מינוף סוגיית החקירות תמשיך לשרת את ראש הממשלה במערכת הבחירות הנוכחית? מדובר בשאלה שתתברר כנראה באופן עובדתי למדי ביום הבוחר עצמו. מה שברור הוא, שאם שתי הנחות היסוד שאוזכרו דלעיל הן נכונות, הרי שבאופן פרדוקסלי כל אלה המבקשים לחולל שינוי בדמותה של המערכת הפוליטית וחותרים לעשות זאת באמצעות אסטרטגיה המתמקדת בנתניהו האיש, בחקירותיו ובחשדות נגדו, עלולים להשיג דווקא תוצאה הפוכה לגמרי, ברוח דבריו הנרגשים של אלטמן הקטן בסרטם הידוע של זוהר ואינשטיין, "הפוך גוטה, הפוך".
על רקע העניין הזה, ולקראת נאומו של בני גנץ שצפוי לשבור שתיקה ממושכת השבוע, יהיה מעניין לראות אם מערכת הבחירות הנוכחית תמשיך להתמקד בסוגיית נתניהו וחקירותיו או אולי תגלוש בפעם הראשונה גם לדיון שונה ואולי משמעותי יותר בנושאי מהות ומדיניות. ידוע שגם בשדה הזה יצטרכו אלה המבקשים לאתגר את נתניהו להתמודד עם הישגי הממשלה הנוכחית, ועוד יותר מכך, עם הריקות הרבה הקיימת במערכת בכל הנוגע ליכולתם של אלה הרואים בעצמם מנהיגיה לעתיד של המדינה להעמיד חלופות רעיוניות רלוונטיות לאתגרים השונים בפניהם ניצבת המדינה בטווח הנראה לעין.
